שלטון הששה-"הקסוקרטיה"

מֶמְשָׁלָה שׁוֹפְעַת שָׂרִים
שֶׁסְּתוּרִים בָּהּ מְסָרִים
זוֹ מַתְכֹּנֶת דֵּי בְּדוּקָה
לְבוּקָה, וּמְבוּקָה.
גַם רֹאשָׁהּ, בתוךְ-תוֹכוֹ,
דֵּי חָלוּק, וְרֹב כֹּחוֹ
מָעֳסָק לוֹ בְּפִשׁוּר
בֵּין דֵּעוֹת בָּהֶן סָתוּר:
הוּא מַחְלִיט – אַךְ מְבַטֵּל,
הוּא מַצְהִיר – אַךְ מִתְקַפֵּל.
מִכָּאן מוּבָן כִּי אֵין מָנוֹס
מִגִּבּוּי חָזָק לַבּוֹס:
גַּם יִעוּץ וְגַם חִזּוּק,
אֲבָל בִּמְיוּחָד זָקוּק
לְכִסּוּי הַמְבוּשַיִם
כְּשֶׁנּוֹפְלִים הַמִּכְנָסַיִם.
מִן עָלֶה שֶׁל תְּאֵנָה
שֶׁיִּסְכּוֹן לְמִגְנָנָה
וְיַגְבִּיר מְאֹד מְאֹד
אֶת הַסִיכּוּיִים לִשְׂרוֹד.

בְּפוֹלִיטִיקָה מוּבְחֶרֶת
יֵשׁ שִׁיטָה מְאֹד מוּכֶּרֶת:
אֵצֶל גּוֹלְדָה? כֵּן, נָכוֹן,
זֶה הָיָה ה"מִטְבָּחוֹן".
לַשָּׁרוֹן, (וְלֹא עָלֵינוּ) –
הָיָה פוֹרוּם שֶׁל "שָׂרֵינוּ".
יֵשׁ עוֹד דוּגְמָאוֹת שׁוֹנוֹת
(מִקְצָתָן דֵּי מְשׁוּנוֹת):
חֲבוּרַת אִישִׁים קְטַנָּה
מַנְהִיגָהּ הַמְּדִינָה


בְּלִי שֶׁאִישׁ מֵהֶם נִבְחָר,
(הֵם לֹא תָּמִיד מִן הַמוּבְחָר).
כָּךְ עָלֶה הַתְּאֵנָה
הַמּוֹשֵׁל בַּמְּדִינָה:
בְּתַפְקִיד פְּטוֹטֶרֶת[1] מַהוּ?
הָרַמְהָ"ש[2], מַר נְתַנְיָהוּ.
לַטָרַף[3] חֲמֵשׁ פִּנּוֹת
לְפִיגוּרוֹת מַנְהִיגוֹת
הֵם בְּיַחַד "הֶקְסּוֹקְרַטְיָה"[4].
כְּדֵי הַכְנִיעַ דֶּמוֹקְרַטְיָה,
הֵם מְתַקְּנִים הַתָקֲנוֹן
ְהֵם קוֹבְעִים סִדְרֵי שִׁלְטוֹן,
מוֹשְׁכִים אֶת בֵּית מִשְׁפָּט עֶלְיוֹן
לִהְיוֹת לָהֶם "מָגֵן תַּחְתּוֹן".
וְעַל פִּיהֶם, יָקוּם דָּבָר,
הֵם יְעַצְּבוּ פְּנֵי הַמָּחָר.
שִּׁשִּׁיַת הִגוּי בְּכִירָה
מִי יִסְכּוֹן לָהּ, לִבְחִירָה,
מִי בָּהּ הִתְכַּבֵד לֵישֵׁב?
קוֹדֵם, בִּנְיָמִין-זְאֵב!
חָי הָאִישׁ בְּזוֹ הַעֵת–
בֵּין מְלָכִים א' ל-ב',
מִשְּׁנָתוֹ הַמְדִינִית
כמו הִיא לְבֵיתָר עִילִית[5].
וְתַפְקִיד לוֹ בָּאִרְגוּן-
זָן נִכְחָד: "אָדָם הָגוּן".

