אִשָּׁה קְטַנָּה וּמִטָּה מְשֻׁנָּה.

נכבדי ויקירי,

טור זה נכתב ביום רביעי, ה 6.4.2011, ששה מים לאחר הראיון של גב' נתניהו בערוץ 2 ויותר משבוע לאחר פרסום תחקירו של רביב דרוקר בערוץ 10. השלמתי את הכתיבה בלילה שבין ה 6 ל 7 באפריל. עתון הבוקר בישר כי גב' נתניהו לא תצטרף לבעלה בטיסתו לגרמניה.
אי לכך, כל חלקו השני של הפתשגן כבר אינו אקטואלי, לא היה ולא נברא, ולא יפורסם מעבר למשלוחו במייל למכרי בלבד. לו הייתי מפרסם זאת כמה שעות מוקדם יותר, היה הכל שריר וקיים.
מטעם זה נשאר החיבור בגדר טיוטא אשר לא עברה הגהה לשונית והניקוד הוא רק להבהרת הגוי המלים.

ד"ר ערן גרף

מָטוֹס פּוֹלֵחַ שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת
וּבוֹ נוֹסְעִים, טַיָּס, דַּיֶּלֶת.
וְזוֹ אֵינָהּ טִיסָה שֶׁל סְתָם –
הַפַּעַם זוֹ טִיסַת אָחָ"מ!
לְבִיבִּי זֶה חָזוֹן נִפְרַץ –
זוֹ עוֹד טִיסַת "טִיּוּל נִמְרָץ"
רֹאשׁ מֶמְשַׁלְתֵּנוּ שְׁנוּן הַמֹּחַ –
סָבוּר כִּי זוֹ תֵּבָה שֶׁל נוֹחַ,
שֶׁבָּהּ יוֹצְאִים לְהַפְלָגוֹת
בְּצַו הָאֵל – רַק בְּזוּגוֹת.

מְטוֹס אֶל-עַל, אֵינוֹ תָּמִיד
יָאֶה לִסְטַנְדַּרְד-גְבִיר אָמִיד,
כִּי "שֶׁבַע שֵׁשׁ" כְּבֵן שְׁלֹשִׁים
הוּא גֶּרִיאָטְרִיָת שְׁחָקִים.
כְּדֵי רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה, כְּבוֹדוֹ,
בּוֹ יְעוֹפֵף אֶל יְעָדוֹ,
בָּעֲבוּרוֹ – צָרִיךְ פַּנּוֹת
מִמּוֹשָׁבִים – כַּמָּה שׁוּרוֹת,
וְשָׁם יֻתְקַן בְּבוֹא הָעֵת
בַּעֲבוּרוֹ מִין קַבִּינֵט:
מִיטַּת מָרִי אָנְטוּאֲנֶט
עִם אַפִּרְיוֹן וְאִינְטֶרְנֶט.

לִמְנוּחָה מִן הַטִּיסוֹת
דְּרוּשִׁים מֵיטַב הַמְלוֹנוֹת –
אִם נִמְצָאה דֵּי אֵיכוּתִית
סְוִיטַת-פְּאֵר, הַמַּלְכוּתִית.
בַּדֶּרֶךְ כְּלָל, פְּשׁוּטֵי הָעָם,
עַל כָּךְ אוֹמְרִים:
"שֶׁרְשֶׁה לָּ פָאם[1] ".

ְּלֹאמַר –חַפֵּשׂ אֶת הָאִשָּׁה –
זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁעָשָׂה
עִתּוֹנַאי, מְאֹד חָבִיב,
קָרוּי בְּשֵׁם פְּרָטִי – רָבִיב.
הוּא בְּפַרְהֶסְיָה הֶעֱלָה
דְּבָרִים עַל רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה.

רְאוּ נָא פֶּלֶא - רִנוּנִּים
הִשְׁפִּיעוּ עַל הַגִּנוּנִים:
טֶרֶם חָלְפוּ מִסְפָּר יָמִים
הִנֵּה – נוֹסְעִים שׁוּב, לְבֶרְלִין.

