יום שלישי, 13 בדצמבר 2011

לנשיא בדימוס, בכבוד ונימוס.

קִשְׁקֵשׁ המנעול, ושקשק הַבָּרִיחַ  /  בָּהָה השומר מראשו של צָרִיחַ.
נשיא ונגיד, ובכיר בְּעַמּוֹ  /  המיט הקלון על ראשו – בעצמו.
אבן ראש-הַפִּנָּה נהיתה אבן נגף  /  וחרפה למדינה מגליל ועד נגב.


טרם בא בַּשַּׁעֲרֵי בית פְּקֻדֹּת[1]  הֵחֲבֵשׁ,  /  עוד התריס האסיר והכביר עוד הַכְפֵּשׁ.
על יִצְרוֹ שֶׁפָּחַז, כשנדון – לא נדם  /  וְצִוֵּחַ בקול שכל זאת להד"ם.
זאת אחרי שנקט כל נָפְתּוּל וְתָחְמִיק  /  כְּדֵי הַזֵּם הָעֻבְדּוֹת שכתבו לו בתיק.
הוא הצהיר ששופטיו, לא משפט – רק משפח  /  לוֹ עָרְכוּ ושפכו את דמו הַמְזֻכָּךְ.
"לְחַפּוּתִי מאשמה יש עדים",  כך קָצָב,  /  "עדות מוצקה, שבסיס לה רחב".
(איך אפשר שלאונס, שכלל לא היה,  /  איך אפשר שיהיו לו עדי ראיה?! –
בעוד שכבוד הנשיא, שמורם הוא מעם  /  בפינות  חשוכות הוא הרים המדאם...).
הנושא הוא פניו גם אל מול מרת גילה  /  בתרוץ הבזוי: "א' היא שהתחילה"? –
גבירתו שעמו, מאום אינה מסגירה  /  וסוככת עליו כחומה בצורה.
היא איננה אשה הפושקת שפתיים  /  כל העת הָרָבָּה, היא חושקת שניים.
ומן הראוי אחריה לקרוא:  /  שהיא הגבור הכובש את יצרו.


בבתי המשפט זה חזון די נִפְרַץ,  /  שעל ראש נאשם, גַּג-כִּפָּה פתאום צץ.
העוסק בתורה מבפנים – איש חרוץ,  /  תורתו,  היא מכרזת עליו מבחוץ [2].
ובין העוסקים בתורה מבחוץ,  /  האין לחלקם, תורתם רק תרוץ,
את דרכם הקלוקלת בכך להסוות  /  בעלה תאנה של תרי"ג המצוות?
רבים בין אותם מגלגלי העינים  /  בעצת עורך דין הם נושאים שֵׁם שָׁמָיִם.
בתקוה שאותה אצטלת צַדִּיקוּת  /  תעורר רחמי רשויות השיפוט.
והיה כי שופטים יאשימו השטיא  /  וידונו אותו לישיבה בחד-גדיא [3]
עדיף כבר לשכון באגף תורני  /  שבכלא, (ודאי לא אתם, לא אני
חפצים שם לישב כבחירה האישית)  /  אך עדיף שם – מִשֶּׁבֶת בְּבֵית החופשית  [4]
כלאמר, בבית כלא רגיל בו שׂוֹרֵר  /  חוק הג'ונגל  מבלי מרחם ועוזר.
ותוהה אנכי , וזאת לא מעכשו  /  האין גם נושאי שם שמים לשוא?


בְּתָא בַּאֲגַף,   מבכירי ישראל,  /  שבת אחים  גם יחד: מוֹעֵל וּבוֹעֵל.
אחד, בְּכִיר ש"ס, שר בריאות וּרְוָחָה,  /  מִשֵּׁרוּת לעמו, נטל זמן למנוחה.
הפרת אמונים – עבודה מייגעת  /  באגף תורני הוא מניח הדעת.
השני, שֶׁדָּרַךְ כוכבו בשמינו  /  וָזִיר לכל תיק, בכל ממשלותינו,
עד הִרְקִיעַ לָרֹאשׁ כנשיא המדינה  /  (שם נגלה כמשופע בעודפי אביונה).


לו יהי דבר כתב זה אפילוג  בַּנּוֹשֵׁא,  /  בין עָרוּם כשועל, בין תמים הוא כמו שה,
ובלבד שנזכה כבר סוף סוף לְמָנוֹחַ  /  מאיש  שאותו רצוננו לשכוח.
אבל יש  עם חפצי להזכיר ולומר  /  שוב דברים אחדים שכתבתי מכבר:


...מַר קָצָב, אִם אֻרְשֶׁה הֲגִיגַי פֹּה לֵאמוֹר  /  בְּעֵינַי מְיַצֵּג הוּא – מִין סוּג שֶׁל 'גִּבּוֹר'
שֶׁכִּכֵּב בְּחֶזְיוֹן, בּוֹ גִּלֵּם בִּשְׁלֵמוּת   /  הַתַּפְקִיד הַמְכֹעָר שֶׁל 'גִּבּוֹר תַּת-תַּרְבּוּת'.