אִיוֶוט, (שָׁם שֶׁיָּאֶה לִגְבֶרֶת),
עַבְדְּקָן הוּא לְתִפְאֶרֶת,
הוּא שַׂר חוּץ, שֶׁכִשְׁרוֹנוֹ –
לְהָבִיךְ אֶת פָּטְרוֹנוֹ.
מַכְלִים פְּנֵי נְגִידֵי עוֹלָם,
אֶחָד אֶחָד, אֶת פְּנֵי כוּלָּם,
וְתוֹךְ תְּקוּפָה מַמָּשׁ קְצָרָה-
אֵינוֹ רָצוּי בְּאַף בִּירָה.
עַל גַּבּוֹ קֻפַּת שְׁרָצִים?
אֵין מֻשְׁלָּם, כֻּלָּם יוֹדְעִים.
דָּן מְרִידוֹר הִינֹו כִּכְלָל,
בָּחוּר עַתִּיר פּוֹטֶנְצְיָאל
הִנּוֹ כַּיּוֹם כְּבֶן שִׁשִּׁים
וּמַה מִכָךְ הוּא כְּבַר הִגְשִׁים?
מַמָּשׁ נָחוּץ, וּבִדְחִיפוּת
לְהַעֲנִיק לוֹ הִזְדַּמְּנוּת.
בּוֹגִי, בָּא מִלְּשׁוֹן שֶׁל "בַּאג"
שְׁגִיאָה מוּבְנֵית, בְּאִישׁ אֶחָד,
שֶׁרַב נִזְקוֹ מִן הַתּוֹעֶלֶת,
בַּל יִתְלֶה בּוֹ אִישׁ תּוֹחֶלֶת.
מִשְׁעֶנֶת שֶׁל קָנֶה רָצוּץ,
לשֶׁיֹּאחַז בּוֹ לְחִלּוּץ –
אוֹמָר דָּבָר כְּפִי כְּתּוּבוֹ:
"בָּא בְּכַפּוֹ וּנְקָבוֹ"[6],
יַכִּישׁ יָדוֹ שֶׁל אִישׁ חַסְדּוֹ
וּבָרַבִּים יָפִיץ סוֹדוֹ.
ועוֹד בֶּן יַקִּיר – בָּרָק,
אִישׁ אֲשֶׁר מָסוּר הוּא – רַק–
לְהַשָּׂגַת מַאֲוָויָּיו
יִדְרוֹס אֶת כָּל שֶׁלְּפָנָיו.

מִכָּל מִכְלוֹל מַכְשֶׁלוֹתָיו
יוֹצֵא הוּא כְּשֶכְּבֵדִים – כִּיסָיו!

כָּאן לְפָנֵינוּ, יֵשׁ דּוּגְמָא
דֵּי נְדִירָה וּמַדְהִימָה,
שֶׁהַשָּׁלֵם, בַּהֲמוֹנָיו-
פָּחוּת מִסְּכוּם כָּל חֲלָקָיו!

מַה מַפְלִיא? שֶׁהֵם כוּלָּם
עוֹשִׂים הֵיטֵב רְצוֹן קוֹנַם.
הַמִּתְבּוֹנֵן, מֻכֶּה בְּהֶלֶם:
כֵּיצַד אוֹתָם מַחֲזִיק בַּתֶּלֶם
רֹאשׁ מֶמְשַׁלְתֵּנוּ, וּמַצְלִיחַ
מֵהֶם הַשִּׂיג, כָּל שֶׁהִבְטִיחַ,
גַּם כְּשֶׁהִנָּם כְּאִישׁ אֶחָד
עוֹנִים ב"אַנְטִי" דֵּי מֻחְלָט?

אוֹמְרִים, כְּשֶׁבִּיבִּי רַק מַגִּיד:
"אוֹתְךָ לְשָׂרָה", זֶה מַסְפִּיק.

