היסטרית הכנסת, שוקקת פרקמטיא
של בִּיבִּיקְרָטְיָּה IN, ו–OUT דמוקרטיה.
לאם כל חטאת נחשבת תקשורת,
שֶׁפּוֹצָה פֶּה מחציף בדברים של בקורת.
כְּשֶׁאוֹרְוֶול[1] הָגָה את "חַוַּת החיות" / הוא הבחין בהרבה תופעות מקבילות
בין אורחן של חיות בסביבה החופשית / לבין מנהגים של חברה אנושית.
למשל – תופעה ידועה בהיסטוריה / שמוכרת בשם של "סימון טריטוריה":
סימון של גבולות תחום מחיה בניחוח / שכל המריח יחושה לברוח;
שבירת ענפים או שריטות על גזעים; / או שומרים מריעים בקולות נוראים.
למסיג גבול נחשב מתחרה על מזון, / על זכויות הרבעה או על כס השלטון.
דוגמא אנושית לתוחם גבולותיו / הנו ראש ממשלתנו (עם חבר שריו).
מבוהל וחרד כל העת כדוגרת / שבמקום שתדגור – כל הזמן מקרקרת.
ומרוב מאמץ לייצוב שלטונו / באשר מעשיו – שם נמצא כשלונו.
הוא שִׁלֵּם כל אתנן וסיפק כל גחמה / כדי יוכל בארצנו לשלוט ברמה.
את מפלגת קדימה הסיט לאחורה / ואת "עבודה" הוא דחף אל הג'ורה.
מבסס שלטונו על ימין קיצוני / ועל כל לאומן ועל כל תמהוני.
כדרדק האוחז בבובה סמרטוטית / ו"שלי מן הבית", צועק בִּתְזָזִית,
הוא לופת המדינה בגרונה וחונק / גם את כל סביבותיה, בעוד הוא צועק:
"זה שלי מן הבית, בית אבות-אבותי: / בנציון[2] , זאב [3], כהנא[4] ושמאי [5]".
חזקה מתבונה היא הַבִּיבִּיוֹגְרַפְיָה / שבשמה יקודשו כל תשוקות גיאוגרפיה:
"לְמִקְנַת אברהם מֵעֶפְרוֹן הַחִתִּי – / אנוכי היורש, והחוק הוא אִתִּי.
לי שוה כל מחיר, גם בחוץ גם בפנים / כדי תִּכּוֹן ברוחם, מדינת בנימין.
כל מי שאיננו אִתִּי הוא נגדי / ועל כן לעולם לא יהיה ידידי.
כבודו במקומו, אך מטעם ברור / יפורז מממון ומזכות של דבור.
כל מדען המלמד את "מוצא המינים" / על פי דרווין – יופלל כעובד אלילים.
חוקי תורשה על שם מנדל הינם / מוקצים כדברי רְעוּת-רוח, כולם:
להשתית תורשה על צבעי אפונים / האין זו תמצית עבודת אלילים?!
איך נקבעת על פי תורשה הזהות? / מי בוחן לב וכליות? כמובן, רבנות?!"
אנכרוניזם הרי זו מכת מדינה: / יש קבוצה של קשישים שאינה מבינה
שהארץ הזו כבר אינה שלהם / וכבר לא רלוונטי סולם ערכיהם.
מושג "ציונות" כבר הוגדר מחדש, / ערכי יהדות גם שונו כנדרש.
לכללי דמוקרטיה קובעים מגבלות / כמו שבעל חיים מגונן על גבולות.
"היסטרית הכנסת, שוקקת פרקמטיא / של בִּיבִּיקְרָטְיָּה IN, ו–OUT דמוקרטיה".
לאם כל חטאת נחשבת תקשורת, / שֶׁפּוֹצָה פֶּה מחציף בדברים של בקורת.
תחלואיה – הינם ידועים. בגדול: / פשוט, בה מושלים הבוגדים מן השמאל.
על כן יעברו נדבכיה שִׂדּוּד / ויוצבו בראשה נֶאֶמְנֵי הליכוד.
כל מגיש שאיננו "צולח מסך", / כל כותב שאיננו אלוף של תנ"ך,
לא יוכל בתפקיד להמשיך ולפעול / (פרטים – קרן נויבך דוגמא היא לכל).
המידע יְדֻוָּח בצורה פוזיטיבית / ולכל תְּשֻׁוֶּה אוירה אסרטיבית.
חושו אחים חושו, נרים פעמינו, / חושו אחים, להציל את ארצנו.
כי ארץ, בה בקשנו מנוחה ומרגוע, / הולכה ונכבשת בשלטון של הזרוע.
נמחקת כליל ישראל הישנה, / כדי "תשתוק הארץ ארבעים שנה".
על תפארת מולדת מוקמת חורבה. / זעקי, זעקי נא, ארצי אהובה!!!
של בִּיבִּיקְרָטְיָּה IN, ו–OUT דמוקרטיה.
לאם כל חטאת נחשבת תקשורת,
שֶׁפּוֹצָה פֶּה מחציף בדברים של בקורת.
