‏הצגת רשומות עם תוויות סבתא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סבתא. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 14 באוגוסט 2010

הָעָם שֶׁלִּבְחִירָה נוֹעָד כֵּיצַד הָפַךְ ל"שׁוֹר מוּעָד"?

כל הכתוב, לא להד"ם,

אין שום חידוש בו לָעוֹלָם.
מה שנורא וגם איום –
זו כרוניקה של היום-יום!
בפולנית, אומרת דודה:
"זה כבר נהיה ממש מִמּוֹדָה".

נהג שתוי ילדה דרס
וממקום הפשע נָס,
בלי הֵעָנוֹת לצו מוּסָר –
של הושטת עזרה, בַּצָּר.
נהג אחר, על אם הדרך
הבחין בְּדוּ-אוֹפָן, בערך
כשהיה האחרון –
מוטל אצלו על הטמבון.
הפוגען, כמו שום דבר,
מן המקום, חָמַק-עָבַר.
דומה כלל לא היה נחרד
הפקר פצוע על אספלט.

בְּמוֹעֲדוֹן של בִּלּוּיִים
צוֹבֵא קְהַל צעירים פרועים
אשר שותים עצמם לדעת,
פְּלוּס עוד כּוֹסִית ועוד קֻבַּעַת.
המוסיקה כל קול מַחֲרֶשֶׁת
עֲדֵי כל דַעַת מִטַּשְׁטֶשֶת.
מספיק שֶׁפְרֵחַת פָּרְוָּרִים
עֲלֵי אחד הגברברים
קובלת: "יש לו הַבָּטָה" –
חיש האביר אשר אִתָּהּ
מכיס שולף הַמַּאֲכֶלֶת,
וּמִסְתַּיְּמִים חַיֵּי עוד ילד...
קרבן זָמִין? – לא הזמנה
לגרום אסון או תאונה!
בשום פנים אינו קביל
תרוץ וָתִיק ש"הוא התחיל".


בעיר אחרת, כנראה,
נָקַשׁ לו עֶלֶם טוב-מַרְאֶה
על דלת גברת ישישה.
"מי שם?" לָדַעַת היא בקשה.
העלם בְּחֶלְקַת-לשון ענה:
"סבתא, הבאתי מתנה!".
דקה מאז פתחה דלתה –
היתה הסבתא כבר כְּפוּתָה,
גֶּרֶב צְחוּנָה תְּחוּבָה בְּפִיהָ,
וְהַלִּסְטִים קללות משמיע,
רֹאשָׁהּ מֵטִיחַ בָּרִצְפָּה
כדי תאמר היכן כַּסְפָּהּ.
חָטַף הַזֵּד את הַמַּלְקוֹחַ
ולדרכו חמק לברוח.
לא כאותו סיפור עָרֶב –
פֹּה לָצַיָּד – תפקיד זְאֵב!
הסבתא, עקודה כַּשֶּׂה,
פיה סתום, כֻּלָּהּ מַדְוֵה.
באין כִּפָּה הָאֲדוּמָה –
תהא גּוֹוַעַת בִּדְמָמָה.
ההפקרה של חֲסַר יֶשַׁע
הִנָּהּ תוספת חטא על פשע.

זה היוצא לִרְשׁוּת רבים
כשבכליו טמונה סכין;
ו/או שתוי עד לא יבחין
אַיֵּה צד שמאל וְאֵי ימין;
ו/או נוהג על פי המוטו:
"הטלפון קודם לאוטו";
מראש שָׁמוּר לו מַעֲמַד
של הַנֶּחֱשָׁב כ"שׁוֹר מוּעָד[1] ".

ישנן פשיעות, שדרך קבע
גְּזֵרוֹת אִסּוּר גָּזַר הַטֶּבַע
שמעצמן הן כה ברורות –
עד לא נִכְלָלוּ בֵּין דִּבְּרוֹת,
ושמן "טָאבּוּ" – מָבְנוֹת הֲרֵי
לכל אחד ב DNA !


כשהאינסטינקט אינו יעיל
וה"טאבו" אינו מגביל,
הענישה היא כבר לא עֶצֶר,
אין בכוחה לגבור על יֵצֶר.