ד"ר ערן גרף

[1] ה"עוקץ" המחבר את העלה אל הגבעול.
[2] רמה"ש – ראש הממשלה
[3] טרף הוא המשטח הירוק של העלה
[4] Hexa- שש, הקסוקרטיה – שלטון הששיה.
[5] עיר חרדית בפרוזדור ירושלים
[6] ,משענת הקנה הרצוץ אשר יסמוך איש עליו ידו ובא בכפו ונקבה" פר מלכים ב' פרק י"ח

הסטודיו לצילום של שלייסנר

מה לי כי אדע פוטושופ מהו ?.

אין מצלמה בביתנו ואין אוספי תמונות, אין עניין לנו במלאכת הצילום כפי שאין כל ענין אחר לנו ביום האתמול.
כל שמוכר לי מענייני ה"פוטו" הוא בית העסק של האדון שלייסנר, בעל עסק הצילום ברח' יעקב, אביה של נעמי שלייסנר בת כתתי, אשר החזיק את אחת משתי חנויות הצילום (השני היה מר בן-צבי ברח' טלר) וכן במכונית "רובר" , האחת מתוך סך תריסר המכוניות אשר הפריחו אבק ברחובותיה של רחובות.
מר שלייסנר אשר כינה עצמו "מייסטר" , היה מקיים מלכודת לחתני ימי הולדת. מצלמה פרטית לא היתה קיימת אצל מרבית הבריות ומקובל היה כי לרגל יום ההולדת היו מקשטים את הֶחתן בבגדיו החדשים , ולאחר, שערו נקצץ למתכונת של אניצים-אניצים בידי אחד משלושת הגלבים המקומיים : (אדון קימל, ליד בית המשפט והקפה של שטרנברג, מתמחה ברומנים, הספר הג'ינג'י מרח' טלר המומחה לפולנים ומר חביבי ברח' יעקב, מומחה לתימנים ולחברי מכבי (אגודת הספורט, לא הקופ"ח). מי היה אוחז התער- תלוי. אם הקורבן הובא על ידי אביו, זכה לטיפול האמן בכבודו ובעצמו. אם הגיע הקרבן בכוחות עצמו, הופקד על המלאכה השוליה ובעל הבית הסתפק בספירת אזני הנקצץ לאחר סיום הפעולה המשמחת.
למותר לציין כי המוהל, הרב לוקץ', היה הספר המוצלח מכולם, אלא שאליו היה צורך חיוני לשלוח את המסתפר המיועד לבוש מכנסיים (ליתר בטחון).
אמן הצילום (שלייסנר בחוגי האינטליגנציה המקומית), היה מציב את הקורבן מול הקיר, מחשיך את כל ההיכל, מכסה את מצלמתו הענקית בקרינולינה שחורה, נכנס אף הוא מתחתיה וברגע מסויים היה מצווח בקול מקפיא דם "לחייך, לא לזוז" ומשחרר הבהק שלאחריו צפה הקורבן את בוא הרעם, את שבע מכות מצריים ולבסוף המבול.

ביום היעוד להיות התמונות מוכנות, לבשה כל המשפחה את בגדי החמודות, וצעדה אל היכל האומנויות של מר שלייסנר.
את פני הבאים הקבילה מרת שלייסנר צהובת השיער כדמות מן הוולקירים. היא הדפה בעוז את הטענות כי המצולם בן ה 5 אינו דומה כלל למקור (במידה והביאו את הילד-המקור עמם) ושהגברת המצולמת עם החייל חובש הכומתה האדומה (כלניות) כלל אינה אמו (נא עיין באורגינל) אלא בטי הזונה מבית הקפה של מר שאטן ברח' הרצל 193 (הבית שהיה לי הכבוד לחלוק יחד עם רעי מנוער - דן אלבלינגר, לימים אלמגור).
הצילומים נועדו להשלח אל המולדת הישנה אל סבתא וסבא (לוגמי מי ויסלה) למעקב אחרי ההתפתחות של הנכד. כמי שסבתו היתה קבורה בבית העלמין ברחוב טרומפלדור בתל-אביב, ולסבתו השניה בווינה, היו מ 11 ילדיה מספיק נכדים גם בלי שהיה נחוץ לה גם נכד פלשתינאי על שאר צרותיה. על כן, במשפחתנו לא היה מקובל כלל עניין צילום זה ועל כן אין אני מבין דבר וחצי דבר במושג "פוטושופ" .
לאמי, היתה מצלמה שהביאה עמה מלימודיה בברלין, אך למרות המוניטין הרב של המצלמה, מעט התמונות שהיו העידו על מיומנות מפוקפקת או בתורת הצילום או בהלכות עשיית הילדים ועל כן עד בואו לעולם של אחי גדעון שהביא עמו למשפחתנו חידוש בצורת אבא, לא נשמר ולו צילום אחד בביתנו. או-אז, חל שינוי מדהים. אחי צולם לאורכו ולרוחבו בהצלחה מלאה שהעידה כי להשגת צילומים איכותיים, לפעמים מספיק להחליף את הצלם או את המצטלם, (או את שניהם יחדווה).
אחי , יפה היה ויפה נשאר עד היום (בגיל 64) ועל כנפי זיו איקונין המרהיב שלו נישא למרחקים (אטלאנטה, ארה"ב), נישא לערלית, וסוגד לתורות בריאות משונות ומשתכר אלי צרור נקוב.