אוּלַי כִּי הַטִּיסָה קְצָרָה
וְאֵין כְּלָל זְמַן לְנַחֲרָה –
בְּגֶ'סְטָה שֶׁאֵין דֻּגְמָתָהּ
בִּיבִּי וִתֵּר עַל הַמִּטָּה,

אַךְ מִי אוֹרֶזֶת מַלְבּוּשֶׁיהָ
כְּמוֹ כְּלוּם אֵלֶיהָ לֹא נוֹגֵעַ?
אַךְ בַּטִּיסָה הַמְיֻתֶּרֶת –
חָמְקָה לַשֵּׁרוּתִים הַגְּבֶרֶת
וְשָׁם דִּבְּרָה בְּקוֹל מָרִיר
אֶל הַמַּרְאָה שֶׁעַל הַקִּיר:
"מַרְאָה, מַרְאָה שֶׁעַל הַקִּיר,
אֶת חָכְמָתֶךָ, כָּל אִישׁ מַכִּיר,
הֲרֵי אָתְּ וָתִיקָה כָּל-כָּךְ
וְכָל דָּבָר רוֹאָה הִנָּךְ,
רָאִית כָּל רֹאשׁ שֶׁל מֶמְשָׁלָה
בְּתָחְתּוֹנָיו, כָּךְ, בִּמְחִילָה.

הַאִם רָאִית, כְּמוֹ בִּנְיָמִין –
רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה יָשָׁר, אָמִין,
שֶׁכֹּה מֵיטִיב הוּא לְעַמּוֹ
וְכֹה לַשָּׁוְא שׁוֹפְכִים דָמוֹ?

לִי, הֵם קוֹרְאִים, לַהַכְפָּשָׁה –
"הַחֻלְיָה הַחַלָּשָׁה"
כִּפְסִיכוֹלוֹגִית מְדֻּפְּלֶמֶת
אֶת כָּל זְמַנִּי אֲנִי תּוֹרֶמֶת,
בְּלֵב הוֹמֶה, אֲנִי רוֹחֶמֶת
וַאֲבֵלִים תָּמִיד נוֹחֶמֶת.
רַק מִצְּנִיעוּת וַעֲנָוָה –
אֲנִי אֵינֶנִּי מְגִיבָה.

וּבַעְלִי, בְּמַסְעוֹתָיו,
הֲרֵי הִנּוֹ נִפְגַּשׁ וְשָׁב –
עִם כָּל גְּדוֹלִים שֶׁבָּעוֹלָם
וְהוּא חוֹטֵף שָׁם – מִכֻּלָּם.
יוֹצֵא מֵהֶם בְּפִיק בִּרְכַּיִם,
נָזוּף, מֻשְׁפָּל וּקְטּוּףְ אָזְנַיִם.
כִּפְסִיכוֹלוֹגִית מְחֹנֶנֶּת
אֲנִי עֱזוּז רוּחוֹ רוֹמֶמֶת...
וְזוֹ סִבָּה, כֵּן, מָרְאָתִי,
שֶׁאֶת תָּמִיד רוֹאָה אוֹתִי"

"אִם כֹּה מַרְבִּים בּוֹ הִתְקַלֵּס,
לָמָּה מַרְבֶּה הוּא לְטַּיֶּס?
"כִּי, מַרְאָתִי הַיְּקָרָה,
לוֹ – אֵין שֵׁנִי בַּהַסְבָּרָה
וּפְרָט לְזֹאת, מַרְאָה טוֹבָה,
זֶה מְקֻבָּל כַּהֲטָבָה –
זוֹכֶה בָּהּ כָּל בָּכִיר עַד זוּטִי[2]
כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: קוּזִי פַאן טוּטִי[3] !"

