יום ראשון, 27 בפברואר 2011

הַמַּפְרִיט לַצָרְחָן

כְּשֶׁצָּץ, הִפְצִיעַ בְּחַיֵּינוּ,
גִּלָּה לָנוּ רֹאשׁ מֶמְשַׁלְתֵּנוּ –
מַר נְתַנְיָהוּ שְׁלִיטָ"א –
מִלַּת קְסָמִים, שְׁמָהּ "הַפְרָטָה":
הַמֶּמְשָׁלָה לֹא פְּעִילָה
בְּהִתְעָרְבוּת בַּכַּלְכָּלָה,
הַשְׁקָעוֹתֶיהָ הִיא מוֹכֶרֶת
לְכָל מַרְבֶּה לִשְׁקוֹל הַפֶּרֶט.
כְּשֶׁמֶּמְשָׁלָה לֹא מַשְּׁקִיעָה –
אֵינָהּ זוֹכָה גַּם בַּתְּשׁוּאָה,
זוֹ – מִצְטָרֶפֶת אֶל הָאוֹן
שֶׁל הַמַּשְׁקִיעַ – אֵיל הַהוֹן.
וְכָךְ הוֹלֶכֶת וְדַלָּה
מֵהוֹן – קוּפַּת הַמֶּמְשָׁלָה –
מוּל עֲנִיִּים, שֶׁיֵּשׁ יוֹתֵר;
סַל-שֵׁרוּתִים שֶׁמִּתְיַקֵּר;
תַּשְׁלוּם אֶתְנָן לַחֲרֵדִים;
תְּבִיעוֹת שֶׁל וַעֲדִי עוֹבְדִים.
גְּדֵלִים צָרְכֵי הַבִּטָּחוֹן,
דִּכְפִין-דִּצְרִיך – עַל הַגָּחוֹן.
כְּדֵי לִשְׂרוֹד – שׁוּב מְאַשְּׁרִים
תּוֹסֶפֶת שֶׁל תְּרֵיסַר שָׂרִים.
לָזֶה יֵשׁ שֵׁם דֵּי צִיּוּרִי:
"קָפִּיטָלִיזְם חֲזִירִי".


בְּבֵית-תָּלוּי לֹא מַעֲלִים
שׁוּם זִכְרוֹנוֹת עַל חֲבָלִים,
עַל כֵּן מָצָאנוּ כְּלֹא יָאוּת
הַזְכֵּר "מַשָּׁט" אוֹ "כַּבָּאוּת".


מַה עוֹד הוּפְרַט? מִשְׂרַד הַחוּץ
נִמְסַר בְּיַד בִּרְיוֹן חָרוּץ,
אֲשֶׁר שׁוֹקֵד כִּי פֹּה תִכּוֹן
אֶרֶץ לְבָדָד תִּשְׁכּוֹן.


נִתְּנָה גַּם יָד חָפְשִׁית לְשַׁ"ס
גֵּר וְיָתוֹם לָשִׂים מִרְמָס,
הַפְרֵד בְּנֵי-זוּג מֵאוֹהָבִים,
נִהוּל מִרְשָׁם הַתּוֹשָׁבִים,
הַכְשֵׁר אוֹ פְּסֹל הַגִּיוּרִים,
מִי רַשָּׁאִים לִהְיוֹת הוֹרִים.
יֶשְׁנָן עוֹד דוּגְמָאוֹת לָרֹב
אַךְ עֵת עַל הָעִקָּר לִכְתֹּב:


לִנְתַנְיָהוּ, כָּךְ בֵּינְתַיִם
לִכְהוּנָה נוֹתְרוּ שְׁנָתַיִם
כְּכָל שֶׁזְּמָן הוֹלֵךְ, מַקְצִיר –
מְחִיר כִּסְאוֹ רַק מַאֲמִיר.
בְּעִקְבִיּוּת מַמְשִׁיךְ לִקְנוֹת
בְּכֶסֶף אֶת זְכוּתוֹ לִשְׁלוֹט,
עַד כִּי הָיְתָה לָהּ הַקֻּפָּה
כְּבָר רְמוּסָה כְּאַסְקֻפָּה.
כָּל הַחְלָטָה שֶׁהוּא נִיסָה
כְּדֵי לְהַגְדִּיל הַהַכְנָסָה
חִישׁ עוֹרְרָה גַּל הִתְנַגְּדוּת
מִצָּד שֶׁל אֵיזֶה בַּעַל-זְכוּת.
אִם מְעַקֵּם מִי אֶת פָּנָיו –
בִּיבִּי מַסִּיג הַחְלָטוֹתָיו.
מָצָאתִי שֵׁם, נָא לֹא לִדְאֹג:
שֵׁם הַשִּׁיטָה: "מֶחְלָּט נָסוֹג"!


הַמְּחִירִים מַאֲמִירִים
וְאֶזְרָחִים מִתְמַרְמְרִים.
רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה וְשַׂר אוֹצָר
מִיָּד הוֹדִיעוּ כִּי נִבְצַר
לִפְרוֹץ תַּקְצִיב סָגוּר מִכְּבָר.
"שֶׁיִּקְפְּצוּ הַמְּצַוְּחִים,
שֶׁיַּחְסְכוּ בַּמִּצְרָכִים,
וְשֶׁיִּסְּעוּ לָהֶם פָּחוֹת
וְלֹא, לֹא יְבֻטְּלוּ גְּזֵרוֹת.
לַכַּלְכָּלָה הַמְּיֻחֶדֶת,
נָתַתִּי שֵׁם :אִלּוּף (הַ)שּׂוֹרֶדֶת".


לַמְּהוּמוֹת אֵצֶל שְׁכֵנִים
הַטוּנִיסָאִים וּמִצְרִים,
הָיָה אֶפֶקְטְ מְאֹד חָמוּר:
פִּתְאוֹם הִתְחִיל לִהְיוֹת בָּרוּר
שֶׁאִם תֻּגְדַּשׁ פֹּה הַסְּאָה
צְפוּיָה גַּם כָּאן מִין מְחָאָה
שֶׁתְּסַכֵּן אֶת הַשִּׁלְטוֹן
שֶׁהוּא – הָעֵרֶךְ הָעֶלְיוֹן.


וּנְתַנְיָהוּ הַמְבֹהָל,
קָשׁוּב לְדַעַת הַקָּהָל
וְלַסְקָרִים אֲשֶׁר בָּהֶם
מָצָא הוּא מֶסֶר מְאַיֵּם,
הוּא הֶעֱנִיק חִישׁ רְאָיוֹן
אֲשֶׁר הֻדְפַּס בְּכָל עִתּוֹן.
כָּל בְּעָיָה עַל מְדוּכָה
כְּלוּלָה הִיא "כְּבַקָּשָׁתְךָ":
הַדֶּלֶק, מַיִם, תַּחְבּוּרָה –
לֹא רַק יוּזְלוּ בַּחֲזָרָה,
לִמְחִירָם הַאוֹרְגִינָל –
הוּא אַדְרַבָּא, יוֹתֵר יוּזַל!
וְעוֹד שׁוּרָה שֶׁל הֲקָלוֹת
שֶׁבַּקַּלְפֵּי יִשְׂאוּ קוֹלוֹת.


אַךְ לַתַּקְצִיב הַדּוּ-שְׁנָתִי
(לָאַחֲרוֹנָה כָּאן אָפְנָתִי
כִּי הוּא "מַבְטִיחַ יַצִּיבוּת"
אִם נִשְׁאָרִים אֵלָיו צָמוּד),
עוֹד לֹא מָלְאוּ, וְלוּ חָדְשַׁיִם
וּכְבָר הִנּוֹ טְלַאֵי-טְלָאַיִּים,
אִם לֹא לִפְרוֹץ, אָז מַה עוֹשִׂים?
כֵּן, מַעֲלִים אֶת הַמִּסִּים !!! –
מוּבָן שֶׁרַק לַעֲשִׁירִים –
(וּמַה עַל כָּךְ יִהְיוּ אוֹמְרִים?
יְגַחֲכוּ, סָבִיר מְאֹד,
וְגַם גְּזֵרָה זוֹ לֹא תִּשְׂרֹד).