אֵם הַחַטָּאת – אין כְּבוֹד זולת,
קדושת-שְׁלוֹם וחיי הפרט.
הדרך מובילה לפשע
והפקרת קרבן בלי ישע.
אחר-כך, חֲרָטָה גמורה
שסימנה – כפה שחורה.

הענישה לא מְחֻכֶּמֶת –
היצרים אינה בולמת,
בחומרתה – אין מניעה
בטרם תיעשה פשיעה.

בִּמְדִינָה בה מְקַדְּשִׁים
הכוח כשיטת חיים,
האזרחים המתבגרים
שרות צבאי רובם עוברים,
שם הם רואים כמה שוים
מתנחלים מול תושבים:
שערבי הוא "ערבוש"
ללא כבוד, ללא רכוש,
אפשר אותו הַכּוֹת, הַשְׁפֵּל,
רָמָ"ח אֵבְרֵי אִמּוֹ קַלֵּל.
זה שֶׁנָּטוּשׁ, זה שֶׁכָּבוּשׁ
עֵרֶךְ חַיָּיו – כִּשְׁוִּי הַגְּרוּשׁ.
כל קו אדום מכבר נזנח
והגבולות? – עורבא פרח!
באין סולם של ערכים
גם האינסטינקטים מתהפכים,
וכך חַיָּל הוֹפֵךְ קַלְגָס,
וּלְבִרְיוֹן אלים וגס.
כלל אין תֵּימָה, שהאזרח,
מנעוריו כבר "שׁוֹר נַגָּח"!


הפתרון – כבר עת לזנוח
הַהִשָּׂרְדוּת בדרך כֹּחַ.
הכל יודעים שאין עתיד
למדינה דו-לאומית
וְשֶׁדְּבֵקוּת בְּזֶה חָזוֹן
היא דרך אל האבדון.
לכשנשוב לִשפיותנו,
נוכל חנך דור עתידנו,
אם משאבי הכלכלה
לא יפוזרו לבטלה.


ד"ר ערן גרף


‏כ"א אב תש"ע August 1, 2010


[1]שמות, כ"א כ"ח-ל"ו. שור "נגח", שור שכבר נגח ובעליו הוזהר ע"י בית-דין. שור "מועד" כבר נגח 3 פעמים


יום שלישי, 22 ביוני 2010

כיצד נבחרה ועדת חקירה

ביבי, חשדן בכל הלב: בכל סבתא הוא רוֹאֶה – זאב.
הוֹדֵר במִצְוָה של חנופה,
שהיא: "הדרת פני כיפה"!
לאיש איננו מאמין
בין משמאל, בין מימין.

במינוים לשם כיבוד
עבר כל גבול של האבסורד:
עֵרֶב סגנים ושריהם –
כולם קמים על יוצריהם –
על אף ריפוד בכירי העם,
יש שלא באו על שָׂבְעָם.
אף שמונו כבר לשרים,
עֻטְּרוּ עטרת של ְזֵרִים,
לא נרגעה תַּאֲוָתָם,
ובמיוחד תָּאֵב – כבודם.
ולא על סמך תכונה נאה –
רק פגיעתם, מאד רעה,
בהברקה, ממש מוצלחת,
נִטְרֵל כך ביבי את הַפַּחַת:
יהיו חברי ה"קבינט" –
בגין, ברק, לנדאו, איווט,
יעלון, ישי ומרידור,
כולם יחדיו, מופת הדור.
היכן לקחו השם לתת
לזה הפורום: "קבינט"? –
חדר קטן וטוב מוחבא
שמו בעברית – הרי – "קוּבָּה".
וּלְקוּבָּת ה"שְׁבִּיבִּיָה"
כבר יש לי שֵׁם : "קוּבִּיבִּיָה" –
להם ניתנה דעה של על
בכל סוגיה הרת גורל.

ויום אחד, אויה, אומלל,
מונו "שומרי המאהל",
כשבעלי המפתחות
יצאו לאפטר – בתפוצות;
בעוד משט טורקי חצוף
לחוף עזה יצא לצוף,
והשומרים – כמו שומרים,
עם נשק אך בלי כדורים –
נמים היו בעת אירוע.
להם, על כן, כלום לא ידוע.

