יום ראשון, 27 בפברואר 2011

הַמַּפְרִיט לַצָרְחָן

כְּשֶׁצָּץ, הִפְצִיעַ בְּחַיֵּינוּ,
גִּלָּה לָנוּ רֹאשׁ מֶמְשַׁלְתֵּנוּ –
מַר נְתַנְיָהוּ שְׁלִיטָ"א –
מִלַּת קְסָמִים, שְׁמָהּ "הַפְרָטָה":
הַמֶּמְשָׁלָה לֹא פְּעִילָה
בְּהִתְעָרְבוּת בַּכַּלְכָּלָה,
הַשְׁקָעוֹתֶיהָ הִיא מוֹכֶרֶת
לְכָל מַרְבֶּה לִשְׁקוֹל הַפֶּרֶט.
כְּשֶׁמֶּמְשָׁלָה לֹא מַשְּׁקִיעָה –
אֵינָהּ זוֹכָה גַּם בַּתְּשׁוּאָה,
זוֹ – מִצְטָרֶפֶת אֶל הָאוֹן
שֶׁל הַמַּשְׁקִיעַ – אֵיל הַהוֹן.
וְכָךְ הוֹלֶכֶת וְדַלָּה
מֵהוֹן – קוּפַּת הַמֶּמְשָׁלָה –
מוּל עֲנִיִּים, שֶׁיֵּשׁ יוֹתֵר;
סַל-שֵׁרוּתִים שֶׁמִּתְיַקֵּר;
תַּשְׁלוּם אֶתְנָן לַחֲרֵדִים;
תְּבִיעוֹת שֶׁל וַעֲדִי עוֹבְדִים.
גְּדֵלִים צָרְכֵי הַבִּטָּחוֹן,
דִּכְפִין-דִּצְרִיך – עַל הַגָּחוֹן.
כְּדֵי לִשְׂרוֹד – שׁוּב מְאַשְּׁרִים
תּוֹסֶפֶת שֶׁל תְּרֵיסַר שָׂרִים.
לָזֶה יֵשׁ שֵׁם דֵּי צִיּוּרִי:
"קָפִּיטָלִיזְם חֲזִירִי".


בְּבֵית-תָּלוּי לֹא מַעֲלִים
שׁוּם זִכְרוֹנוֹת עַל חֲבָלִים,
עַל כֵּן מָצָאנוּ כְּלֹא יָאוּת
הַזְכֵּר "מַשָּׁט" אוֹ "כַּבָּאוּת".


מַה עוֹד הוּפְרַט? מִשְׂרַד הַחוּץ
נִמְסַר בְּיַד בִּרְיוֹן חָרוּץ,
אֲשֶׁר שׁוֹקֵד כִּי פֹּה תִכּוֹן
אֶרֶץ לְבָדָד תִּשְׁכּוֹן.


נִתְּנָה גַּם יָד חָפְשִׁית לְשַׁ"ס
גֵּר וְיָתוֹם לָשִׂים מִרְמָס,
הַפְרֵד בְּנֵי-זוּג מֵאוֹהָבִים,
נִהוּל מִרְשָׁם הַתּוֹשָׁבִים,
הַכְשֵׁר אוֹ פְּסֹל הַגִּיוּרִים,
מִי רַשָּׁאִים לִהְיוֹת הוֹרִים.
יֶשְׁנָן עוֹד דוּגְמָאוֹת לָרֹב
אַךְ עֵת עַל הָעִקָּר לִכְתֹּב:


לִנְתַנְיָהוּ, כָּךְ בֵּינְתַיִם
לִכְהוּנָה נוֹתְרוּ שְׁנָתַיִם
כְּכָל שֶׁזְּמָן הוֹלֵךְ, מַקְצִיר –
מְחִיר כִּסְאוֹ רַק מַאֲמִיר.
בְּעִקְבִיּוּת מַמְשִׁיךְ לִקְנוֹת
בְּכֶסֶף אֶת זְכוּתוֹ לִשְׁלוֹט,
עַד כִּי הָיְתָה לָהּ הַקֻּפָּה
כְּבָר רְמוּסָה כְּאַסְקֻפָּה.
כָּל הַחְלָטָה שֶׁהוּא נִיסָה
כְּדֵי לְהַגְדִּיל הַהַכְנָסָה
חִישׁ עוֹרְרָה גַּל הִתְנַגְּדוּת
מִצָּד שֶׁל אֵיזֶה בַּעַל-זְכוּת.
אִם מְעַקֵּם מִי אֶת פָּנָיו –
בִּיבִּי מַסִּיג הַחְלָטוֹתָיו.
מָצָאתִי שֵׁם, נָא לֹא לִדְאֹג:
שֵׁם הַשִּׁיטָה: "מֶחְלָּט נָסוֹג"!


הַמְּחִירִים מַאֲמִירִים
וְאֶזְרָחִים מִתְמַרְמְרִים.
רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה וְשַׂר אוֹצָר
מִיָּד הוֹדִיעוּ כִּי נִבְצַר
לִפְרוֹץ תַּקְצִיב סָגוּר מִכְּבָר.
"שֶׁיִּקְפְּצוּ הַמְּצַוְּחִים,
שֶׁיַּחְסְכוּ בַּמִּצְרָכִים,
וְשֶׁיִּסְּעוּ לָהֶם פָּחוֹת
וְלֹא, לֹא יְבֻטְּלוּ גְּזֵרוֹת.
לַכַּלְכָּלָה הַמְּיֻחֶדֶת,
נָתַתִּי שֵׁם :אִלּוּף (הַ)שּׂוֹרֶדֶת".


