נתנה אוזן – תשע בככר.

לעת זמן מוצאי שבת,
בטלוויזיה – זמן מבט,
ההמונים, בַּהַפְגָנָה
שבככר המדינה.
מה מתנשא ומנוכר
מן הבוטיקים סְבִיב-ככר?
נִקְבָּצוּ בככר לזעוק
אנשי הַמַּר וְהַמָּצוֹק[1] .
במרפסות שבהיקף –
קְהַל סקרנים שם התאסף,
שהם, על פי אמות מדה –
אנשי שַׁמְנָהּ וְהַסָּלְתָּהּ,
שלמראה ה"חגיגה"
אֶתְמַהּ, היש בם אהדה?

עיני פקוחות, אזני כרויות
אל הכרזות והקריאות;
שואל אני עצמי בעצב:
"על מה יצא, גאה הקצף?"
והעובדה שמתבררת –
הרשימה אינה נגמרת:
יש טענות ורנונים
מכל תחומים של החיים.
אין תחום בו השלטון החמיץ
הפגן שרירות ולב עריץ.

כיצד הגענו עד הלום
שכמו כבר לא נותר מתום?

מזה כשש-עשרה שנה
שהמשטר כאן השתנה.
עת נְתָנְהָאוּזֶן האביר
הפך להיות מנהיג בכיר
הנהיג פה מציאות/דמיון
שמזכירה את הַבָּרוֹן[2] :

הממשלה, היא לעצמה –
צריכה לדאוג לקיומה.
ככל שתעשה פחות
כך תמנע היא מצרות.

ומה שאי אפשר לפתור?
יהיו עוד ממשלות בַּתּוֹר...
והאזרח? הוא לנפשו,
אם לא מצליח – זָבָּשׁ"וֹ!

מובן שבעלי ממון
חיש השתלטו על שוק ההון;
מֵמְּשָׁל בָּם בחיבה מביט
מֵפִיחַ בם רוח גַבִּית.

מְשַׁנְּנִים בְּלִי הֶרֶף לִי:
"אֲנַחְנוּ פֶלֶא כַּלְכָּלִי",
(אֲשֶׁר סִמְלּוֹ בְּגַאֲוָה –
הִנָּם חַיַּי הָרַאֲוָה,
שֶׁל הַמּוֹשְׁלִים כָּאן בַּכִּפָּה [3]
וְהַקְּרוֹבִים אֶל הַקֻּפָּה).

אלא, מֵאִידָךְ, האזרח,
הולך, גֵּווֹ נִכְפָּף וְשָׁח,
שכן פוגעים לו בכבוד
וגם סבורים שהוא אידיוט.

וכשנחשול המחאה
הלך גָּבַר, הלך גָּאָה,
כמו הַבָּרוֹן המקורי:
ביבי תָּמָה, על מה הַמְּרִי?
הן שיטתו המופלאה
כמעט מומשה כבר בִּמְלֹאָהּ,
אותה עולם כולו הִלֵּל –
איך מעיזים לו לקלקל?

(זכרו, בָּרוֹן המקורי,
את מָחֲלַת סוּסוֹ הִבְרִיא
בכך, שֶׁמְּנַת בָּג היומית
כל יום גָּרַע, כל יום הִפְחִית.
אכן, הסוס כמעט הִבְרִיא
מן הַחֹלִי המקורי.
כשלא קיבל מזון יותר –
קפץ הַלַּה, והתפגר...
על בֶּהֱמַת הרכיבה
אמר ברון: "כְּפִיּוּת טובה!
כשמחלתו כמעט רִפֵּאתִי
קפץ והתפגר, הַפֶּתִי").
וּבַרוֹנֵנּוּ המקומי
כזאת רצה עֲשׂוֹת – למי?
על פי עצות החרטומים –
קהל יועציו האטומים,
צבור שכירים, היה שוקד,
כאן לְהֵשִׂים – למס עובד.
(הנה, עוד מעשה קרה
שהוא ניצל בו מצרה:
מצא עצמו בין מְצָרִים:
אִיְּמוּ עליו שני יצורים –
אריה ענק, מזה-רעב,
תמסח תָּאֵב – מצד הגב.
אריה עָרוּךְ כבר לזינוק
והתמסח – לועו פָּהוּק...
אריה רעב זינק עליו,
אך הוא – נרתע לאחוריו
בִּמְעוֹף אריה עליו פָּסַח,
הַיְשֵׁר אל לוע התמסח").
ונתנהאוזן – כך עושה,
את בְּנֵי פְּלֻגְתָּא לו – זה בזה
הוא מסכסך, והוא עכשו –
רוחץ לו בנקיון כפיו.
ישנן עוד שפע דוגמאות
של השוואות משכנעות...

כשמכל שְׂדֵרוֹת העם
עולה, גובר, ריטון נִזְעָם –
יש זועקים על – חוסר צֶדֶק,
אך זה נִרְחָב יותר, זה סֶדֶק!
סדק פָּעוּר – כְּמוֹתוֹ כְּשֶׁבֶר
פָּרוּץ לכל כִּוּוּן וָעֵבֶר.

נתנהאוזן, כל משבר,
בפתרונות קסמים פותר.

כמו קוסם, בְּמִצְנָפְתוֹ –
תמיד יש תושיה אתו.
הפעם את עצמו פָּדָה
בהקימו עוד וַעֲדָה.
אחרי זה? – לָמָּה הֶסְבֵּרִים?
יש לו את "חוק ההסדרים"!!!

אמנם יֶשְׁנוֹ הַמִּתְנַבֵּא
כי די בְּמִמְטְרֵי יוֹרֶה –
כדי הַנֵּס מִתְאָהֲלִים
לבית אִמָּם, יבש, חמים,
ומכל זו המהומה
לא תִּוָּתֵר, לא מאומה.

אך יש סבורים, בין ידידי –
גשר אחד רחוק מדי,
הפליגה אטימות שלטון,
וכבר עָלְתָה עֲלֵי שִׂרְטוֹן.

רבים הַמְטִילִים סָפֵק
אם נתנהאוזן יתנתק
מן הדוקטרינות שעכשיו
רב-קסם מהלכות עליו,
ושחדרו לו, כנראה
כבר אל לִבַּת ה DNA?

אם תִּמָּשֵׁךְ המחאה
תִּרְגַע? או שֶׁתְּהֵא גּוֹאָה?
האם יסלים זה הָעִמּוּת
ואף יפנה לאלימות?

אפשר מאד, כי הפרטה,
אינה פסולה כלל, כשיטה,
במיוחד, לו הוכללה
גם הפרטת ראש-ממשלה.


ד"ר ערן גרף
‏ז' אלול תשע"א September 6, 2011




[1]שמואל א' פרק כ"ב.

[2]הברון מינכהאוזן שקנה תהלתו בעולם הדמיוני בו חי

[3]כמובן – תרתי משמע.