וְכָךְ עוֹנָה לָהּ הַמַּרְאָה
מוּל מְצוּקָתָהּ הַנּוֹרָאָה:
"רַק בַּעֲלֵךְ, הַכֹּה-מֻשְׁלָם
יָכֹל הֶסְבֵּר קָבָל-עוֹלָם,
פֵּשֶׁר דְּרָכָיו הַנִּפְתָּלוֹת
אֲשֶׁר לִכְלוּם לֹא מוֹבִילוֹת,
(מִלְּבַד לְמַטָּרָה גְּדוֹלָה –
לִשְׂרוֹד כְּרֹאשׁ-הַמֶּמְשָׁלָה...)
אוּלַי מוּטָב, כִּי בְּבֵיתוֹ,
יֵשֵׁב בְּיַחַד עִם אִשְׁתּוֹ,
יִצְפּוּ יַחְדָּיו בְּ'הִשָּׂרְדוּת'
וּקְצָת בְּתַּשְׁדִּירֵי שֵׁרוּת,
וְזֶה יִהְיֶה סִדּוּר מֻשְׁלָּם –
יָפֶה לָהֶם, גַּם לָעוֹלָם.

כֵּיצַד זֶה רֹאשׁ שֶׁל מֶמְשָׁלָה
שֶׁהוּא 'מֻמְחֶה לְכַלְכָּלָה'
אֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ כִּנְכַלֵּם
מִשֹּׁד קֻפָּה שֶׁל זֶה הָעַם
וְעוֹד רוֹאֶה כָל בָּר-בֵַּיי-רַב
מַחֲרֶה-מַחֲזִיק גַּם, אַחֲרָיו?

וְאַתְּ, עוֹבֶדֶת בַּחֲצִי מִשְׂרָה
בִּשְׂכַר מָחָ"ר[4] – אֵינֵךְ עֵרָה
לַכָּךְ שֶׁאֲנָשִׁים סְבִיבְךָ
חַיִּים מִשְּׂכַר כְּמוֹ מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ?
הֵן רַק עֲרַל-לֵב אוֹ טִפֵּשׁ
מוֹצִיא עֲבוּר נִקּוּי יָבֵשׁ
וְהַצ'וּפְּרִינָה[5] לְהַסְדִּיר –
מַשְׂכֹּרֶת-חֹדֶשׁ שֶׁל שָׂכִיר!!!
אֶת בַּת פַּרְעֹה? אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ? –
סְתָם הִשְׁתַּגַּעְתָּ עַל כָּל הָרֹאשׁ?
אֲנִי תְּלוּיָה פֹּה, כְּמוֹ תְּמוּנָה,
מִזֶּה כִּמְעַט שְׁלֹשִׁים שָׁנָה,
הֵיטֵב זוֹכְרָנִי, בִּמְחִילָה,
אוֹתָךְ – דַּיֶּלֶת מַתְחִילָה.
כְּמוֹ לְרָאשֵׁי מֶמְשָּׁלוֹתַיִךְ –
גַּם לָךְ רָאִיתִי תָּחְתּוֹנָיִךְ.
גְּבִירָה רָמָה? – הַלּוֹ! גְּבִרְתִּי,
אַל תְּשַׂחֲקִּי בְּנוֹכְחוּתִי...


[1]בצרפתית "Cherchez La Famme" – חפש את האשה.
[2]זוטר
[3]שם באיטלקית של אופרה של מוצרט. בעברית: "כך עושות כולן".
[4]מח"ר = מדעי החברה והרוח, דרוג מקצועי ברמות השכר הנמוכות ביותר בשרות הממשלתי.
[5]תסרוקת בפולנית.




ד"ר ערן גרף
‏ב' ניסן תשע"א April 6, 2011

רַבָּנִים – רַבֵּי-אוֹנִים

הוֹי, רַבָּנִים, רַבֵּי-אוֹנִים
עַל קְהַל חֵרְשִׁים-שׁוֹטִים-קְטַנִּים,
שֶׁמְּהַלְּכִים אַחֲרֵי רַבָּא
כְּמוֹ סוּמִים – בַּאֲרֻבָּה.

