יום שלישי, 25 באוקטובר 2011

אבא מְגָרֵשׁ את אמא.

שמש  במרום זורחת / אמא אֶלְרוֹב[1] את בנה שולחת:
"איציק, לך אל המרכול / ותקנה בסך הכל,
גְּבִיעַ קוטג' וחלב", / וסופרת לידיו –
המעות כפי צרכיו. / אך כשהוא הביתה שב,
איציק בא, כולו דמעות / לא הספיקו המעות,
כי עלו המחירים, / תמו כל המבצעים.

אמא זאת לא מבינה: / "מה בעצם נשתנה?
הן אבינו האהוב / אֶת אותו אֶל-צְרוֹר-נָקוּב
מִשְׂתַּכֵּר שנים מספר / נטו בלי שינוי נותר?!"
מאידך, אותה גבינה, / התיקרה בתוך שנה
בקפיצות של כמה זוּז / סך-הכל - עַשְׂרוֹת אחוז.

אמא, אֶת מנכ"ל  "תנובה" / שאלה – קבלה תשובה:
"עֲלִיַּת המחירים / לי, גורמת יסורים,
הן משאת נפשי , הכל / לְשַׁוֵּק הכי בזול.
ועל-כן הַצָּעָתִי, / כבר לַשָּׁלָב הַפָּרָתִי:
אם תֵּאוֹת מרת פרה / להעלות יותר גרה,
ולחסוך מִמְּנַת הַקָּשׁ  / זו תהיה עזרה ממש.
הרפתן – זה לא נורא / אם יִלְמַד מן הפרה:
יקצץ ברווחיו / וימכור בזול חלב.
ככל שנשלם פחות / גם נוזיל ללקוחות".

לחברי ההנהלה / המנכ"לית, בְּשֶׁלָּהּ:
ממהרת להבטיח: / הגבינה – "מוצר קשיח"
שתמיד יהא נמכר, / לא חשוב איך יתומחר!
ועל כן, קוֹנָם עליה, / אם תוריד את מחיריה.
הנהלה מראש קובעת / רֶוַח נטו שתובעת,
רֶוַח, שֶׁיִּסְחַט פִרְגוּן / מן ה Board של הארגון.
מתפקיד חַשַּׁב בכיר  / לחשב את התמחיר
הדרוש כְּדֵי לכסות / את תַּחֲזִית ההכנסות.
לאלרוב אמו אמרה: / "תנובה את הגבול עברה,
מהרגע, תנובה רַאוּס[2], / מהיום קונים רק "שטראוס"!

בהמשך, מיד הגיע  / הדבר הכי מפתיע:
המנהלת, היא שולחה / למטבח – מבלי ברכה,
כמו בשיר מִימוֹת-יָמִימָה: / "אבא מגרש את אמא".
בשבוע שאחרי, / בין "מַבַּט"  לבין "פִּרְקֵי",
בפנת הפרסומות, / מי שובר המוסכמות?
תנובה לנו מבשרת / הוזלה של התוצרת,
שעליה נאמר / קודם, שזה לא-אפשר.
ומרת אלרוב שואלת,/ "מה אכפת לי מנהלת?
לי, אבדה כבר התמימות / ולכם – האמינות!
כשהוזלתם המוצר / אז שִׁקָּרְתֶּם בְּעָבָר,
כשאמרתם כמו סוחר / ש – "לכם  עולה יותר?"
ואולי ההוזלה / היא בדיחה אחת גדולה
ויכולתם בקלות /עוד הוזיל את העלות?
אז שחררתי אנחה / ונזכרתי בבדיחה:
"איש גָּחַן אל חֲבֵרוֹ / וְלָאַט הוא לְעֶבְרוֹ:
"הֶחָדַלְתָּ הֶרְגֶּלְךָ / לְהַכּוֹת את אשתך?"
שאלה ממש נֶחְמֹדֶּת, /כל תשובה לה – פַח-מַלְכֹּדֶת.
יענה ב"לא" כעת? / גם כיום אשתו חובט!
יענה האיש ב"הן"? / אז יבין המתענין:
זאת אומרת – שעכשו / הוא חזר אל המוטב!
אֵיךְ שֶׁתְּשׁוּבָתוֹ יָשִׂים / הוּא יֵצֵא מַכֵּה נָשִׁים.


[1] איציק אלרוב הוא שיזם את חרם הצרכנים על "תנובה"
[2] "ראוס" – החוצה, בשפה זרה.

ד"ר ערן גרף
‏י"א תשרי תשע"ב October 9, 2011

אין תגובות:

פרסום תגובה