כיון שדבר אינם יודעים,
הם "הבלתי משוחדים"
והם ימליצו מה צורה
לועדת של חקירה
שהעולם, מקיר לקיר,
תובע, שהכל תסביר.

על זאת, שַׁקְלָא וגם טַרְיָא,
ישבו חברי קוּבִּיבִּיָה.
כל יום סוכם באנחות,
והחלטה – תשובה לדחות.

כך עשרה ימים עוברים,
ראש ממשלה בין מֵצָּרִים
כשהעולם כולו תובע,
מִשְׁבִּיבִּיָה – כלום אינו שומע,
והוא על כן, בלא חֶמְדָּה,
אולץ לקבוע ועדה
שבראשה – יש הגיון:
מי שהיה שופט עליון.
וּשְּׁבִּיבִּיָה? – עוד בְּשֶׁלָּהּ:
ומתייחסת בשלילה:
"חקירה"? זה "חאקי – רע!!"
ופה אחד הם מתנגדים
כי ייחקרו לובשי מדים.

אִישֵׁי עולם, בפה אחד,
תוהים כיצד נלכד משט

עם כוונות כל כך טובות
ועם... כל כך הרבה גופות?
לא מותירים הם שום ברירה,
רק ועדה של חקירה
אשר ארגון האו"ם יקים
והיא תבדוק כל הצדדים
גם אזרחים, גם קלגסים –
לא תשא לאיש פנים.

עוד טרם פגה מצוקה
מימות "עופרת יצוקה",
ודחייה של חקירה
תוסיף נדבך של עוד צרה.
כי גולדסטונים עוד ימצאו
שאת אזנינו ירצעו,
שוב ניוותר בתחתונינו
כשידינו על ראשינו.
יש בעולם צביעות ושקר,
יודעים, בלי לערוך שום סקר,
ואם לזאת לא ניערך
הרי נשוב ונסתבך.

כל מי שמצנפתו נאה,
לא עשויה היא מֵחֶמְאָה,
או אין מצחו מוכתם בנמש ¬–
אינו פוחד מאור השמש!!
והאמת, אף אם מרה
טובה היא מכל שקר רע.


ד"ר ערן גרף


‏ג' תמוז תש"ע, June 15, 2010

יום ראשון, 10 בינואר 2010

כיצד נולדה הדלעת...

15.12.09


חַגִּים טְפוּשִׁים יֵשׁ לְעַכּוּ"ם –
כְּמוֹ Halloween, כְּלִיל הַטִּמְטוּם.
וּמַה סִמְלּוֹ שֶׁל זֶה הֶחָג
אִם לֹא נִקְלֶה שֶׁבַיָרָק ? –
הַדְּלַעַת, (לְדִידִי תִּסְכּוֹן
לְדַיָּרָיו שֶׁל דִּיר הַצֹּאן).


שִׂיא-חַג הוּא תַּחֲרוּת הַפְּרָס
לָזֶה שְׁאֵת מָתְנָיו שִׁנַס,
וּבַמִקְשָׁה שֶׁלּוֹ גָּדְלָה
הַדְּלַעַת שֶׁהָכִי-גְּדוֹלָה.
(וְזֶה שְׁוֵה-רֵיטִינְג מְגֻחָךְ
אֶל הַחִידוֹן שֶׁל הַתְּנָ"ך).


וְכָךְ חוֹזֵר, מִדֵּי שָׁנָה:
זוֹכָה – הִיא אִיכָּרִית זְקֵנָה
מִנִּי דָקוֹטָה הַצְּפוֹנִית[1] ,
קְצָת מְבֻלְבֶּלֶת, תִּמְהוֹנִית.
בַּחֲדָשׁוֹת מֵחוֹף-לְחוֹף,
הָאִיכָּרִית, עַל רֶקַע נוֹף
לוֹבְשָׁה חָלוּק פְלָנֶל שָׁבוּץ,
סוּדָר[2] לָהּ לְרֹאשָׁהּ, שָׁנוּץ,
מֵאֲחוֹרֶיהָ מִשְׂתָּרַעַת
בְּכָל הוֹדָהּ – מִפְלֶצֶת דְּלַעַת.