תִהְיֶה גַּם הַפְחָתָה קַלָּה
בְּתַקְצִיבֵי הַמֶּמְשָׁלָה:
קִיצוּץ רָחְבִּי אֲשֶׁר יַקִּיף
שְׁנֵי אֲחוּזִים מִן הַתַּקְצִיב.
צָחַקְתִּי כְּשֶׁחָשַׁבְתִּי רַק –
מַה שֶּׁיֹּאמַר אֵהוּד בָּרָק
אִם נְתַנְיָהוּ רַק יַרְהִיב
אֶצְלוֹ לָגַעַת בַּתַּקְצִיב.

וַדַּאי, מוּבָן שֶׁלֹּא נָחוּץ
קָצֵץ תַּקְצִיב מִשְׂרַד הַחוּץ,
(אִם כְּבוֹד הַשָּׂר רַק יִתְּעֲטֵּשׁ –
מוּטָב כְּבָר מַאֲכֹלֶת אֵשׁ!...)


אֶפְשָׁר צַמְצֵם תַּקְצִיב בְּרִיאוּת? –
מֻקְדָּם אוֹ מְאֻחָר נָמוּת,
עַל כֵּן חֲבָל עַל כָּל פְּרוּטָה...
סְטוֹפּ! לִיצְמָן לֹא שֻׁתָּף זוּטָא!

וּלְגַבֵּי מִשְׂרַד הַפְּנִים?
שֶׁלֹּא תָּעִיז, בְּשׁוּם פָּנִים!
חִינוּך וְסַעַד – אַסְקֻפָּה
לְכָל גְּזֵרָה, בְּכָל תְּקוּפָה.


וּבְקִצּוּר – אִם שׁוּב נָחוּץ
בַּתַּקְצִיבִים עֲרֹךְ קִיצוּץ
מִי יִפָּגַע בְּרֹאשׁ כֻּלָּם?
תִּהְיֶה זוֹ שׁוּב דַּלַּת הָעָם!
תָּמִיד פּוֹגְעִים בַּחֶלְכָּאִים
כְּמוֹ יֵשׁ לָהֶם קוּפַּת-פְּלָאִים.
לָרָשׁ – הָעֹנִי לֹא חָדָשׁ
וְהַפְּגִיעָה בּוֹ – לֹא מַמָּשׁ?!
יְהִי לָהֶם מִכְּלוּם – פַּחוֹת,
אַךְ הֵם – "לִכּוּד" יַצְבִּיעוּ, עוֹד.


 
ד"ר ערן גרף.

February 11, 2011 ‏ז' אדר א תשע"א

פְּעִי-נָא, פָּאִינָה !!

פָּאִינָה, שֶׁשְּׁמֶךָ מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְנוּ,

לְפֶתַע בַּכְּנֶסֶת – אוֹתָךְ שָׁם מָצָאנוּ.
הִרְקַעְתְּ לִמְרוֹמֵינוּ, בְּרֶגֶל רָמָה,
וּמִיַּד הִתְיַצַּבְתְּ בְּמֶרְכָּז הַבָּמָה,
מָטִיפָה מִשְּׁנָתֶךָ – גִזְעָנִית, חֲשׁוּכָה,
כְּמוֹ אַרְצֵנוּ, עַד כֹּה, מִצָּרוֹת חֲשׂוּכָה.


פְּעִי-נָא פָּאִינָה, שְׂאִי דְּבַר אֲדוֹנֵךְ:
זְרִי שִׂנְאָה וּמָדוֹן עֲלֵי כָּל סְבִיבֵךְ,
הֲנִיפִי דִּגְלֵךְ, הַקּוֹרֵא לְמַגֵּר
כָּל מִי שֶׁבְּעֵינַיִךְ נֶחְשָׁב לְ"אַחֵר".
"אַחֵר" הִנּוֹ גֶּזַּע, אִידֵאָה אוֹ דָת,
שֶׁיָּעוּף מֵעֵינַיִךְ, לְ – קיבינימאט.
בַּנִּיבוֹן שֶׁבְּפִיךְ,מִן הַסְּתָם לֹא קַיָּם –
הַמֻּשָּׂג אֲשֶׁר שְׁמוֹ הוּא – זְכֻיּוֹת הָאָדָם.


