יום שלישי, 13 ביולי 2010

מַקְפִּיאִים שְׂכַר-מִזְעָר,מוֹסִיפִים לְחָ"כ וְשַׂר.

מְדִינָה מְתֻקָנָה,

האזרח הוא לה – כִּבְנָהּ,
ועליה רַוְחָתוֹ
חינוכו ובריאותו.
את כל זאת, המדינה
מקיימת בְּהוֹנָה.
וּמִנַּיִן הון יֻקַּח?
ממסיו של האזרח!
שכספו הנו גמולו
כִּשְׂכָרוֹ על עמלו.


איך נקבע שכר לְאִישׁ?
הנושא הוא די רגיש:
כך בַּסֶקְטוֹר הפרטי –
שכר עובד חסוי, סודי;
האם השכר מודד
את שוויו של העובד?
ואולי הנו פתוח
גם לְכִשּׁוּרֵי מִקּוּחַ.
מנכ"לים ובני מינם? –
אין עֲרוֹך כלל לִשְׂכָרָם,
בעיני ההמונים –
מספרים דמיוניים.
במגזר הצבורי
יש פטנט שַעֲרוּרִי:
כל מקצוע, שעובדיו –
הם צבור גדול ורב,
כְּכָל יִרְבּוּ במספרם
כך יהא עלוב שכרם:
המורים, האחיות,
רווחה, המשטרות.

בחברה הסוציאלית,
מה משכורת מינימלית
אשר כתשלום נִדְרַשׁ
בלי היות עובד – לְרָשׁ?

וגם יש לי מחשבה
על שיטה ממש טובה,
שעל פיה, נְכַוֵּן,
שְׂכַר של מינימום הוֹגֵן!

הבה כאן אִפְיוּן נכין
לְמִשְׂרָה "לכל דכפין":
על הגיל והמינים
לא נקפיד, (רק לא קטינים);
שאלת מְנַת מִשְׂכָּל
לא שייכת הֵנָּה, כלל;
ניסיון קודם? רק פְּגַם
שיפריע לכולם;
השכלה? – לא בדרישות
מחשש דעות קדומות;
הַבָּעָה? – כן, לְפָחוֹת
מלים בְּנוֹת ארבע אותיות;
לא קיימת הקפדה
על מוּסַר העבודה;
וּלְמַעַן הנוחות
לא נדרשת נוכחות;
רק מחצית מן השנה
נחשבת כ"עונה";
לכל העובדים ביושר
מזומן גם חדר-כושר.

התפקיד: פשוט נורא,
לא מצריך שום הכשרה.
יש לשבת בָּאוּלָם,
וּכְמוֹ שעושים כולם:
כשהראש של הקבוצה,
בִּפְקוּדָה או בִּקְרִיצָה,
מְכַוֵּן אל הַשָּׁמַיִם –
מרימים את הַיָּדָיִם.

כאן סיימתי את דברי.
שאלה לי לְקוֹרְאָי:
האין לְזֶה-תפקיד, תָּפוּר
שָׂכָר של מִּינִימוּם ברור?!

מהי זו, אותה מִשְׂרָה
שכל כך עלוב שכרה?
כן, אזני כאפרכסת –
דוּז-פּוּאָה... !!! –
חבר של כנסת!!!

(התאור אולי מוגזם
ומתאים רק לְחֶלְקָם,
הַאִפְיוּן? לא מרוחק
מתכונות דרושות לח"כ).

על שום מה, ולמה זה
העליתי הנושא?
כנסת דנה בְּעִדְכּוּן
תוספת לִשְׂכַר מינימום,
מי הצביע בַּעֲדָהּ?
לא שרי ה"עבודה" !
(שֶׁשְּׁלִיחוּתָם החברתית –
צִדְקָתָם הַקִּיּוּמִית)

לש"ס, אג'נדה חברתית,
שכאן, איננה תכליתית,
כי בוחריה, הַכְּבוּדִים –
מרביתם... אינם עובדים,
הסיעה תרים ידה
עבור שכר "אִי-עבודה"!

לא הכל כל כך שלילי –
כי בגועל הכללי,
גם הבקיעה קרן אור
דרך חִדָּלוֹן אָפוֹר:

על המדוכה עולים
שלל נושאים כלכליים.
בהמשך "שכר מינימום"
שהרדים משעמום,
הַסוּגְיָא אשר נכנסת:
הקיצה נִרְדַמֵי הַכְּנֶסֶת:
התיצבו להצבעה,
לא נשמע קול מחאה.
בְּמִפְגַּן אַחְדוּת נָדִיר
מרביתם, מקיר לקיר,
בקונצנזוס על "בְּעַד"
בלי היסוס, הרימו יד.

