יש לנו תיש.לתיש יש שעון?

הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּהַלָּן
קָרָה בִּכְפַר נִידָח, קָטָן.
יוֹשֵׁב הָיָה זָקֵן עִם תַּיִשׁ
בְּלֵב הַכְּפָר, כָּךְ לְלֹא מָיִש.
לִמְעֻנְיָן, תְּמוּרַת מָעָה,
הָיָה אוֹמֵר מַה הַשָּׁעָה.

עִם הַתַּשְׁלוּם בִּמְזוּמָן,
הַסַּבָּא לַקַּרְקַע גָּחַן,
הֵרִים לַתַּיִשׁ מֵבוּשָׁיו –
בַּזְּמַן הַמְּדֻיָּק נָקַב.


כְּשֶׁנַּפוֹצָה הַשְּׁמוּעָה
כָּל הָאִיפְרַכְיָה הִתְפַּלְּאָה.
גַּם בִּכְבוֹדוֹ תָּהָה הַמֶּלֶךְ
(שֶׁהִתְחַפֵּשׂ לוֹ סְתָם לְהֵלֶךְ),
כֵּיצַד נֶחְבֵּאת לָהּ הַשָּׁעָה
בֵּין מֵבוּשֵׁי הַבְּהֵמָה?

הִיפְּכוּ הַתַּיִשׁ אָז עַל גָּב,
וּפִשְׁפְּשׁוּ בֵּין מְבוּשָׁיו –
לֹא אוֹרְלוֹגִין וְלֹא שָׁעוֹן,
רַק פַּרְעוֹשִׁים וּפֶרֶשׁ צֹאן.

אוֹמְרִים הָיוּ: "נוּ סַבָּא, אֶחָא,
הֵן מִמֵּילָא סְפוּרִים יָמֶיךָ,
לַקֶּבֶר לֹא תִּקָּח סוֹדֶךָ,
סַפֵּר, נִשְׁקוֹל לְךָ שְׂכָרֶךָ".

הַסָּב, בְּדַעְתּוֹ נִמְלַךְ,
בְּצַו הַמֶּלֶךְ, הָס הֻשְׁלַךְ!
אָמַר הַסָּב בְּקוֹל לֹא קוֹל,
"אַךְ לֹא אֶמְכּוֹר סוֹדִי בְּזוֹל".


ב
ַּאֲנָחָה קוֹרַעַת לֵב,
(כֵּן, שִׁגָּרוֹן, מַכְאוֹב שֶׁל גֵּו),
רָכַן מִתַּחַת בְּהֶמְתּוֹ,
(וּמִצְטָרֵף הוֹד מַלְכוּתוֹ)
הוּא נִכְחוֹ נָשָׁא עֵינָיו,
הֵרִים לַתַּיִשׁ מֵבוּשָׁיו
וּבַהֲדָרוֹ לָהֶם נִגְלָה
מוּלָם...שְׁעוֹן הַכְּנֵסִיָּה.


בדיחת ביבים משוכתבת ל"בדיחסודה"