מול הגבול הפולני

2009

פרולוג:
שַׁחֵר פָּנֵינוּ בָּאוּ-
רֵעִים מִכְבָּר יָמִים,
שֶׁזֶּה עַתָּה הֵם שָׁבוּ-
מִכֶּנֶס בְּפוֹלִין.
אֶת הכינוס הִכְתִּירוּ
בְּכָל מִלָּה שֶׁל קֶלֶס
ולפולין עַטְרוּ הֵם
שְׁבָחִים שֶׁל גִּיל וְעָלֵז.

אֶל מָחְשֵׁבִי חָמַקְתִּי
דַּלִיתִי מִמְבוֹכָיו–
אֲשֶׁר בָּהֶם גָּנַזְתִּי,
שלְהַלָּן נִכְתָּב:

לְדוֹר סָבַי, - אֶרֶץ מוֹלֶדֶת,
לְדוֹר הוֹרַי - אֶרֶץ בּוֹגֶדֶת,
לָאֱנוֹשׁוּת, עֵדוּת מַחְרֶדֶת
עַד אָן אֱנוֹשׁ עָשׂוּי לָרֶדֶת.

בְּאֶרֶץ הַסְלוֹבָקִים, שָׁם,
עַל הַר נִשָּׂא, יָרוֹק וָרָם,
מֵעֵבֶר רֶכֶס – זָאקוֹפָּנָּה
וְעִמָּדִי, זוֹ גְרָף, הַפָּאנָה[1].
הַדֶּרֶךְ לַצָּפוֹן רוֹהֶטֶת,
בְּהַאי לִישְׁנָא, כָּךְ מְשׁוּלֶטֶת:
"לְזָאקוֹפָּנָה, קָ"מְ, עֶשְׂרִים,
לִקְרָאקוֹב, עוֹד שָׁעָה נוֹסְעִים,
וְעוֹד מֵאָה, בְּנּוֹף מַרְהִיב,
עַד ְצֶ'נְסטּוֹחוֹבָה"–, מַה מַלְהִיב !

זָאקוֹפָּנָה, בִּשְׁבַח מַרְאַיִךְ
הֲלֹא הִפְלִיגוּ כָּל יוֹדְעָיִךְ:
עַל כֶּתֶף הַר, בֵּין כָּר לְאָחוּ
שָׁמָּה שׁוֹעֵי הָאָרֶץ נָחוּ,
גְּבִירוֹת מְעוּדָנוֹת, עִם קְלַאסָה,
לַגְמוּ שָׁמְפָּן עֲלֵי טֶרַאסָה
עִם אוֹפִיצְיֶרִים אַבִּירִים,
נָשְׁקוּ יָדָן, מְשׁוֹרְרִים.