הנושא שכה הבליט
האחדות הלאומית?
אָזְנֵיכֶם כַּאֲפַרְכֶּסֶת –
תוספת-שְׂכַר,
חברי הכנסת!!

ד"ר ערן גרף


‏כ"ז תמוז תש"ע July 9, 2010

יום שני, 12 ביולי 2010

"פֶּן יִרְבֶּה וּפֶן יִפְרוֹץ" –מְזִימוֹת הַשָּׂר הַפּוֹץ.

יִשְׂרָאֵל ( זֶה לֹא חָדָשׁ), אֶרֶץ שֶׁל חָלָב וּדְבָשׁ,
עָם אֲשֶׁר תָּמִיד פּוֹתֵחַ
אֵת לִבּוֹ לְכָל אוֹרֵחַ,
וּבִפְרָט זה, היָכוֹל
לַעֲבוֹד בְּזִיל הַזּוֹל

מִסְכְּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם
יֵשׁ מִדְרָג לָה מִן הַסְּתָם:
ישראל – בּוֹרְחִים בָּנֶיהָ,
לְאַחֵר – הִיא כְּמוֹ קָמֵיעַ.

בָּאוּ מִכָּל קְצוֹת עוֹלָם,
הָעוֹבְדִים– עַל כָּל אוֹנָם,
לַעֲמֹס כָּל מְלָאכָה
שֶׁהִיא קְצָת מְלוּכלָכָה,
אוֹ שְׂכָרָהּ אֵינוֹ מוֹשֵׁךְ
הַיָּדַיִם לְלַכְלֵךְ.


תֵּה ואוֹרֶז יֵשׁ בְּסִין,
וגַם עוֹדֵף אוֹכְלוּסִין,
הֵם בָּאִים בַּהֲמוֹנִים
לְרַצֵּף הַבִּנְיָנִים.
הַפְּזוּרָה הַאָפְרִיקָאִית
מְמָרֶקֶת אֶת הַבַּיִת,
מִגַּנֶּנֶת הַגִינוֹת
[כְּשֶׁמוּתָר פֹּה לְהַשְׁקוֹת].
התאילנדי, כְּמוֹ צָמִית
מְקַטֵּף הָעַגְבָּנִית.
מְעַשֵׂב וּמדלּל
מְגַּזֵם ומזבל.
פיליפינים, אֵין כְּמוֹתָם
לְהָבִין לֵבָב אָדָם,
ותפקיד להם יעוד–
להיות עובדי סיעוד.

בִּיבוּא עוֹבְדִים, יֵשׁ סֵדֶר,
לֹא בָּאִים הֵם כְּמוֹ עֵדֶר:
הַבָּנִים – לַחַּקְלָאוּת,
הַבָּנוֹת – אל הסיעוד.
הם, כמו כל דויד ורותי
בזמנים של "אפטר-דיוטי"...
ומזה נולד פרי בטן,
שאינו כלול ב"תקן".

עַד הַשָּׂר פקח עיניו
כבר נולדו כאן, עד עכשיו,
ילדים ללא מוֹרֶשֶׁת,
אך – מכל גווני הקשת.
נספרו כבר בינתיים
לפחות אלף- מאתיים,
שהשר בָּם מִתְּאֲנֵף
וחפץ הוא לְנַפְנֵף
אל מחוץ לגבולותנו,
כמו פָּשְׁעוּ נגד עַמֵּנוּ.
את כפיו, "הו! אַלְלַי!"
כך סָפַק השר ישי:
"איך זה, מֵהֵיכָא תֵּיתֵי,
מה זאת? כָּל כְּרֵתִי-פְּלֵתִי
בביתי קונים שביתה?
לא יהי כן מעתה!
בְּהוֹרֵיהֶם, על פי החוק,
אקיים: 'עָשׁוֹק וּזְרוֹק'.
מחרתיים, או מחר,
יסולק מכאן כל זר,
פן יחפוץ להשתרש
וְיָקִים לו פה יורש"!

מר ישי, נָאוֹר יָדוּעַ,
קְסֶנוֹפוֹבּ[1] מֻשְׁבָּע, קבוע.
שֶׁחֻנַּךְ כבר מילדות
ששנאה – מרכיב תרבות.
אחת לכמה שבועות
הוא יוצא בהצהרות
על גזרות שהוא גזר
נגד העובד הזר.
הם חיים כך באימה
גורלם הוא תְּלוּי-בלימה,
אם לַשֵּׁבֶט או לַחֶסֶד.
בין הם מבוגר, או ילד –
לרבים מהם, בַּחֵלֶד,
אין מכבר ארץ אחרת.

