יום שלישי, 6 בדצמבר 2011

דמוקרטיה בסגנון הַבִּיבּיקְרָטְיָּה

היסטרית הכנסת, שוקקת פרקמטיא
של בִּיבִּיקְרָטְיָּה IN, ו–OUT דמוקרטיה.
לאם כל חטאת נחשבת תקשורת,
שֶׁפּוֹצָה פֶּה מחציף בדברים של בקורת.


כְּשֶׁאוֹרְוֶול[1]  הָגָה את "חַוַּת החיות"  /  הוא הבחין בהרבה תופעות מקבילות
בין אורחן של חיות בסביבה החופשית  /  לבין מנהגים של חברה אנושית.
למשל – תופעה ידועה בהיסטוריה  /  שמוכרת בשם של "סימון טריטוריה":
סימון של גבולות תחום מחיה בניחוח  /  שכל המריח יחושה לברוח;
שבירת ענפים או שריטות על גזעים;  /  או שומרים מריעים בקולות נוראים.
למסיג גבול נחשב מתחרה על מזון,  /  על זכויות הרבעה או על כס השלטון.

דוגמא אנושית לתוחם גבולותיו  /  הנו ראש ממשלתנו (עם חבר שריו).
מבוהל וחרד כל העת כדוגרת  /  שבמקום שתדגור – כל הזמן מקרקרת.
ומרוב מאמץ לייצוב שלטונו  /  באשר מעשיו – שם נמצא כשלונו.

הוא שִׁלֵּם כל אתנן וסיפק כל גחמה  /  כדי יוכל בארצנו לשלוט ברמה.
את מפלגת קדימה הסיט לאחורה  /  ואת "עבודה" הוא דחף אל הג'ורה.
מבסס שלטונו על ימין קיצוני  /  ועל כל לאומן ועל כל  תמהוני.
כדרדק האוחז בבובה סמרטוטית  /  ו"שלי מן הבית",  צועק בִּתְזָזִית,
הוא לופת המדינה בגרונה וחונק  /  גם את כל סביבותיה, בעוד הוא צועק:
"זה שלי מן הבית, בית אבות-אבותי:  /  בנציון[2] , זאב [3], כהנא[4]  ושמאי [5]".
חזקה מתבונה היא הַבִּיבִּיוֹגְרַפְיָה  /  שבשמה יקודשו כל תשוקות גיאוגרפיה:
"לְמִקְנַת אברהם מֵעֶפְרוֹן הַחִתִּי –  /  אנוכי היורש, והחוק הוא אִתִּי.
לי שוה כל מחיר, גם בחוץ גם בפנים  /  כדי תִּכּוֹן ברוחם, מדינת בנימין.
כל מי שאיננו אִתִּי הוא נגדי  /  ועל כן לעולם לא יהיה ידידי.
כבודו במקומו, אך מטעם ברור  /  יפורז מממון ומזכות של דבור.
כל מדען המלמד את "מוצא המינים"  /  על פי דרווין – יופלל כעובד אלילים.
חוקי תורשה על שם מנדל הינם  /  מוקצים כדברי רְעוּת-רוח, כולם:
להשתית תורשה על צבעי אפונים  /  האין זו תמצית עבודת אלילים?!
איך נקבעת על פי תורשה הזהות?  /  מי בוחן לב וכליות? כמובן, רבנות?!"

אנכרוניזם הרי זו מכת מדינה:  /  יש קבוצה של קשישים שאינה מבינה
שהארץ הזו כבר אינה שלהם  /  וכבר לא רלוונטי סולם ערכיהם.
מושג "ציונות" כבר הוגדר מחדש,  /  ערכי יהדות גם שונו כנדרש.
לכללי דמוקרטיה קובעים מגבלות  /  כמו שבעל חיים מגונן על גבולות.
"היסטרית הכנסת, שוקקת פרקמטיא  /  של בִּיבִּיקְרָטְיָּה IN, ו–OUT דמוקרטיה".
לאם כל חטאת נחשבת תקשורת,  /  שֶׁפּוֹצָה פֶּה מחציף בדברים של בקורת.
תחלואיה – הינם ידועים. בגדול:  /  פשוט, בה מושלים  הבוגדים מן השמאל.
על כן יעברו נדבכיה שִׂדּוּד  /  ויוצבו בראשה נֶאֶמְנֵי הליכוד.
כל מגיש שאיננו "צולח מסך",  /  כל כותב שאיננו אלוף של תנ"ך,
לא יוכל בתפקיד להמשיך ולפעול  /  (פרטים – קרן נויבך דוגמא היא לכל).
המידע יְדֻוָּח בצורה פוזיטיבית  /  ולכל תְּשֻׁוֶּה אוירה אסרטיבית.
חושו אחים חושו, נרים פעמינו,  /  חושו אחים, להציל את ארצנו.
כי ארץ, בה בקשנו מנוחה ומרגוע,  /  הולכה ונכבשת בשלטון של הזרוע.
נמחקת כליל ישראל הישנה,  /  כדי "תשתוק  הארץ ארבעים שנה".
על תפארת מולדת מוקמת חורבה.  /  זעקי, זעקי נא, ארצי אהובה!!!
[1] ג'ורג' אורוול, Animal Farm, 1943-44
[2] אביו הרביזיוניסט של מר נתניהו
[3] זאב ז'בוטינסקי
[4] הרב מאיר כהנא, אבי הלאומנות הגאה והכוחנית.
[5] בית-שמאי – הגישה הנוקשה והשמרנית לעומת בית-הלל שגישתו רגישה ופתוחה יותר.


כתב ד"ר ערן גרף
‏ט' כסלו תשע"ב  December 5, 2011

אין תגובות:

פרסום תגובה