קְרַאקוֹב, נוּגָה וּמְעֻדֶּנֶת
שֶׁיִפְעֲתָהּ בְּהוֹד קוֹרֶנֶת,
שָׁם אָקָדֶמְיָה עִם רֶקְטוּרָה,
בַּאוֹפֶּרָה – קוֹלֶרָטוּרָה,
בַּמוּסֵיאוֹנִים–יש קוּלְטוּרָה
לַבָּלֶרִינוֹת–כְּלִיל פִיגוּרָה.
צֶ'נְסְטּוֹחוֹב, עִיר נְאוֹרָה
שֶׁהַמָדוֹנָה בָּהּ – שְׁחוֹרָה.
(יוֹבְלוֹת רַבִּים הִיא שָׁם קָדָמַהּ
לִימוֹת בְּחִירַת בְּרַק אוֹבָּמָה).
הַזֶּה סִימָן לִנְאוֹרוֹת?
בַּל נֶחְטָא פֹּה בְּבוּרוּת,
הִיא שָׁם קַיֶּמֶת עוֹד מִדּוֹר
שֶׁלֹּא יָדַע אָדָם שָׁחוֹר...

אֵין שׂוּם מַחְסוֹם, מִשְׁמָר שֶׁל גְּבוּל,
הַכֹּל חָפְשִׁי. הַכֹּל כָּלוּל,
כְּלוּם לֹא עוֹצֵר אֶת גָלְגַלֵיךָ
עַד וְורוֹצְלָב, גְדַנּסְק, לָשִׂים פָּנָיִךְ.
שְׁצֶ'צִ'ין וְפּוֹזְנָן מִשְׂתָּרְעוֹת
חֲמוּדוֹתֵיהֶן מַצִּיעוֹת,
וַרְשָׁה קוֹרְצָה כְּאִיזְמַּרְגָד,
לוֹדְגְ' מַדְהִימָה אֶת כָּל אֶחָד.
הַטֶּבַע? כְּמִשְׁכָּן אֵלִים,
עִם אֲגַמִּים וּנְחָלִים,
מֵימֵי הַוִּיסְלָּה מְפַכִּים
עֵדֵי יַרְכְּתֵי הָאֳפָקִים,
לִמְלוֹא הָעַיִן יַעַר עַד
שְׁבוּ אִירָא לֵילֵךְ לְבַד
שַׁמָּא יַחֲפּוֹץְ אוֹתִי לִרְדּוֹף
שָׁם, זֶף[2] אוֹ שֶׁחָלִילָה דּוֹףְ[3].

תּוֹהִים הָיִינוּ, כָּךְ, בִּפְנִימָה:
שַׁמָּא נִשְׁעֲטָה חִישׁ קָדִימָה?
אַךְ אוֹפָנֵינוּ, בְּהִסּוּס,
כְּמוֹ מְסָרְבִים הָיוּ לָזוּז.

כִּי אֲדָמָה זוֹ, גַּם שָּׁמַיִם,
הַיְעָרוֹת, אַגְמֵי הַמַּיִם,
חַמָּה שֶׁעַל הַכֹּל זוֹרַחַת
שִׁיטָה שֶׁכָּל כּוּלַּהּ פּוֹרַחַת[4],
הָיוּ הֵמָּה הַתַּפְאוֹרָה
לְחִזָּיוֹן הֲכִי נּוֹרָא
שֶׁבַּיְקוּם הַזֶּה נִרְאָה
מֵאָז שִׁבְעַת יְמֵי בְּרִיאָה.

שָׂטָן, לוֹ זְרוֹעַ עִם קָרְדּוֹם
הָפַךְ זוֹ אֶרֶץ לְגַּרְדוֹם[5].
בִּזְדוֹנוּתוֹ, בּוֹקְעַת שָׁמַיִם
בָּנָה בָתֵּי הַמִּטְבָּחַיִם
כְּדֵי בְּנֵי אֱנוֹשׁ שָׁם לְעָקוֹד
עַד אַחֲרוֹן בָּם לֹא יִשְׂרוֹד.
הֵיכָן הָיָה רִבּוֹן שָׁמַיִם ???
עוֹצֵם הָיָה אֶת הָעֵינַיִם,
אָטוּם אָזְנַיִים וְגַם לֵב ,
אוֹ– לֹא הָיָה עַל כֵּס יוֹשֵׁב.