מוּל שַׂר פְּנִים זה האכזר,
יש שְׁדּוּלַת עובד הזר,
שֶׁחָרְתָה עֲלֵי דִּגְלָהּ:
הֲגִינוּת וְגַם חֶמְלָה.

שר הפנים, בין מִשְׁפְּתַּיִים,
תחבולות חורש בינתיים
איך למען עתידנו
מי לנו, מי לְזָרֵינוּ?
כתלמיד חכם פָּנָה
לתנ"ך וְלַמִּשְׁנָה
ולמד שיטות בדוקות
לויסות בוא-תינוקות:
בַּחֲצַר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ,
הם סֵרְסוּ אותם מראש
ולכן כלל לא נולדה
בעיה של ילודה.
גם פַּרְעֹה אָבָה הַכְרִית
עבודת-זָרִים (עברית)
ועל כן "כל בן-זָכָר
בַּיְּאוֹר יוּטְבַּע!" – גָּזַר.


אם מותר לי להציע
(כיועץ מן היציע),
כמה טריקים יעודים
מחצרות החסידים:
יש שיטות בהן נָקְבָה
זו "האם המרעיבה";
אם עיקש מדי הילד
יש גם "אם המתעללת";
בל נשכח גם, כמובן,
את ה–"אמא טאליבן".
ילדים שֶׁיִּשְּׂרְדוּ
ועברית טוב ילמדו –
פה יורשו חלקם לחיות
תוך קיום תרי"ג מצוות.

בִּמְדִינָה מְתֻקָנָה
עִם שָׂפָה מְעֻדָנָה,
בה עוֹבֵד לֹא מִתְאַזְרֵחַ
מִתְקָרֵא "עוֹבֵד אוֹרֵחַ".
ואצלנו, – מְנֻכָּר –
שֵׁם נִתָּן לו: "עוֹבֵד זָר".
מה כה זר וּמְנֻכָּר
יש בו, בָּעוֹבֵד הַזָּר?
הֲאֵין עֵינָיו כמו עֵינֵינוּ?!
הֲאֵין חושיו גם כְּחוּשֵׁינוּ?!
אם נְמַצֵב אותו כ"זָר"
שום דִּמְיוֹן אינו נשאר,
כמו יש הֲנָחָה מֵרֹאשׁ:
הוא אינו כלל בֶּן-אֱנוֹשׁ.
אֵין תֵּימָה, כנוי כָזֶה,
"מזמין" גם יחס כה נִבְזֶה.


ד"ר ערן גרף


‏כ"ד תמוז תש"ע July 6, 2010

[1]שונא זרים

יום שני, 5 ביולי 2010

טוֹבֵל וְאֶרֶץ בְּיָדוֹ

חַגַּי בֶּן-אַרְצִי: מִתְּנַחֵל,

מומחה "מַחְשֶׁבֶת ישראל".

 
האיש יצא בְּרֵישׁ גַּלֵי
כשהוא קורא בפה מָלֵא
לְהַצִּיבּוּר בַּהֲמוֹנָיו
לצאת ולהפגין, עכשיו[1] ,
כנגד נועם ואביבה,
שממשלתם, עד-כה, הכזיבה,
על כן בְּרֹאשׁ עַם-רָב הולכים
זְעֹק שִׁבְרָם עֲלֵי דרכים.

אותם, בן-ארצי, הוא מציג
כמי אשר חורצים עתיד:
שפיכות-דמים לנכדינו,
כתוצאה של רֹךְ לִבֵּנוּ.

אדון בן-ארצי, איש נָלוֹז,
כיצד הִרְהַבְתָּ את הָעֹז
לִיתֵּן הורים הַמְּעֻנִּים
מַטְּרַת שִׁסּוּי להמונים?!
אתה, הנך תושב בית-אל
מכריז: "כך את ארצי גואל"
על אף חֲמַת כל העולם
(כמו גם מחצית אַחֵינוּ כאן).
וּמְחַרְחֵר מדון מתמיד,
גם עם אויב, גם עם ידיד.
האם עולה בדעתך,
על כי סופו של מפעלך
הַטְּבֵּעַ בִּנְהָרוֹת דמים
את עתידנו, לימים?