כְּשֶׁאוֹרְוֶול[1] הָגָה את "חַוַּת החיות" / הוא הבחין בהרבה תופעות מקבילות
בין אורחן של חיות בסביבה החופשית / לבין מנהגים של חברה אנושית.
למשל – תופעה ידועה בהיסטוריה / שמוכרת בשם של "סימון טריטוריה":
סימון של גבולות תחום מחיה בניחוח / שכל המריח יחושה לברוח;
שבירת ענפים או שריטות על גזעים; / או שומרים מריעים בקולות נוראים.
למסיג גבול נחשב מתחרה על מזון, / על זכויות הרבעה או על כס השלטון.
דוגמא אנושית לתוחם גבולותיו / הנו ראש ממשלתנו (עם חבר שריו).
מבוהל וחרד כל העת כדוגרת / שבמקום שתדגור – כל הזמן מקרקרת.
ומרוב מאמץ לייצוב שלטונו / באשר מעשיו – שם נמצא כשלונו.
הוא שִׁלֵּם כל אתנן וסיפק כל גחמה / כדי יוכל בארצנו לשלוט ברמה.
את מפלגת קדימה הסיט לאחורה / ואת "עבודה" הוא דחף אל הג'ורה.
מבסס שלטונו על ימין קיצוני / ועל כל לאומן ועל כל תמהוני.
כדרדק האוחז בבובה סמרטוטית / ו"שלי מן הבית", צועק בִּתְזָזִית,
הוא לופת המדינה בגרונה וחונק / גם את כל סביבותיה, בעוד הוא צועק:
"זה שלי מן הבית, בית אבות-אבותי: / בנציון[2] , זאב [3], כהנא[4] ושמאי [5]".
חזקה מתבונה היא הַבִּיבִּיוֹגְרַפְיָה / שבשמה יקודשו כל תשוקות גיאוגרפיה:
"לְמִקְנַת אברהם מֵעֶפְרוֹן הַחִתִּי – / אנוכי היורש, והחוק הוא אִתִּי.
לי שוה כל מחיר, גם בחוץ גם בפנים / כדי תִּכּוֹן ברוחם, מדינת בנימין.
כל מי שאיננו אִתִּי הוא נגדי / ועל כן לעולם לא יהיה ידידי.
כבודו במקומו, אך מטעם ברור / יפורז מממון ומזכות של דבור.
כל מדען המלמד את "מוצא המינים" / על פי דרווין – יופלל כעובד אלילים.
חוקי תורשה על שם מנדל הינם / מוקצים כדברי רְעוּת-רוח, כולם:
להשתית תורשה על צבעי אפונים / האין זו תמצית עבודת אלילים?!
איך נקבעת על פי תורשה הזהות? / מי בוחן לב וכליות? כמובן, רבנות?!"
אנכרוניזם הרי זו מכת מדינה: / יש קבוצה של קשישים שאינה מבינה
שהארץ הזו כבר אינה שלהם / וכבר לא רלוונטי סולם ערכיהם.
מושג "ציונות" כבר הוגדר מחדש, / ערכי יהדות גם שונו כנדרש.
לכללי דמוקרטיה קובעים מגבלות / כמו שבעל חיים מגונן על גבולות.
"היסטרית הכנסת, שוקקת פרקמטיא / של בִּיבִּיקְרָטְיָּה IN, ו–OUT דמוקרטיה".
לאם כל חטאת נחשבת תקשורת, / שֶׁפּוֹצָה פֶּה מחציף בדברים של בקורת.
תחלואיה – הינם ידועים. בגדול: / פשוט, בה מושלים הבוגדים מן השמאל.
על כן יעברו נדבכיה שִׂדּוּד / ויוצבו בראשה נֶאֶמְנֵי הליכוד.
כל מגיש שאיננו "צולח מסך", / כל כותב שאיננו אלוף של תנ"ך,
לא יוכל בתפקיד להמשיך ולפעול / (פרטים – קרן נויבך דוגמא היא לכל).
המידע יְדֻוָּח בצורה פוזיטיבית / ולכל תְּשֻׁוֶּה אוירה אסרטיבית.
חושו אחים חושו, נרים פעמינו, / חושו אחים, להציל את ארצנו.
כי ארץ, בה בקשנו מנוחה ומרגוע, / הולכה ונכבשת בשלטון של הזרוע.
נמחקת כליל ישראל הישנה, / כדי "תשתוק הארץ ארבעים שנה".
על תפארת מולדת מוקמת חורבה. / זעקי, זעקי נא, ארצי אהובה!!!
[1] ג'ורג' אורוול, Animal Farm, 1943-44
[2] אביו הרביזיוניסט של מר נתניהו
[3] זאב ז'בוטינסקי
[4] הרב מאיר כהנא, אבי הלאומנות הגאה והכוחנית.
[5] בית-שמאי – הגישה הנוקשה והשמרנית לעומת בית-הלל שגישתו רגישה ופתוחה יותר.
כתב ד"ר ערן גרף
ט' כסלו תשע"ב December 5, 2011
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה