יום שלישי, 11 בינואר 2011

חָרְמָנָא לִצְּלָן

הָעוֹלָם הִתְעוֹרֵר וּפָקַח אֶת עֵינָיו
לִמְצִיאוּת סִיּוּם מִשְׁפָּטוֹ שֶׁל קָצָב.
יָפֶה וְנָכוֹן, לְכָאֵלֶּה בְּשׂוֹרוֹת
טָרְחוּ וְהִמְצִיאוּ דְּלָתַיִם סְגוּרוֹת.
הַפְּרָטִים הֻצְנְעוּ מֵעֵינֵי הַצִּבּוּר
אַךְ כָּל פְּרַט בַּסֶנָרְיוֹ, צָפוּי וּבָרוּר:


הֶעֶלְתָה הַתּוֹבַעַת שׁוּרַת חֲשָׁדוֹת,
בְּצִדָּן – סּמוֹכִין לְדִבְרֵי הָעֵדוֹת,
כִּי הָאִישׁ שְׁטוּף זִימָהּ עוֹד מִשָּׁחַר יָמָיו
וְאַשְׁמַאי שֶׁמַּטְרִיד כָּל נִקְרֵית עַל דְרָכָיו.
מִתְחַסֵּד כְּאַבִּיר מנֻמָּס, אַךְ אַדְּרַבָּא –
כְּשֶׁנֶּחְשַׂף עֵירוּמוֹ, הוּא נִמְצָא שָׁגְלָא1-רַבָּא1.

בְּלֹא שֶׁתָּמְכוּ בָּהּ עֵדֵי-מַרְאִית-עַיִן,
א' קָבְלָה שֶׁהַ ח' כָּלַל ז',
וְכַנַּ"ל טַעֲנוּ ג', ד' וְה',
אַךְ הִכְחִישׁ הַנִּכְבָּד: "לֹא מִנֵּי וְלֹא מִקְצָתֵי"!
וְכִמְעַט וְהִגִּיעוּ עִמּוֹ לְעִסְקָה
בָּהּ הוּרַד הַאִנּוּס לְדַרְגַּת נְשִׁיקָה.

מֻמְחֵי סָנֵגוֹרְיָה – אַנְשֵׁי נַפְתּוּלִים,
מַכְשִׁירִים הֵם כָּל שֶׁרֶץ, בָּכִיר בַּנְּבָלִים,
שֶׁאִם יֵשׁ אֶת יָדוֹ לְשַׁלֵּם מְחִירָם –
הוּא צָחוֹר כְּבַרְבּוּר יַעֲלֶה מֵאֶצְלָם.

כְּשֶׁעַלְמָה מַלִּינָה עַל כְּבוֹדָהּ שֶׁחוּלָל,
מְחִלִים הֵם עָלֶיהָ מִיָּד כִּמְקוּבָּל:
"לָהּ פְּרִי עֵץ הַדַּעַת, נוֹדַע עוֹד לִפְנֵי,
בְּדוֹדֵיהָ חָלְקָה, עִם כָּל מָאן דְּבָּעֵי,
מוֹנִיטִין שֶׁל נָּפְקָא לָהּ בַּקֶרֶת יָצְאוּ.
מִנַּיִן יָדוּעַ? – הַחֶבְרֶה סִפְּרוּ!...
הָאִמָּא שֶׁלָּהּ הִתְעַסְקָה עִם אַנְגְלִים...
הִיא בִּכְלָל נְקֵבָה שְׁכֻּלָה נַכְלוּלִים..."

וְעַל כֵּן, טָעֲנָה סָנֵגוֹרְיָה מִתְּחִילָה:
"לֹא אָשֵׁם הַנִּכְבָּד, יַעַן 'הִיא שֶׁהִתְחִילָה',
לִצְרָכִים שֶׁל סְחִיטָה, אֶת הַאִישׁ הִיא הִדִיחָה,
חִלְּלָה תֻּמָּתוֹ, וְטָפְלָה לוֹ פַאדִיחָה",
בַּתַּלְמוּד – פָּרָשַׁת קִדּוּשִׁין – כְּבָר נִכְתַּב:
לֹא עַכְבָּר, אֶלָּא דַּוְקָא חוֹרָא – הַגַּנָּב!.

בִּפְנֵי בֵּית הַמִּשְׁפָּט נפְרְשׂוּ סִפּוּרִים,
אֲרֻכּוֹת מָדְדוּ שָׁם רמ"ח אֵבָרִים,
וּפֵרְשׁוּ כַּוָּנוֹת שֶׁל כִּפְלֵי מַשְׁמָעוּת
וְהִשְׁווּ בִּזְהִירוּת אַלִּימוּת מוּל מַזְמוּט.
בְּפִנַּת הַלִּיטוּף, הַמִּשְׁמוּשׁ הֶחָטוּף –
זוֹ חִיבָּה אַבָּהִית? אוֹ סְתָם יֵצֶר חָצוּף?
לִקְּטוּ סִימָנִים מִמִּשְׂרָד וּמִגֹּרֶן
וְהוֹרִידוּ סְדִינִים עַד מַחֲצִית שֶׁל הַתּוֹרֶן.

אָסִיר מֵרֹאשִׁי כָּל שִׁבְעַת כּוֹבָעַי
מוּל אַנְשֵׁי פְּרַקְלִיטוּת אֲשֶׁר לֹא אָמְרוּ דַּי –
עַד הֵשִׁיבוּ אֶת כְּבוֹד הָעֵדוֹת שֶׁנִּרְמָס
וְחָשְׂפוּ מְבוּשֵׁי הַנָּשִׂיא הַמְּדֻמָּס.
שָׁקְלוּ הַשּׁוֹפְטִים וְחָרְצוּ אֶת הַדִּין –
שֶׁהָאִישׁ הוּא שָׁפָל וְנִבְזֶה בַּגוּבְרִין.
נַצְלָן וְשַׁקְרָן וּבְכַחַשׁ דְּרָכָיו,
שֶׁהֵמִיט חֶרְפָּתוֹ גַּם עַל כָּל יָקִירָיו.
אֶת הַלֶּקַח – רָאוּי שֶׁיַּפְנִימוּ הַכֹּל –
שֶׁכּוֹרֶה בּוֹר-שְׁקָרִים – בְּעַצְמוֹ בּוֹ יִפּוֹל!

מַר קָצָב, אִם אֻרְשֶׁה הֲגִיגַי פֹּה לֵאמוֹר –
בְּעֵינַי מְיַצֵּג הוּא – מִן סוּג שֶׁל 'גִּבּוֹר'
שֶׁכִּכֵּב בְּחֶזְיוֹן, בּוֹ גִּלֵּם בִּשְׁלֵמוּת –
הַתַּפְקִיד הַמְכֹעָר שֶׁל 'גִּבּוֹר תַּת-תַּרְבּוּת'.

מִי שָׂמוֹ בַּתַּפְקִיד? מִי הָיָה לוֹ זָקוּק?
פִּתְרוֹנִים – לְחַפֵּשׂ אֵצֶל צֶוֶת לִיהוּק
שֶׁהִגְבִּיהַּ קַצָּב וְשָׂמָהוּ לְשַׂר,
אֲבָל הוּא – מַעֲיָנָיו עוֹד בְּשׁוּק הַבָּשָׂר.
כָּל צִפּוֹר שֶׁבָּעִיר כְּבָר יָדְעָה לְצַיֵּץ
נְלוֹזוּת מִדּוֹתָיו – מֵאָמִיר שֶׁל כָּל עֵץ,
מַה שֶׁכְּלָל לֹא מָנַע מֵרִבּוֹן הַלִּיהוּק
לְמָשְׁחוֹ כְּנָשִׂיא, כְּשֶׁהָיָה לו זָקוּק:
לֹא אִישׁ אֶשְׁכּוֹלוֹת הוּא חִפֵּשׂ, אֶלָּא אֶרֶס –
לְהַרְעִיל אֶפְשָׁרוּת שֶׁל בְּחִירַת שִׁמְעוֹן פֶּרֶס.
וּמִי אֶת יָדוֹ לְחֶרְפָּה זוֹ נָתַן?
כַּמּוּבָן, זוֹהִי ש"ס, בִּתְמוּרָה לְאֶתְנָן,
בַּתֵּרוּץ, שֶׁקָּצָב הוּא שׁוֹמֵר יוֹם-שַׁבָּת
(מִכְּלָל עֶשֶׂר דִּבְּרוֹת שֶׁהִצִּיבָה הַדָּת).

בְּמִשְׁפָּט נִקְבְּעָה אַשְׁמָתוֹ שֶׁל קָצָב,
אַךְ יוֹתֵר מִן הַכֹּל זֶה קָלוֹן לְשׁוֹלְחָיו.

לַקּוֹרְאִים לְסַלֵּק אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל קָצָב
מִשּׁוּרַת נְשִׂיאִים – כְּבָר, מִיַּד וְעַכְשָׁו –
דַּוְקָא הַשְׁאִירוּהָ, תִּהְיֶה לְשֵׁעוּר –
כְּמוֹפֵת שֶּׁל שְׁלִילָה , לִשְׁלִיחֵי הַצִּבּוּר.
וּמִכֹּל מִשְׁאָלוֹת, נְכוֹנָה מִכֻּלָּן –
מִשְׁאָלָה חֲשׁוּבָה – חָרְמָּנָא לִצְּלָן!!!


‏ד' שבט תשע"א January 9, 2011


ד"ר ערן גרף

[1] נהגה במלרע

אין תגובות:

פרסום תגובה