כָּל מֵי הַוִּיסְלָּה בִגְאוֹנָם
לֹא יְכַבְּסוּ נְהַר הַדָּם.
רְבָב דְּמֵי סַב וְדַם יוֹנֵק
בְּכָל נוֹכָח, לָעַד דָּבֵק.
עֵדוּת שֶׁל עֵד לָזֶה הָרֶצַח,
לָנֶצַח לֹא תִּמָּח, לָנֶצַח!!

כְּכָל אַכְבִּירָה בְּשָׁנִים,
פַּחוֹת וְעוֹד פַּחוֹת אָבִין.
זְוָעָה בִּמְמַדֵּי עֲנָק?
אָדָם, פָּשׁוּט – מוּלָה נֶחְנַק
וּמִתְקַשָּׁה הוּא לְהַפְנִים
בַּמֶּה דְּבָרִים הֵם אֵמוּרִים.
כִּי יֵשׁ גְּדָלִים , שֶׁדִּמְיוֹנֵנוּ
לֹא מְעַכֵּל כְּלָל בִּשְׁבִילֵנוּ.
מוֹנִים: מְעַט, הַרְבֵּה, הֲמוֹן,
וְיֵשׁ–מֵעַל לְכָל דִּמְיוֹן!!!
כְּלֵאמֹר, הַתּוֹדָעָה מֻגְבֶּלֶת
וּלְהָכִיל לֹא מְסֻגֶּלֶת
כַּמּוּת שֶּׁבְּתוֹכָהּ אוֹבְדִים–
הַמַּרְכִּיבִים הַבּוֹדְדִים.
הוּכַח כִּי בֶּן אֱנוֹשׁ יוּכַל–
הַקֵּשׁ מִפְּרָט אֵלֵי הַכְּלָל.
עַל כֵּן, אֶכְתֹּב קוֹרוֹת של סָּב
כְּמוֹ שֶׁנּוֹדְעוּ לִי רַק עַכְשָׁו:

חַי לוֹ, סָבָא גְּרָף, כְּבוֹדוֹ–
נָתִין הוּא שֶׁל יָרוּם הוֹדוֹ,
פָרְנץ יוֹזֶף- הַקֵּיסָר הָרֵם,
וִילָדָיו? –כְּדֵי מִנַּיִן.

לַהֲמוּלָּה וְלַצְפִיפוּת-
פִּתְרוֹן נִמְצָא – הַצִּיּוֹנוּת.
כָּל שֶׁהִגִּיעַ לְפִרְקוֹ
לפלשתין עָשָׂה דַּרְכּוֹ
וְכָךְ, מִכָּל הָעֲשָׂרָה-
רַק שְׁלִישִׁיָּה אַחַת נוֹתְרָה:
בְּכוֹר, שֶׁכְּבָר הָיָה לְאָב,
זֶה שֶׁנִּהֵל עִסְקֵי הַסָּב,
וּבַת זְקוּנִים, שֶׁכְּבָר רוֹפְאָה
וּלְרוֹפֵא הִיא נְשׂוּאָה.

הַנָּאצִים אֶת הָעִיר שָׁטְפוּ,
אֶת כָּל שֶׁבְּדַרְכָּם גָּרְפוּ.
הֶאָח דָּוִד, זֶה הַבָּכִיר-
נִמְלַט, נֹדֵד עֲדֵי סִיבִּיר
בָּנָיו אָבְדוּ, וּלְתוֹסֶפֶת,
הִגִּיעַ אָרְצָה עִם שַׁחֶפֶת.
זה שֶׁעִם הוֹרָיו נִשְׁאַר,
עִמָּם, וְעָם כָּל הַשְּׁאָר–
הַיְשֵׁר אֶל הָעוֹלָם הַבָּא
בְּאֶמְצָעוּת הָאֲרֻבָּה.
אֲחוֹת קְטַנָּה, הַרוֹפְאֲנִית
עִם בָּעַל וְעָם בֶּן יָחִיד,
בָּרְחוּ אֶל סְבַךְ הַיְּעָרִים
אֶל פַּרְטִיזָנִים פולנים.
לְפֶצַע וּמַכָּה טְרִיָּה
זָרוּ וְשָׂמוּ רְטִיָּה,
נִתְּחוּ, גִבְּסוּ, וְכָל שֶׁמָה
עוֹשֶׂה רוֹפֵא בְּמִּלְחָמָה.
עַד יוֹם אֶחָד, הוּבַס צוֹרֵר,
הִגִּיעַ זְמַן לְהִתְפַּזֵּר,
כְּהוֹקָרָה וּלְתוֹדָה,
בְּשֵׁם אַחְוַת הַיְּחִידָה,
אֶת דוֹדָתִּי, עַל מִשְׁפַּחְתָּהּ
רָצְחוּ רֵעֶיהָ, לִפְרֵידָה.