כיצד "מחשבת ישראל"
בך הותירה לב-עָרֵל:
למשפחתא דשליטא
אזיל סוּמְקָא, אַתִּי חִוַּרְתָּא[2] .
פניהם הִלְבָּנְתָ בָּרַבִּים:
שַׂמְתַּם אויבי דור עתידים?!
איני חורץ בְּכָאן דֵּעָה,
כי מַרְכִּיבֵי הַמִּשְׁוָאָה
לא ידועים לי בִּבְסִּיסָם,
ולא אַפְרִיחַ לַהַג, סְתָם.
יש שיקולי בעד , גם נגד,
ואין פה שום אמת מוחלטת
של –מהו תָּג-מחיר גלעד
לבל יִמַּק בַּשְּׁבִי לָעַד...
אם טננבאום, איש זיבורית,
אֵיפֹה איש זה? – גלעד שליט?
מֵעֲשָׂרָה קַבִּין שֶׁבְּיָהּ
נפלו בחיק גלעד – תשעה!

הורי גלעד, על כך רַב צער,
לא יַחְרְצוּ גורל הנער.
אילוּ בָּטְחוּ הורי-גלעד
שֶׁהֶגֶה המדינה בְּיַד –
נַוָט בקיא באורחותיו
וכי שְׁקוּלוֹת החלטותיו,
אפשר היו בצערם
נֶעֱטָפִים בִּסְתַר כְּפָרַם,
מְפַלְלִים באמונה
לַהַנְהָגָה הַנְּבוֹנָה.

אך כשכל מַאן דְּבָּעֵי
וכל רַבַּן דְּרַבָּנֵי,
יַשְׂבִּיעַ כל תַּאֲוָתוֹ –
אם רק יָלוּשׁ ראש ממשלתו.
קוֹנַם עֲלֵי הוֹרֵי גלעד:
הָרְעֵשׁ סִפִּים, עד גג יִרְעַד.
שֶׁכֵּן, בראש מַעְיָנָם
נמצא רק גורלו של בנם.
זה תפקידם הביולוגי
ולא סתם נֹפֶךְ פדגוגי.

האיש חַגַּי, בא ויוצא
בית ראש הממשלה הזה,
מכיר, בתור אֲחִי-אִשְׁתּוֹ –
אָרְחוֹ רִבְעוֹ וְעוֹנָתוֹ.
כי כן, ממליץ, בהכללה,
לסמוך על ראש הממשלה
בסוגית גלעד שליט;
הכך יהיה נכון תמיד –
בכל נושא שהוא יחליט?
גם אם יחליט עֲלֵי פִּנּוּי
התנחלויות, או אַל-בִּנּוּי ??
גם אז תְּהֵא פּוֹשֵׂק-שפתיים:
"יש מלך בִּירוּשָׁלַיִם" !?
הגם פִּנּוּי הָרְצוּעָה
קבלת בְּדֵעָה כְּנוּעָה?
גם אז קבלת בִּמְטוּתָא,
את עול "דִּינָא דְּמַלְכוּתָא" ?

אז על דִּבְרֵי הַנְּבָלָה –

אתה, קְשׁוֹט עצמך תחילה !!!


ד"ר ערן גרף
‏י"ח תמוז תש"ע June 30, 2010

[1]"צאו למסע נגד צעדת שליט" קריאתו של חגי בן-ארצי לצאת חוצץ כנגד זעקות המחאה של אביבה ונועם שליט, ואלה שעמם. פורסם ב28.06.10 ב Ynet במדור "פליטיקה" שתחתיתו קישור עוד דעות הפותח שורת כתבות, בהן זו של בן-ארצי.



[2]"אזל הסומק ובא החוורון". בבא מציעא, נ"ח, ע"ב.

יום חמישי, 1 ביולי 2010

הֵי צִיוֹנְיוֹנֵי הַדֶּרֶךְ

פלגים היו ביהדות

וכך נראו פני ציונות:
הציונות הליברלית [2]
שלא היתה בכלל ריאלית;
אחד-העם, הגה תכנית
לציונות הרוחנית;
הציונים הסוציאליסטים,
עַיְּנוּ את הרביזיוניסטים.
מאי-יכולת להסכים
על נוסח שֶׁלַּכֹּל יתאים –
אין תקנון לציונות,
לכל אחד יש פרשנות.

אבל, על דעת-כל הוסכם,
שיש ליצור זהות לעם:
של טריטוריה, של תרבות,
אף להרכיב לו מנהיגות.
ואיפה בית לאומי? –
תלוי, כששאלו את מי.
לא חד-עֶרְכִּי הרעיון,
אפשר: אוגנדה, או צִיּוֹן.