כִּמְשַׁרְתָיו שֶׁל הַצִּבּוּר –
(לָכֶם עָדִיף – חָשׁוּךְ וּבוּר) –
עֲלֵי כֵּס רָם, כְּרַב דְּמָתָא[1] ,
אוֹ כְּאָבוֹת שֶׁל מְתִיבְתָּא [2],
בָּכֶם פָּחוֹת, בָּכֶם יוֹתֵר [3] –
יֵשׁ הָעוֹשִׂים מְלַאכְתָּם פְּלַסְתֵּר
וְאֵת הַיֶּדַע בִּגְמָרָא
הוֹפְכִים לְמִין קַרְדֹּם שְׂרָרָה.

בְּדֵמָגוֹגְיָה פִּלְּפּוּלִית
לָכֶם הַקַּלְפֵּי – הַתַּכְלִית.
כְּשֶׁמְּדֻבָּר בַּחֲצֵרְכֶם –
אַתֶּם עוֹשְׁקִים לְלֹא רַחֵם
אֶת מַשְׁאַבֵּי הַמְּדִינָה
מִבְּלִי לָתֵת תְּמוּרָה קְטַנָּה,
וְלָאֶזְרָח, אַתֶּם מִכְּבָר –
כְּמוֹ רֵיחַיִם עַל צַוָּאר.

הֲאִם תּוֹרָה שֶׁבְּפִיכֶם –
הִיא שֶׁקִּבְּלוּ אֲבוֹתֵיכֶם
בִּידֵי מֹשֶׁה, מֵאֲדֹנָי
בַּמַּעֲמָד שֶׁל הַר-סִינַי?
אֵי לֹא תִּגְנֹב? אֵי לֹא תַּחְמֹד?
שֵׁשֶׁת יָמִים אֵי לַעֲבֹד?

מִמַּעֲמָד בְּרִית בֵּין בְּתָרִים
בִּתְרֵי-בְּרִיתוֹת – רַק מוֹתִירִים.
סִכְסוּךְ וְרִיב וּמְדָנִים
עַל כָּל סוּגְיָא שֶׁבָּהּ דָּנִים.
מָדוֹן הִנְּכֶם זוֹרְעִים בְּכָל,
אַךְ בֵּינֵיכֶם – הֲכִי גָּדוֹל:
חֲסִידִים מוּל מִתְנַגְּדִים!
לִיטָּאִים מוּל סְפָרַדִּים!
כְּשֶׁזֶּה הִתִּיר – רֵעוֹ אוֹסֵר,
בְּפַשְׁקְוִילִים מְיַסֵּר!
יַד כָּל אַדְמוֹ"ר בִּזְקַן רֵעוֹ,
כָּל חִלּוֹנִי – לָהֶם פַּרְעֹה,
שֶׁיֵּשׁ לְהַצִּיגוֹ כִּכְלִי רֵיק,
לִטֹּל כַּסְפּוֹ וּלְהִסְתַּלֵּק.

מָה עִם צִיּוֹנוּת דָּתִית
שֶׁמִתְגַּדְרָה כְּמוּסָרִית?!
בָּהּ רַבָּנִים שֶׁמּוֹלִיכִים
אֵל הַמֻּקְצוֹת שֶׁבַּדְּרָכִים,
שְׁבִירָה שֶׁל יַחֲסֵי שְׁכֵנוּת,
שֶׁל הֲסָתָה לְרַצְחָנוּת,
שֶׁל נְקִיטַת מוּסָר כָּפוּל
וְגִזְעָנוּת שֶׁאֵין לָהּ גְּבוּל.
בָּהֶם קוֹבְעִים כִּי בְּלִי סָפֵק:
"הָעֲרָבִים - הֵם עֲמָלֵק,
וְהַהוֹרֵג בָּם (מַמָּשׁ כָּךְ)
כָּל הַמַּרְבֶּה, זֶה מְשֻׁבָּח";
בְּכָל הַתְּחוּם שֶׁל הַמּוֹשָׁב
יֶשְׁנוֹ אִסּוּר כְּבָר מֵעַכְשָׁיו:
הַשְׂכֵּר לָהֶם, אוֹ מְכֹר קִנְיָן,
כָּל הָעוֹשֶׂה זֹאת – עֲבַרְיָן.