אֶצְלֵךְ: "אִם תִּרְצוּ[1] " – זוֹ אֵינָה אַגָּדָה
בִּשְׁבִילֵךְ זוֹ קְרִיאָה : "נַעַּשׂ נָא אֲגוּדָה,
בְּרִית נִכְרוֹתָה, יַחַדיו נִרְדּוֹפָה אֶת הַשְּׂמֹאל"
(בְּחָטְמֵךְ מַעֲלֶה בָּאֳשַׁת קוֹמְסוֹמוֹל).
הִקְהַלְתְּ כּוֹס, תִּנְשֶׁמֶת, אַיָּה וְדַיָּה,
רַחַם וְשָׁלָךְ וּמָרַת עָזְנִּיָה[2] ,
וַעֲדָה שֶׁכֻּלָּהּ צִפֳּרִים מִן הָאֹפֶל
כְּמוֹ הִרְכִּיב לָךְ אוֹתָהּ – הַיּוֹעֵץ אֲחִיתֹפֶל [3].
מֵאֵלֶּה הֵקַמְתְּ וַעֲדַת חֲקִירָה
לִמְקוֹרוֹת הַמִּמּוּן שֶׁל הַשְּׂמֹאל הַנּוֹרָא:
לַחְקֹר וְלִסְכֹּר אֶת מְקוֹר מָמוֹנָם
פֶּן יוֹצִיאוּ הֵם לָנוּ – שֵׁם רַע בָּעוֹלָם.
עֲמֻתּוֹת הַיָּמִין? מְבֹרָךְ כָּל עָמִית –
לְפָּאִינָה מְקוֹר גַּאֲוָה לְאֻמִּית.


פָּאי-נָא, אַתְּ פָּאִינָה, מִן "קִישׁ" שֶּׁעַד תֹּם
מֵחָפְזָה – לֹא אָפַהוּ, יוֹצְרוֹ – הַנַּחְתּוֹם!
כְּמָעָה בְּלָגִין, קִישׁ-קִישׁ אַתְּ קַרְיָא [4]
וְצוּרָה יֵשׁ לַכְּנֶסֶת כְּמוֹ לְחַד-גַּדְיָא.


אַף שְׁ"מֶּלַח הָאָרֶץ" כִּנִית אֶת עַצְמֵךְ
אַתְּ צִיַּת יְשִׁימוֹן, נֶטַע זָר בִּמְקוֹמְךְ.
אִיעָץ לְךָ, בֵּינֵינוּ, לִפְנֵי שֶׁאַתְּ רוֹמֶסֶת:
נִרְאֶה שאֵינֵךְ מְבִינָה תַּפְקִיד הַכְּנֶסֶת,
כְּנֶסֶת טִיבָה – שֶׁחֻקִּים הִיא קוֹבַעַת
וְגַם מְכַוֶּנֶת רְשׁוּת מְבַצַּעַת.
וּמַצִּיעַ אֲנִי, שֶׁתִּקְחִי בִּדְחִיפוּת,
מִסְפַּר שִׁעוּרִים בְּהִלְכוֹת אֶזְרָחוּת.
הֲנִיחִי, אֵיפֹא, מְשִׂימוֹת חֲקִירָה
לְמִשְׂרָד הַמִּשְׁפָּטִים וְלְחוֹקְרֵי הַמִּשְׁטָרָה.


מִפִּיךְ גַּם שָׁמַעְתִּי, הִטְעָמְתְּ אֶת הַטּוֹן,
דְבָרִים בְּשִׁבְחָהּ שֶׁל שְׁקִיפוּת הַשִּׁלְטוֹן.
הִצָּעַתְּ כִּי תֻּּחַל הַשְּׁקִיפוּת קוֹדֵם כָּל
עַל גּוּפִים שֶׁקְּשׁוּרִים אֶל הַצַּד שֶׁמִּשְּׂמֹאל.