שנים חלפו, רבות תמורות,
העוד לציונות בשורות?
העם – קָטֵן ולא גדֵל
(או שנטבח, או נתבולל),
המדינה מכבר נוסדה,
ובית לאומי – עובדה!
האם הציונות סיימה
את שהציבה לעצמה?
השאלה קצת קנטרנית –
כי לא היתה תכנית רשמית!
אבל קיימת, כמו תָּמִיד
ההסתדרות הציונית!!


מאה ושלוש עשרה שנים
יש יו"ר ויש תמיד סגנים,
יש מפגשים חובקי-עולם
ותקנון? – טרם הושלם.

מצד שמאלי, גם מימיני,
דרשתי: "מי הוא ציוני"?
כולם בפה-אחד, ענו: "אני"!
ורק תהיתי: מי הוא מי?
ומי אני???
"אומרים שאני, אינני אני,
על כן אני נבהל,
ואם אני – אינני אני,
אז מי אני בכלל?" [3]

כיום ישנן לציונות
פנים רבות של משמעות.
והפנים, לַמֵּד אני,
הנם כִּפְנֵי הציוני:

הציונית האקטיביסטית
היא ציונית רביזיוניסטית
שלפניה נֵר-תמיד –
הציונות המשיחית.
אצלם: מצווה להתנחל
מקבר רחב ועד קבר רחל.
תחת עץ רענן, עלי גבע נישא
הֵאָחֵז וסלק כל רועה וכבשה.
ערביי השטחים? יש עמם להקשיח
שיעופו מכאן, טרם בוא המשיח.
ציונים שכאלה, חורתים על דגלם –
מדינה רק אחת, מירדן ועד ים,
חֻקָּתָהּ – דין תורה, מדינת הלכה,
(איך הָלְכָה חֲמוֹרִי[4] , איך הָלְכָה?)
יש תת-קבוצה, ציונית כמובן,
פועלים בשיטות בסגנון ג'ינגיס –חאן:

הם קבעו תעריף ששמו "תג המחיר"
ובבית דין שדה הם חורצים דין מהיר.
הם סבורים, אם יתמידו הטֵל מוראם
יָפוּצוּ אויבינו, תמיד, לְעוֹלָם.

ציונות בגרסה של השמאל המתון
"ציונות מדינית", אם לשמה תשאלוּן,
עֲרָכֶיהָ – עֲרָכִים של "משפחת אדם",
אי-אפשר על הַחֶרֶב , לחיות לעולם.
על פיה תִּכּוֹנָּה מירדן ועד ים
שתי מדינות, אחת לכל עם.
במסגרת הֶסְדֵּר לִשְׁלוֹם עולמים,
זה מזה יִפָּרֵדוּ, עמים השכנים.
וזה שיחפוץ במדינה של שכניו –
ינסה להיות שם לגר ותושב.
משאבי הלאום, ישמשו לפי חוק,
לטיפוח הארץ בקו הירוק.

יש קבוצה, מכוּנה "שמאלנית קצונית"
שעיפה מאבדן של תבונה מדינית,
במשטר שבזבז כבר את כל נכסינו
וְהֵכְלִים ברבים אחרוני ידידינו.
שרואה איך לנגד עיניה כלות
ופורחות לבלי שוב, אחרונות התקוות.
גרסתם, שמוטב ליושבים בציון,
כי בטרם ירד כאן הכל לטמיון,
לקבל עזרתו של בריון השכונה
לגישור ואולי גם לצ'פחה קטנה,

הכי מסובך, מי נחשב יהודי?
השבעתים סבוך – מה קלסתר ציוני?
הדיון, הוא בינינו, רק סתם תיאורטי,
ואל מול העובדות, לגמרי אידיוטי:


דמוגרפיה מכבר, חרצה את דינה
וקבעה, בעתיד מי ינהיג המדינה!
מי ראש ממשלה? די ברור כבר, חביבי
או הרב מאיר פּוֹרוּשׁ, או אחמד טִּיבּיִ.
שניהם, בלי ספק, מצוינים,
אך ממש, כן ממש, הם אינם ציונים.



ד"ר ערן גרף


30.05.2010 ‏ט"ז סיון תש"ע

[1] בעקבות השיר של אשמן וזעירא
[2] הציונות על פי הרצל
[3] על פי "שני קוני למל" לאברהם גולדפאדן
[4] מסכת סנהדרין ל"ג א':אם שגיתי,עלי למכור את חמורי כדי לפצות על הנזק שגרמתי