וּמָה עִם מְחַיֵּי הַתֵּיזָה
לְעִנְיָנֵי טֹהַר הַגֶּזַע?
גִּיּוּר, אֲפִלּוּ נֶעֱרַךְ
וְגַם אִשְּׁרָהוּ רַב-מְֻסְמָךְ
אֲפִלּוּ מִתְקָרֵא "מָרָן"
כּוֹפְרִים בּוֹ חֶבֶר רַבָּנָן,
אִם מִתְגַּלֶּה שֶׁהַמְּגֻיָּר
לֹא כָּל תַּרְיָ"ג מִצְווֹת שָׁמַר
(בְּבוֹא יוֹמוֹ לְהִקָּבֵר –
יֻטְמַן מֵאֲחוֹרֵי גָּדֵר).
אִם זילברברג שִׁמְךָ, הַבֵן,
בָּרוּר הוּא שֶׁהִנְּךָ כֹּהֵן!
זֹאת לֹא לָקַחְתָּ בִּרְצִינוּת? –
סְמוֹך עַל בּוֹלְשֵׁי הָרַבָּנוּת,
שֶׁיַּחְשְׂפוּ אֶת הַבּוּשָׁה
בְּאִם תַּחְפֹּץ לָשֵׂאת – גְּרוּשָׁה.
וְאִם עַל גְּבֶרֶת אַלְמָנָה
הִכְרִיז דַּיָּן: "הִיא עֲגוּנָה",
בֵּן שֶׁתֵּלֵד מֵהֵרָיוֹן
יֻכְתַּר "מַמְזֵר" – לְדֵרָאוֹן.

הִנֵּה עוֹד נְבָלָה קְטַנָּה:
"דִּינָא דְּמַלְכוּתָא – דִּינָא" –
כָּךְ מְקֻבָּל בַּיַּהֲדוּת,
אַךְ לֹא עַל בְּכִירִים בְּרַבָּנוּת.
הֵם מֵחַפִּים עַל נְבָלִים
סוֹטִים – מֵעֹנֶשׁ גּוֹאֲלִים.
הֵם מְשִׂימִים עַצְמָם גּוּשְׁפַּנְקָא,
חֹק מְדִינָה? – נֶגְדּוֹ הֵם דַּוְקָא!!!

זֶה שֶׁהֻדַּח מִנְּשִׂיאוּת
כִּי שָׂשׂ הָיָה אֱלֵי מִזְמוּט,
הֻרְשָׁע בִּידֵי שׁוֹפְטֵי מָחוֹז
כְּאִישׁ מָאוּס וְגַם נָלוֹז.
אַךְ יֵשׁ לוֹ נֶחָמָה פּוּרְתָא,
כִּי רַבָּנִים שֶׁל מְתִיבְתָּא –
וְדַוְקָא שִׂיא הַצִּיּוֹנִים –
לְזֶה אַלּוּף הַזִּיוּנִים
שָׁלְחוּ פַּתְשֶׁגֶן שֶׁל תְּמִיכָה:
"אַל נָא תִּפּוֹל בְּרוּחֲךָ,
כִּי לָנוּ – אִישׁ צַדִּיק אַתָּה,
הַמִּתְלוֹנֶנֶת – הִיא זָנְתָה".

לְאֵלֶּה שֶׁכְּבָר מִתְגַּיְּסִים
הֵם הַקּוֹבְעִים אֶת הַדְּפוּסִים
מָתַי הַנֶּפֶשׁ לְחָרֵף,
מָתַי פְּקֻדָּה יֵשׁ לְסָרֵב...
מִנָיִין רַב עִם זְקַן שֵׂיבָה
סַמְכוּת לוֹ בְּהִלְכוֹת צָבָא?!
לִי שְׁאִילְתָא יֵשׁ, רַבּוֹתַי:
הֲזוֹ תּוֹרָה מֵהַר-סִינַי?
זוֹ הַסְּגֻלָּה הַיִּחוּדִית
שֶׁל הָאֻמָּה הַיְּהוּדִית?
הַיַּהֲדוּת הַמְּפֹאֶרֶת –
הִיא מִתְרַחֶקֶת, מִתְנַכֶּרֶת.
הֲאִם פָּשׁוּט הָלְכָה לָהּ "הַיְיטָה [4]"
הַיַּהֲדוּת מִנִּי אוֹרָיְתָא?!
וְהִיא הָלְכָה לָהּ וְצָבְרָה
פְּחִיתוּת מִידוֹת, כְּמוֹ יָהֳרָה
וַאֲטִימוּת לְחֹק וָצֶדֶק,
לַמָּךְ לָתֵת תִּקְוָה כְּסֶדֶק;
הַפָּרָנוֹיָה שֶׁל הַדָּת –
לִרְאוֹת אוֹיֵב בְּכָל אֶחָד,
הַפְקֵּר עָתִיד, חֹק וּמוּסָר
בִּכְדֵי לִחְיוֹת בִּזְמַן עָבָר.
שְׁלַל שֶׁל מִדּוֹת וַעֲרָכִים
נוֹתְרוּ שָׁם בְּשׁוּלֵי דְּרָכִים.
מִן הַמִּטְעָן הָרוּחָנִי –
מְעַט מְאֹד מוֹצֵא אֲנִי.
אַיֵּה אוֹתָן מִידוֹת נָאוֹת?
טֻבְּעוּ בִּיוֵן הַמִּקְוָאוֹת?!


[1]רב המקום (בארמית).
[2]ישיבה (ארמית).
[3]בפרוש אינני נוקט הכללה אלא מציין כי יש בצבור הרבנים המגוון גם כאלה ואליהם אני מתכוון בדברי.
[4] לטייל, בעגה לתינוקות

ד"ר ערן גרף
‏כ"ח אדר א תשע"א March 4, 2011

נִקְמַת דָּם יֶלֶד קָטָן

לִנְקֹם דָּמָיו שֶׁל הָעוֹלָל
אַף הַשָּׂטָן לֹא מְסֻגָּל[1] .
זֶה שֶׁפּוֹגֵעַ בְּתִינוֹק
טֶרֶם גָּמוּל עוֹד מִלִּינוֹק –
לֹא יִפָּקֵד בֵּין בְּנֵי אֱנוֹשׁ
בְּבֹא הָעֵת גְּמוּלוֹ לִדְרֹשׁ.


יֵשׁ דֵּמָגוֹגְיָה וּמִסּוּךְ
עַל מְקוֹרוֹ שֶׁל הַסִּכְסוּךְ.
דּוֹמֶה, לְאִישׁ כְּבָר אֵין עִנְיָן
מַה הָעֻבְדּוֹת לַאֲשׁוּרָן.
חַכְמֵי תּוֹרָה בְּכָל דּוֹרוֹת –
תָּמִיד הוֹפְכִים בַּמְּקוֹרוֹת,
בּוֹנִים הֵם מִגְדְּלֵי-אֲוִיר
עַל כָּל פָּסוּק שֶׁרַק נַזְכִּיר –
בְּסֵפֶר הַסְּפָרִים מִכָּאן,
בְּרִית חֲדָשָׁה, גַּם הַקּוֹרְאַן.


אֵין אַף אֱמֶת אַחַת מֻחְלֶטֶת
שֶׁתְּקַבֵּל רָשׁוּת שׁוֹפֶטֶת.
עִקַּר דְּבָרִים – יֶשְׁנוֹ מַצָּב
שֶׁיֵּשׁ לִפְתֹּר אוֹתוֹ – עַכְשָׁיו!
בַּנְּסִבּוֹת הַקַּיָּמוֹת
שֶׁל הַפְּלֻגְתָּא בֵּין הָאֻמּוֹת,
עַל פִּי בָּסִיס שֶׁל חֹק וַצֶדֶק
שֶׁהֶעְדְּרָם – יַרְחִיב כָּל סֶדֶק
שֶׁיִּתְרַחֵב לְסוּג שֶׁל פַּחַת
צַר וְיָדִיד – תִּגְרוֹף גַּם יַחַד.