,,סַבְתָּא", שׁוֹאֵל מְרַאָיֵין,
,,כָּל הַשּׁוֹמֵעַ מִתְעָנְיֵן
הַאִם חָקַרְתְ מַעֲמִיקוֹת
אוֹרְחַן/רִבְעַּן שֶׁל הַדְּלָעוֹת
וְכִי בְּהַשְּׁבַּחַת הַגֶּזַע
חוֹלַלְתְ הַפֶּלֶא בְּרוֹב יֶזַע"?

תְּמִיהָה עַל פְּנֵי הָאִכָּרִית,
עוֹצֶמֶת עַיִן יְמָנִית,
זוֹקֶפֶת אוֹזֶן, רֹאשׁ מַטָּה
וּמְשִׁיבָה כָּךְ, לְאִטָּהּ:
,,בַּחֲצֵרִי הָאֲחוֹרִית
יֵשׁ בֶּרֶז שֶׁדּוֹלֵף תָּמִיד,
בֵּין גַּלְמוּשִׁים לְבֵין סָעִידָה[3]
צָצָה גַּם דְּלַעַת שֶׁהִתְמִידָה –
גָּדְלָה לָה פֶּרֶא מֵעַצְמָה
עַד בָּאתֶם עִם הַמַּצְלֵמָה".


לְזוֹ זְקֵנָה רְחִימָאִית –
מַדָּע, נָהִיר לָהּ כְּסַנְסְקְרִיט
וְאַף אֵינֶנָּה כְּלָל יוֹדַעַת
מִנַּיִן בָּאָה לָה הַדְּלַעַת
(שֶׁהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה
אוֹתָה הִנְבִּיטָה בַּגִינָה).
אֲנִי, אִיפְּכָא: מַדָּע? נוּ, נִיחָא,
אֲבָל שְׁאַר-רוּחַ לִי? פַאדִיחָה!
פַּרְנָסָתִי עַשְׂרוֹת שָׁנִים
הָיְתָה כְּדוֹקְטוֹר מַדָּעִים,
חַף מִכָּל יֵדַע שִׁיטָתִי
שֶׁל הָעוֹלָם הַסִּפְרוּתִי.

כְּשֶׁנִּהֱיֵתִי לְגִמְלָאי
פִּתְאוֹם נִמְצָא לִי שֶׁפַע פְּנַאי.
אֶת רְשָׁמָי מִן הָרְחוֹב [4]
הִתְחַלְתִּי לְעַצְמִי לִכְתוֹב,
בִּמְחִי מִקְלֶדֶת, בְּלִי הָגוּת,
(וּבְעֵינֵי זֶה סְתָם פִּטְפּוּט).

פִּתְאֹם נִמְצָא מִי שֶּׁהֵעִיר:
"אָדוֹן, הִנֵּה כָּתַבְתָּ שִׁיר".

לֹא מְשׁוֹרֵר וְלֹא פּוֹאֵט,
לֹא בסוֹלוֹ או דּוּאֵט –
אֲנִי הֵיכָן? וְאֵי פּוֹאֶזְיָה?
(קָרוֹב יוֹתֵר אֶל הַאָמְנֶזְיָה).



יֵשׁ פְּעָמִים לִי מִתְנַגֵּן
חָרוּז, מִשְׁפָּט פְּתִיחָה תּוֹאֵם,
אֲנִי אֶל מוּל הַצָּג אֵשֵׁב
וּבְּלִי לָדָעַת מַה חוֹשֵׁב –
(כְּמוֹ הַדָּלוּעַ בַּדּוּגְמָא)
מִקְלַדְתִּי כָּךְ מֵעַצְמָהּ
מִלִּים הִיא מַנִּיחָה בַּסָּךְ
עֲדֵי מְלוֹא כָּל הַמָּסָךְ.

אִם מִי בְּזֹאת מוֹצֵא רְבוּתָא,
נוּ אַדְרַבָּא, אָז בִּמְטוּתָא,
רַב יְבֻשַּׂם לו, לַמּוֹצֵא,
אֶכְתּוֹב לוֹ כַּמָּה שֶׁיִּרְצֶה!!!



ד"ר ערן גרף


[1]או איידהו, מונטנה או סוף העולם האחר.

[2]מטפחת חורפית גדולה
[3]שני עשבים שוטים
[4]וכל מקור אחר