עַל אֵלֶּה, עַד אַחֲרוֹן יָמָי,
מִשָּׁם אוֹקִירָה אֶת רַגְלֵי
ופולנים, בִּקְהָלָם
לֹא אָבֹאָה, לְעוֹלָם.

יֵשׁ שֶׁיֹּאמְרוּ:,,שְׁגוּיָה הַכְּתֹבֶת"
לֹא הֵם מְחוֹלֵלֶי הַתוֹפֶת,
,,לַפּוֹלָנִים אֶל תִּתְאֲנֶה,
הָיוּ רַק שַׂחְקָנֵי מִשְׁנֶה",
שֶׁכֵּן בֵּין שְׁאָר נֶאֱלָחִים
הָיוּ הֵם רַק הַמְאָרְחִים.
וְכֵן, כֻּלָּנוּ כְּבָר שָׁמַעְנוּ
אֶת הַתֵּרוּץ שֶׁל "לֹא יָדָעְנוּ".

מֵאָז, וְעַד כִּמְעַט עַתָּה,
הֵם לֹא הִבִּיעוּ חֲרָטָה
וּמְעַט הַנֹּחַם, רַבּוֹתַי,
מוּעָט וּמְאוּחַר מִדֵּי.

שִׂנְאַת הַיְהוּדִי אֶצְלָם
הִנָּהּ מֵאָז וּמֵעוֹלָם
בְּמַעֲלָה שֶׁל אֻמָּנוּת
עַד לְדַרְגָּה שֶׁל אָמָּנוּת
אֲשֶׁר מוּקְנֵית מֵאָב לִבְנוֹ
וּמִשָּׁכֵן אֱלֵי שְׁכֵנוֹ.

הֵם חוֹלְלוּ אֶת הַזְּוָעָה
שֶׁלִּי–מִכָּל הִיא נוֹרָאָה:
כְּשֶׁאוֹתָם צִלְלֵי אָדָם
נִסּוּ לָשׁוּב אֱלֵי בֵּיתָם
הָרְגוּ בָּהֶם לְלֹא רַחֵם
פֶּן יִתְבְּעוּ אֶת נִכְסֵיהֶם
זוֹכְרִים פּוֹגְרוֹם בְּקִילִיצֶה?
מֵעָם כָזֶה, טוֹב לא יֵצֵא.


תֹאמְרוּ יֵשׁ חֲסִידֵי אֻמּוֹת–
מָנוּ כְּדֵי שִׁשִּׁים מֵאוֹת–,
שֶׁנֶּפֶשׁ שְׁמוֹ בְּכַפָּם,
סִכְּנוּ הוֹרֵיהֶם וְטַפָּם,
הַאִם יַחְדָּיו עִם רְשָׁעִים
אוֹתָם תָּשִׂים לְעוֹלָמִים?
הַאֵין אוֹתָם בָּרֵי לֵבָב
דִּינָם כְּדִין שֶׁל ל"ו?

אפילוג:
חָפְשִׁי אָדָם לִבְחֹר כִּלְבַב
אֶת מוּשָׂאֵי אָהֲבוֹתָיו.
לֹא כָּל שֶׁכֵּן, זְכוּתוֹ לִבְחֹר
אֶת מִי שֶׁיַּעֲדִיף לִצְרוֹר.

ד"ר ערן גרף
נכתב בעת מסע בסלובקיה
נשלם בתל-אביב, יולי 2009


[1] "הגברת" בפולנית צברית
[2] "זאב" במבטא פולני
[3] "דב" במבטא פולני אוטנטי.
[4] בעקבות "בעיר ההרגה" לביאליק
[5] בעקבות "על השחיטה" לביאליק