חָכָם נוֹהֵג, לָעֵת הַזֹּאת,
לִשְׁתֹּק וְלֹא לֵאמֹר שְׁטֻיּוֹת.
דַּוְקָא עַכְשָׁו, נוֹתֵן עִתּוֹן
פִּתְחוֹן שֶׁל פֶּה לְכָל אָתוֹן.
רֹב הַדֵּעוֹת שֶׁמֻבָּעוֹת –
בֵּין נִפְסָדוֹת לְבֵין צְבוּעוֹת –
תּוֹלוֹת בָּרֹאשׁ אֶת הָאָשָׁם
בְּכָל אֶחָד שֶׁבָּעוֹלָם.


מַה עוֹד הֻצַּע כְּפִתְרוֹנוֹת?
מוּטָב עַל כָּךְ לֹא לַעֲנוֹת
מִן הַסִּבָּה הַמַּמָּשִׁית –
יֵשׁ גְּבוּל לְכָל סְטִיָּה נַפְשִׁית.

מִי הָאָשֵׁם בַּמַּכְשֵׁלָה,
הַאִם הַשְּׂמֹאל? הַמֶּמְשָׁלָה?
אוּלַי גּוֹרְמִים שֶׁמִּתּוֹכֵנוּ –
אַךְ לֹא עָלוּ בְּדַעְתֵּנוּ?
אוֹ ַעֲרָבִים, שֶׁבְּוַדַּאי
תָּמִיד יָאֶה לָהֶם כָּל גְּנַאי?


אֲנִי אֵינִי מַטִּיל אַשְׁמָה,
וְיַחַד עִם כָּל הָאֻמָּה
כָּאן מְבַכֶּה יוֹנְקֵי-שַׁדַּיִים
חַפִּים מֵחֵטְא כְּלַפֵּי שָּׁמַיִם...


בָּרוֹם, תָּלוּי כָּאן בַּאֲוִיר
אַיְקוֹן דֵּמוֹנִי – "תָּג-מְחִיר",
כְּשֶׁהֻשְׁמַע וְנֶאֱמַר –
אֲפִלּוּ אִישׁ-זָדוֹן יֶחְוַר.
אָמְנָם, רַבִּים הֵם הָאוֹמְרִים:
"הֲרֵי כֻּלָּם סְתָם מְדַבְּרִים"
אַךְ מִטִּבְעוֹ שֶׁל דְּבַר-צִ'יזְבָּאט
שֶׁבּוֹ גַּרְעִין-אֱמֶת, וְלוּ ִקְצָת...


הֲכִי נֶחְשָׁב, עַכְשָׁו נִהְיָה הוּא –
תַּמְחִיר "מַכֹּלֶת נְתַנְיָהוּ".
מַה רַעְיוֹן שֶׁהוּא הוֹזֶה
לְעֵת אָסוֹן נּוֹרָא כָזֶה?:
לְנֶחָמָה וּלְנְקָמָה –
אַלְפֵי בָּתִּים לְהַקָּמָה
עֲלֵי כָּל הַר וְכָל גִּבְעָה,
וְזוֹ תְּהִי הַיְּשׁוּעָה;
וְעוֹד מָנָה אַחַת אַפָּיִם
בְּכָל מִזְרָח יְרוּשָׁלַיִם.
יָדֵנוּ, זוֹ הָאֲרֻכָּה,
תִּרְדֹּף כָּל זֵד, תַּחְזִיר מַכָּה,
נִגְדַּע הַזְּרוֹעַ הַפּוֹשַׁעַת
וְ... גַּם נֹאבַד עִמָּהּ, לָדַעַת.


כְּכָל שֶׁהַנְּקָמָה מֻצְלַחַת–
הִיא נְפִילָה מִפַּח-אֶל-פַּחַת
מִסּוּג שֶׁל טְרוֹם יְמֵי-בֵּינַיִים:
נָקָם שֶׁל עַיִן-תַּחַת-עַיִן.