כְּשֶּׁשְׂקִיפוּת בְּעֵינַיִךְ – חָזוּת פְּנֵי הַכֹּל,
תִּהְיִי לָנוּ אֵם, וְגַּם הָאָח הַגָּדוֹל –
עוֹד תּוֹבִילִי לְחֹק הַ"בְּחִירוֹת הַשְּׁקוּפוֹת":
יִכָּתֵב שֵׁם מַצְבִּיעַ עַל מַעֲטָפוֹת,
הַבּוֹחֵר יַעֲשֶׂה בְּחִירָתוֹ בְּכָבוֹד –
לֹא נִסְתָּר כְּמוּג-לֵב אַחֲרֵי הַפַּרְגּוֹד –
אֶת פִּתְקִית הַבְּחִירָה הוּא יַצִּיג בְּפֻמְבֵּי
בִּפְנֵי פוֹרוּם חַבְרֵי וַעֲדַת הַקַּלְפֵּי.
כִּי אֶצְלֵךְ הַדְּבָרִים פְּשׁוּטִים וּבְרוּרִים:
"בִּשְׁבִיל זֶה הוֹשִׁיבוּנִי" בְּבֵית נִבְחָרִים.


לְסִיּוּם הַפַּתְשֶׁגֶן – דַּרְכֶּךְ דֵּי בְּרוּרָה:
תַּכְלִיתֵךְ – לְהָקִים מְדִינַת מִשְׁטָרָה.
בְּחֹשֶׁךְ חָדָשׁ כָּאן תִּזְרַח בְּשָׁמֵינוּ
תְּנוּעֲתֵּךְ – "יִשְׂרָאֵל [מְעַרְעֶרֶת] בֵּיתֵנוּ".

[1]תנועה ימנית ל "חזוק ערכי הציונות"

[2]שבעה עופות דורסים ליליים.
[3]נחשב (בטעות) ליועץ של עצות גרועות
[4]מן התלמוד: מטבע בודדת בכד מרבה רעש קשקוש




ד"ר ערן גרף
‏ב' אדר א תשע"א February 6, 2011

יום שני, 7 בפברואר 2011

הַמְּזוּזָה

(מתוך קובץ ה"בדיחסודות")

בְּלוֹנְדוֹן הָעִיר, בְּפַּרְוָור הָמֶרְסְמִית,
דֶּלֶת מוּל דֶּלֶת – מַר כֹּהֵן, מַר סְמִית.

שָׂח סְמִית לִשְׁכֵנוֹ: "אַלְלַי, לִי צָרָה,
כָּל פַּעַם פּוֹרֵץ לִי גַּנָּב לַדִּירָה.
לֹא נוֹתְרוּ כָּל תַּכְשִׁיט אוֹ שְׂכִיָּה שֶׁל חֶמְדָּה
אֲשֶׁר יַד בּוֹזְזִים עוֹד בָּהֶם לֹא הָיְתָה.
לֹא עוֹזְרִים אַזְעָקָה וְשִׁבְעַת מַנְעוּלִים.
הֲגַם אֶת בֵּיתְךָ כְּבָר פָּקְדוּ הַנְּבָלִים?"

עָנָה לוֹ מַר כֹּהֵן: "זֶה לִי לֹא אֵרַע,
עַל כִּי יֵשׁ לִי מָגֵן מִכָּל פִּיד וְצָרָה".

"הַשִּׁמְךָ, מַר שָׁכֵן, מְהַלֵּךְ לְפָנֶיךָ
כִּי רָעָה פְּגִיעָתְךָ וְהִכְבִּירוּ אוֹנֶיךָ?"

"לֹא, מַר סְמִית יַקִּירִי, בִּי אֵין כָּל תְּעוּזָה,
לִי פָּשׁוּט עַל הַדֶּלֶת קְבוּעָה – מְזוּזָה!"

"נָא הַשֵּׂג לִי אַחַת, גַּם אִם רַב מְחִירָהּ,
אִם כֹּה טוֹב מְגִינָה הִיא מִכָּל פֶּגַע-רַע".