לַמְּהוּמוֹת אֵצֶל שְׁכֵנִים
הַטוּנִיסָאִים וּמִצְרִים,
הָיָה אֶפֶקְטְ מְאֹד חָמוּר:
פִּתְאוֹם הִתְחִיל לִהְיוֹת בָּרוּר
שֶׁאִם תֻּגְדַּשׁ פֹּה הַסְּאָה
צְפוּיָה גַּם כָּאן מִין מְחָאָה
שֶׁתְּסַכֵּן אֶת הַשִּׁלְטוֹן
שֶׁהוּא – הָעֵרֶךְ הָעֶלְיוֹן.


וּנְתַנְיָהוּ הַמְבֹהָל,
קָשׁוּב לְדַעַת הַקָּהָל
וְלַסְקָרִים אֲשֶׁר בָּהֶם
מָצָא הוּא מֶסֶר מְאַיֵּם,
הוּא הֶעֱנִיק חִישׁ רְאָיוֹן
אֲשֶׁר הֻדְפַּס בְּכָל עִתּוֹן.
כָּל בְּעָיָה עַל מְדוּכָה
כְּלוּלָה הִיא "כְּבַקָּשָׁתְךָ":
הַדֶּלֶק, מַיִם, תַּחְבּוּרָה –
לֹא רַק יוּזְלוּ בַּחֲזָרָה,
לִמְחִירָם הַאוֹרְגִינָל –
הוּא אַדְרַבָּא, יוֹתֵר יוּזַל!
וְעוֹד שׁוּרָה שֶׁל הֲקָלוֹת
שֶׁבַּקַּלְפֵּי יִשְׂאוּ קוֹלוֹת.


אַךְ לַתַּקְצִיב הַדּוּ-שְׁנָתִי
(לָאַחֲרוֹנָה כָּאן אָפְנָתִי
כִּי הוּא "מַבְטִיחַ יַצִּיבוּת"
אִם נִשְׁאָרִים אֵלָיו צָמוּד),
עוֹד לֹא מָלְאוּ, וְלוּ חָדְשַׁיִם
וּכְבָר הִנּוֹ טְלַאֵי-טְלָאַיִּים,
אִם לֹא לִפְרוֹץ, אָז מַה עוֹשִׂים?
כֵּן, מַעֲלִים אֶת הַמִּסִּים !!! –
מוּבָן שֶׁרַק לַעֲשִׁירִים –
(וּמַה עַל כָּךְ יִהְיוּ אוֹמְרִים?
יְגַחֲכוּ, סָבִיר מְאֹד,
וְגַם גְּזֵרָה זוֹ לֹא תִּשְׂרֹד).


תִהְיֶה גַּם הַפְחָתָה קַלָּה
בְּתַקְצִיבֵי הַמֶּמְשָׁלָה:
קִיצוּץ רָחְבִּי אֲשֶׁר יַקִּיף
שְׁנֵי אֲחוּזִים מִן הַתַּקְצִיב.
צָחַקְתִּי כְּשֶׁחָשַׁבְתִּי רַק –
מַה שֶּׁיֹּאמַר אֵהוּד בָּרָק
אִם נְתַנְיָהוּ רַק יַרְהִיב
אֶצְלוֹ לָגַעַת בַּתַּקְצִיב.

וַדַּאי, מוּבָן שֶׁלֹּא נָחוּץ
קָצֵץ תַּקְצִיב מִשְׂרַד הַחוּץ,
(אִם כְּבוֹד הַשָּׂר רַק יִתְּעֲטֵּשׁ –
מוּטָב כְּבָר מַאֲכֹלֶת אֵשׁ!...)


אֶפְשָׁר צַמְצֵם תַּקְצִיב בְּרִיאוּת? –
מֻקְדָּם אוֹ מְאֻחָר נָמוּת,
עַל כֵּן חֲבָל עַל כָּל פְּרוּטָה...
סְטוֹפּ! לִיצְמָן לֹא שֻׁתָּף זוּטָא!

וּלְגַבֵּי מִשְׂרַד הַפְּנִים?
שֶׁלֹּא תָּעִיז, בְּשׁוּם פָּנִים!
חִינוּך וְסַעַד – אַסְקֻפָּה
לְכָל גְּזֵרָה, בְּכָל תְּקוּפָה.


וּבְקִצּוּר – אִם שׁוּב נָחוּץ
בַּתַּקְצִיבִים עֲרֹךְ קִיצוּץ
מִי יִפָּגַע בְּרֹאשׁ כֻּלָּם?
תִּהְיֶה זוֹ שׁוּב דַּלַּת הָעָם!
תָּמִיד פּוֹגְעִים בַּחֶלְכָּאִים
כְּמוֹ יֵשׁ לָהֶם קוּפַּת-פְּלָאִים.
לָרָשׁ – הָעֹנִי לֹא חָדָשׁ
וְהַפְּגִיעָה בּוֹ – לֹא מַמָּשׁ?!
יְהִי לָהֶם מִכְּלוּם – פַּחוֹת,
אַךְ הֵם – "לִכּוּד" יַצְבִּיעוּ, עוֹד.


 
ד"ר ערן גרף.

February 11, 2011 ‏ז' אדר א תשע"א

אין תגובות:

פרסום תגובה