מִי שָׂמוֹ בַּתַּפְקִיד?  מִי הָיָה לוֹ זָקוּק?  /  פִּתְרוֹנִים – לְחַפֵּשׂ אֵצֶל צֶוֶת לִיהוּק
שֶׁהִגְבִּיהַּ קַצָּב וְשָׂמָהוּ לְשַׂר,  בעוד הוּא  /  מַעֲיָנָיו הם בְּשׁוּק הַבָּשָׂר.

כָּל צִפּוֹר שֶׁבָּעִיר כְּבָר יָדְעָה לְצַיֵּץ:  /  "נְלוֹזוּת מִדּוֹתָיו" – מֵאָמִיר שֶׁל כָּל עֵץ,
מַה שֶׁכְּלָל לֹא מָנַע מֵרִבּוֹן הַלִּיהוּק  /  לְמָשְׁחוֹ כְּנָשִׂיא, כְּשֶׁהָיָה לו זָקוּק:


בְּמִשְׁפָּט  נִקְבְּעָה אַשְׁמָתוֹ שֶׁל קָצָב,  /  אַךְ יוֹתֵר מִן הַכֹּל,  זֶה קָלוֹן לְשׁוֹלְחָיו.
וּמִכֹּל מִשְׁאָלוֹת, נְכוֹנָה מִכֻּלָּן  /  מִשְׁאָלָה חֲשׁוּבָה – חָרְמּנָא לִצְּלָן!!!

                  ★    ★  ★
טרום תחילת המשפט, אז, כתבתי פרולוג  /  בו שערתי – ינהג מַעֲשֵׁה דמגוג.
בדיוק כך היה, ועל כן למזכרת,  /  להלן פה קטעים מאותה האגרת:


...כִּי הָאִישׁ שְׁטוּף זִימָהּ עוֹד מִשָּׁחַר יָמָיו  /  וְאַשְׁמַאי שֶׁמַּטְרִיד כָּל נִקְרֵית עַל דְרָכָיו.
מִתְחַסֵּד כְּאַבִּיר מנֻמָּס, אַךְ אַדְּרַבָּא  /  כְּשֶׁנֶּחְשַׂף עֵירוּמוֹ, הוּא נִמְצָא שָׁגְלָא-רַבָּא...


...וְעַל כֵּן,  טָעֲנָות סָנֵגוֹרְיָה מִתְּחִילָה:  /  "לֹא אָשֵׁם הַנִּכְבָּד, יַעַן 'הִיא שֶׁהִתְחִילָה',
בַּתַּלְמוּד – פָּרָשַׁת קִדּוּשִׁין – כְּבָר נִכְתַּב:  /  לֹא עַכְבָּר, אֶלָּא דַּוְקָא חוֹרָא – הַגַּנָּב!...
...כְּשֶׁעַלְמָה מַלִּינָה עַל כְּבוֹדָהּ שֶׁחוּלָל,  /  מְחִלִים הֵם עָלֶיהָ  מִיָּד כַּמְּקֻבָּל:
"לָהּ פְּרִי עֵץ הַדַּעַת, נוֹדַע עוֹד לִפְנֵי,  /  בְּדוֹדֵיהָ חָלְקָה, עִם כָּל מָאן דְּבָּעֵי,
מוֹנִיטִין שֶׁל נָּפְקָא לָהּ בַּקֶרֶת יָצְאוּ.  /  מִנַּיִן יָדוּעַ? – הַחֶבְרֶה סִפְּרוּ!"...


...בִּפְנֵי בֵּית הַמִּשְׁפָּט יִפְרְשׂוּ סִפּוּרִים,  /  אֲרֻכּוֹת ימדדו שָׁם רמ"ח אֵבָרִים,
יפרשו כַּוָּנוֹת שֶׁל כִּפְלֵי מַשְׁמָעוּת  /  וישוו בִּזְהִירוּת אַלִּימוּת מוּל מַזְמוּט.
בְּפִנַּת הַלִּיטוּף, הַמִּשְׁמוּשׁ הֶחָטוּף  /  זוֹ חִיבָּה אַבָּהִית? אוֹ סְתָם יֵצֶר חָצוּף?
ילקטו סִימָנִים מִמִּשְׂרָד וּמִגֹּרֶן  /  וְיוֹרִידוּ סְדִינִים עַד מַחֲצִית שֶׁל הַתּוֹרֶן....


[1] בית סהר – מקום בו נאסר המלך צדקיהו שעיניו סומאו.  (ירמיהו נ"ב  י"א)
[2] פראפראזה על מדרש רבא.
[3] בית סוהר – בסלנג על פי אפרים קישון
[4] בית החופשית – בית המצורעים. שם ישב המלך עוזיהו שחלה בצרעת.


ד"ר ערן גרף
‏י"ב כסלו תשע"בDecember 8, 2011

אין תגובות:

פרסום תגובה