קָבַע אָז מַר סְמִית מְזוּזָה עַל דַּלְתּוֹ,
שֶׁתָּטִיל חִתְּתָהּ עֲלֵי כָּל סְבִיבָתוֹ,
וְהוֹדָהּ לְמַר כֹּהֵן מֵעֹמֶק הַלֵּב –
שׁוּב אֶל פֶּתַח בֵּיתוֹ שׁוּם לִסְטִים לֹא קָרֵב.

לֹא נָקַף, אַף לֹא חֹדֶשׁ, מַר סְמִית מְצַלְצֵל
בְּדַלְתּוֹ שֶׁל מַר כֹּהֵן, כֻּלּוֹ מִתְנַצֵּל:
"עַל פִּי חֹק הֲגָנַת הַצַּרְכָן – זוֹ זְכוּתֵנוּ
לְהָשִׁיב הַסְּחוֹרָה וְלִפְדּוֹת מָמוֹנֵנוּ".

תָּמֵהַּ מַר כֹּהֵן: "הַאִם בְּנֵי בְּלִיַּעַל
הֵהִינוּ שׁוּב שְׁלוֹחַ יָדָם אֶל הַמַּעַל?"

"חָלִילָה וְחַס, לֹא! שְׁכֵנִי הֶאָהוּב,
אַךְ כָּל רֶגַע נוֹקְשִׁים עַל דַּלְתִּי, שׁוּב וָשׁוּב:
לְבֵית-כְּנֶסֶת, מִקְוֶה טָהֲרָה, לְחַגִּים –
מַעֲשֵׂר וּתְרוּמוֹת, דְּמֵי טִרְחָה לַמַּתְרִים,
נִכְנְסָה לַחֻפָּה בְּתוּלָה רַוָּקָה,
כְּבָר חָלְתָה אַלְמָנָה, יֵשׁ אַבְרֵךְ בִּמְצוּקָה,
רַבָּנִית צִדְקָנִית, גַּם עוֹרֶכֶת מַגְבִּית,
לְשֵׁם מַה? שֶׁיִּהְיֶה! הִיא תִּמְצָא כְּבָר תַּכְלִית!
קָשִׁים הָעִתִּים? – שָׁלֵם עַכְשָׁו רֶבַע
וְהַשְׁלֵם הַיִּתְרָה כָּךְ בְּהוֹרָאַת-קֶבַע.

כָּל סְכוּם שֶׁאֶתְרוֹם – יֵחָשֵׁב לֹא מַסְפִּיק,
כְּכִילַי יְשִׂימֵנִי, הַמְּשֻׁלָּח הַצַּדִּיק.
פָּטְרֵנִי שְׁכֵנִי מֵעָנְשֵׁי מְזוּזוֹת,
תְּקַבֵּל מֵעִמִּי כָּל שַׁלְמֵי הַתּוֹדוֹת,
לִפְנֵי שֶׁאַחְרוֹנַת מָעוֹתַי תֶאֱזֹל –
גְּנֵבוֹת זֶהוּ עֵסֶק הַרְבֵּה יוֹתֵר זוֹל".

שוכתב מבדיחת ביבים עבור קובץ ה"בדי חסודות"
ע"י ד"ר ערן גרף. ינואר 2011

הבדיחה המקורית – באדיבות דובה שגב

דּוּגִית שָׁטָה, לְמָטָה.