דּוּגְמָא טוֹבָה מָצָאתִי רַק
אֵצֶל גַּנָּן גַּן-הַיָּרָק:
קוֹלַס הַכְּרוּב [2] וְקוֹלָרָבִּי
(פְּאֵר שֻׁלְחָן שַׁבָּת שֶׁל רַבִּי),
לֶפֶת יָפְיֶפֶת וְרֹאשׁ צְנוֹן
(יָאִים לְבֹקֶר יוֹם רִאשׁוֹן),
עָלוּ, הִשְׁבִּיחוּ לְתִפְאֶרֶת
הָיוּ מוֹפֵת לְכָל הַקֶּרֶת.
אַךְ דַּע-עָקָא, נִטָּשׁ שָׁם קְרָב
בֵּין הַיּוֹגֵב לְבֵין אַרְנָב.
כְּשֶׁלֹּא נִמְצָא שֻׁם פִּתְרוֹן,
אָז הַמּוֹצָא הָאַחֲרוֹן:
דַּחְלִיל בִּדְמוּת בֻּבַּת תִּינוֹק –
שֶׁהָאַרְנָב הֵשִׂים לִשְׂחוֹק.
הָיָה סוֹטֵר לָהּ בְּפָנֶיהָ,
בּוֹעֵט בְעוֹז בַאֲּחוֹרֶיהָ
כְּדֵי אַחַר מִכֵּן לָשׁוּב
כַּרְסֵם לוֹ עוֹד קוֹלָס שֶׁל כְּרוּב.
גַּנָּן, עוֹד מְּבַכֶּה הַלֶּפֶת,
הָגָה פִּתְרוֹן – מְרִיחָה בְּזֶפֶת [3].
כָּךְ הַדָּחְלִיל הַמְּזֻפָּת
מִמְּרוֹם עָמְדוֹ – לַגַּן נִבַּט.


בָּא הָאַרְנָב, זְחוּחַ-דַּעַת,
עָשָׂה לוֹ מַעֲשֵׂה בִּדְלַעַת
וְאָז פָּנָה לְהִסְתּוֹלֵל
שׁוּב בַּדַּחְלִיל הַמִּתְחַלְחֵל.
סָטַר עַל לֶחִי, אֲבָל...פַּקְ!
אֶגְרוֹף יָמִין לִלְחִי נִדְבַּק.
הִפְלִיק מָנָה אַחַת אַפָּיִם
וּכְבָר דְּבוּקִים לוֹ אֶגְרוֹפַיִם,
וְצִפֳּרְנֵי שְׁתֵּי הָרַגְלָיִם
דָּבְקוּ אַף הֵן, לַיְרֵכָיִם.
הִרְבִּיץ גַּם נְגִיחָה בַּמֵּצַח
אֲשֶׁר נוֹתַר דָּבוּק לָנֶצַח.
וּבַזָּנָב צְלִיפָה נִצַּחַת
וְהוּא נוֹתַר דָּבוּק לַתַחַת.

כָּךְ הַדָּחְלִיל וְהַנּוֹקֵם
דָּבְקוּ יַחְדָּיו, וְכָכָה הֵם
מְחֻבָּרִים בְּצָרָתָם,
עַד אִישׁ כְּבָר לֹא יַפְרִיד אוֹתָם.

הֲיֵשׁ בָּזֹאת מוּסַר הַשְׂכֵּל?
כְּשֶׁמַּנְהִיג לֹא מִסְתַּכֵּל –
לֹא עַל עָבַר, לֹא עַל עָתִיד
מַה טָעַם לוׁ עֵצוֹת הַגִּיד ???

[1]על פי "על השחיטה" לביאליק, תרס"ג[
2 ]קולס כרוב – ראש כרוב[3 ]"זיפתינוק" – ספור ילדים מאת קורניי צ'וקובסקי, תרגמה מרוסית רבקה דוידית.

 ד"ר ערן גרף
‏ח' אדר ב תשע"א March 14, 2011