דּוּגִית לָהּ שָׁטָה, עַל פְּנֵי הַמַּיִם,

אוֹיְבִים לָהּ בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם.
מִבַּיִת, נוֹסְעֶיהָ – כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף [1]
צְהֻבִּים זֶה לָזֶה, לַמָּדוֹן אֵין כְּלָל סוֹף.
מַלָחֶיהָ עֵרִים, אַךְ סְתוּרָה בִּינָתָם,
כָּל אֶחָד מְנַוֵּט הַדּוּגִית כִּמְסֻמָּם:
זֶה מַמְתִּין לְרוּחוֹת הַיּוֹרְדוֹת מִשָּׁמַיִם,
זֶה סוֹבֵב לוֹ סְחוֹר-סְחוֹר כְּטוֹבֵעַ בַּמַּיִם,
זֶה יוֹרֶה צִלְצַלּוֹ אֶל מוּל כָּל הַקָּרֵב –
(לִיבֶּרְמָן, לֹא אִכְפַּת לוֹ – אוֹיֵב אוֹ אוֹהֵב).
וּבָרָק, הַמּוּכַּר כַּאֲחִי-אֲבִינֹעַם [2]
נְטוּל כָּל מוּסַר, מִשּׁוֹלָל חֵן אוֹ נֹעַם,
לֹא עוֹלָה מִסְּבִיבוֹ שִׁירָתָהּ שֶׁל דְּבוֹרָה,
הוּא עוֹקֵץ כְּדַבּוּר, פְּגִיעָתוֹ הִיא מָרָה.
מִשּׁוּם מַה, לִמְבוּגָר אַחְרַאִי הוּא נֶחְשָׁב –
אַף עַל פִּי שֶׁכּוֹשֵׁל בְּמַרְבִּית צְעָדָיו.

וּבְרֹאשׁ הַחִיבֶּל[3] מִתְעַנֵּג הַחוֹבֵל
בְּכִסְאוֹ הָרָפוּד בְּעֵינָיו מְפַלְבֶּל,
לֹא אִכְפַּת לוֹ שֶׁאֵין הַדּוּגִית מִתְקַדֶּמֶת
וּמִכֹּל עֲבָרִים סַכָּנָה מְאַיֶּמֶת.
הָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה "קַפִּיטָנוֹ" עוֹד יוֹם
וְאוּלַי יוֹם נוֹסָף יַעֲבוֹר בְּשָׁלוֹם.
וְהָיָה, לַסְּפִינָה, אִם תִּכְלֶה הַצָּרָה ¬–
עִם רִאשׁוֹן הַעַכְבָּרִים הוּא יִקְפֹּץ לַסִּירָה.

בְּעוֹד הַדּוּגִית עַל הַיָּם מִטַּלְטֶלֶת
בְּלִי כִּוּוּן וּבְלִי יַעַד, כְּמוֹ בָּהּ יַד מְהַתֶּלֶת,
מָשַׁךְ בַּמָּנוֹר "הַמְּבוּגָר הָאַחְרַאי" –
סָבְבָה הַדּוּגִית לַיָּמִין, אַלְלַי.
עִם בָּרָק שָׁם נוֹתְרוּ אַרְבָּעָה מִזְדַנְבָיו,
כִּבְקַרְנֵי הַמִּזְבֵּחַ אוֹחֲזִים בְּמָתְנָיו.
הֵם סְבוּרִים שֶׁיָּצְאוּ לְחַיֵּי "עַצְמָאוּת"
עֲשׂוּיִים הֵם לִמְצוֹא אֶת עַצְמָם בִּבְדִּידוּת.
כְּשֶׁאֵינָם מִשְׁקַל נֶגֶד לְשָׁ"ס אוֹ "בֵּיתֵנוּ"
אֶת בָּרָק – בָּעָקֵב כָּל אֶחָד יְשׁוּפֶנּוּ.
אֶת שְׁמוֹנַת הַנּוֹתָרִים הוּא הִשְׁלִיךְ אֶל הַיָּם,
יִטְבְּעוּ אוֹ יָצוּפוּ? מִצִּדּוֹ – זָבָּשַׁ"מ.
הוּא עוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו בַּמַּחְשָׁךְ, אַךְ הַפַּעַם –
כְּשֶׁהִכָּה הַבָּרָק – גַּם הִדְהֵד קוֹל הָרַעַם.

כֵּן תִּרְצוּ, לֹא תִּרְצוּ, זוֹ כְּבָר לֹא אַגָּדָה,
לֹא אֵלֶּה, לֹא אֵלֶּה – אֵינָם "עֲבוֹדָה".
הֶחָזוֹן וְהַמַּעַשׂ שֶׁל אֲבוֹת הָאֻמָּה –
בְּבָרָק שֶׁהוּעַם כָּךְ דַּרְכָּם נִסְתַּיְּמָה.

עַל כֵּן, לוּ שָׁאַלְנוּ נָבִיא וְחוֹזֶה –
וְאָמְרוּ לָנוּ: בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרָנוּ מִזֶּה.


בָּרָק אֶת בָּתָּיו, הוּא בָּנָה – תַּלְפִּיּוֹת,
וְאֶת בֵּית "עֲבוֹדָה" – לְעִיֵּי חַרְבוֹת,
חַסְרֵי-בַּיִת פּוֹלִיטִי, הָפַכְנוּ לִהְיוֹת,
לֹא מָצָאנוּ כָּרֵי חֲלִיפִין בָּם לִרְעוֹת,
וּבְצַעַר אוֹמְרִים כִּדְבָרָיו שֶׁל מוֹרִי:
כַּכָּתוּב בַּמִּשְׁנָה שֶ "הָלְכָה חֲמוֹרִי" .[4]
אַךְ אֵרַע, זֹאת לָמַדְנוּ עַל פִּי הֲלָכָה –
שֶׁחִפְּשׂוּ אֲתוֹנוֹת וּמָצְאוּ הַמְּלוּכָה.

וְנֹאמַר לִשְׁמוֹנַת קָרְבְּנוֹת הַנִּבְזֶה:
חִתְּרוּ אֶל הַחוֹף – וְלֹא זֶה תַּחַת זֶה.
מִתַּחַת שִׁכְבַת הֶאָבָק הַכְּבֵדָה
נִשְׁכָּחִים, עֲרָכִים שֶׁל תְּנוּעַת "עֲבוֹדָה".
עוֹלָם חֶבְרָתִי מְהוּגָּן וּמְסּוּדָר
לֹא חַיָּב הִבָּנוֹת עַל יְדֵי פרולטר;
לְדוּגְמָא: מִשְׂרַד סַעַד, עָלוּב עַד חֶרְפָּה,
הֶרְצוֹג עָשָׂהוּ מִשְׂרַד רְוָחָה,
שֶׁנּוֹשְׂאִים לוֹ תּוֹדָה כָּל דִּצְרִיךְ וְדִכְפִין,
שְנִהְיָה רֹאשׁ-פִּנָּה וּמַחְמָד לַשָּׁרִים.

רַבִּים בְּנֵי-דְּמוּתִי מְצַפִּים לְמָצֶגֶת-
גָּלֶרְיַת-אִישִׁים, לֹא עָסְקוּנָה נִלְעֶגֶת.
עִם אָגֶ'נְדָּה פּוֹלִיטִית לְיוֹם הַמָּחָר:
לְצָרְכֵּי הַבּוֹחֵר, לֹא לְקִדּוּם הַנִּבְחָר.
שֶׁתַּרְגִּישׁ שֶׁבָּאָרֶץ חַיִּים בְּנֵי אָדָם
בְּלִי-שִׂים לֵב לְמִינָם, לְאֻמָּם אוֹ דָּתָם.
שֶׁצִּיר-זְמַן שֶׁצָּרִיךְ לֶעָתִיד בּוֹ לִצְפּוֹת
לֹא נִגְמַר לְמָחֳרָת הַבְּחִירוֹת הַקְּרוֹבוֹת.
נְכָדֵינוּ, אוֹתָם אִישׁ לֹא סוֹפֵר כְּלָל כַּיּוֹם
רְאוּיִים לֶעָתִיד עִם חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם,
וְאַף שֶׁעוֹדָם מְחֻסְּרֵי זְכוּת-בְּחִירָה
הֵם אֵינָם סוּג סְחוֹרָה לִקְנִיָּה וּמְכִירָה.
שֶׁתָּשִׁיב מַנְהִיגוּת רְאוּיָה לְאַרְצֵנוּ
וְיַחֲזוֹר הַחַכְלִיל לִשְׁכּוֹן בִּלְחַיֵּינוּ.


ד"ר ערן גרף
‏ט"ו שבט תשע"א January 20, 2011


[1]"ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה" ירמיהו כ' כ"ז

[2]אבינועם ברוג הוא אחיו ואיש סודו של אהוד ברק
[3]תורן הספינה על כל חבליו.
[4]סנהדרין ל"ג א'