יום שבת, 4 בדצמבר 2010

יָרַק עַל בָּרָק

תהיתי תמיד – פה, אֶת מה וְאֶת מי
יכתירו לאייקון-תרבות לאומי?
אמנות וזמרה, עוד לֵיחַן טרם נָס,
אך מעל-כל פורחת – תרבות הקרקס.
בכיר קרקסים הוא קרקס ממשלה –
כל שבוע אצלם יש פרמיירה גדולה;
לא יָרַד המסך על "שְׁעוֹן ש"ס-חֶזְיוֹן-הֶבֶל"
וכבר מציגים הם את "שְׁנֵי אוּדִי מֶלֶל":
מַצִּיגִים – שְׁנֵי רָאשֵׁי ממשלה בְּדִימוּס
ו... איך זאת לאמור, מבלי לחטוא לנימוס?
מה פיהם יְמַלֵּל? – תְּצִילֶנָה אָזְנַיִם,
רב מאד החשש כי צודקים שְׁנֵי הַשְּׁנַיִם.
על ראש כל אחד, בְּרֹם-הַקַּרְקֶפֶת –
עשויה מֵחֶמְאָה – בּוֹעֶרֶת מִצְנֶפֶת.


הרבה בִּמְשׁוּתָף, יש לצמד: שְׁמָם אוּדִי,
אף אחד מן הזוג, כלל איננו חֲמוּדִי.
צְהֻבִּים זה לזה, מַשְׂטֵמָה שכזאת
שום מִלּוֹת נִימוּסִין – לא תוכלנה כַּסּוֹת.
הם רקמו עתידם וטוו הקשרים
עד הרקיעו צמרת, היו לשרים.
בְּעָרְמָה וּבְמַזָּל גם דַּרְכָּם נִסְלְלָה
כל אחד בִּשְׁעָתוֹ – לְרָאשׁוּת מֶמְשָׁלָה.
אודי ב', היה קודם. נכשל בגדול,
אָפְיוֹ, הוא אויבו הגרוע מכל.
אודי א' היה רוֹהַ"מ, אולי לא גָּרוּעַ,
אך טָבַע בְּנַחֲלֵי נְכָלָיו – כַּיָּדוּעַ.
שניהם מִגְדּוֹלֵי חמדנים של הדור
ורודפי מותרות כמדאם פּוּמְפָּאדוֹר;
הִתְפָּלְשּׁו בִּסְדִּינֵי מובחרים בַּמְּלוֹנוֹת;
הִתְנַסּוּ במיטב מחלקות ראשונות;
בכל שדה תעופה, כל דיילת להם
כקוזינה ממש, מַקְבִּילָה את פניהם.
כל תַּפְנוּק אפשרי על חשבון הַצִּבּוּר –
זכות טבעית עבורם, מאליו זה ברור.


אוּדִי א', האולמרט, ראשון שבהם,
חשוד – אך עוד טרם הופלל כאשם –
ששלח את ידו בכל דָּבָר של כִּעוּר
שנקרה על דרכו של שְׁלִיחַ-ציבור.

כְּשֶׁנִּכְשַׁל אודי ב' בְכִבּוּשׁ הַשִּׁלְטוֹן.
אודי א' מִנָּהוּ לשר-בטחון.
כשעלו חשדות על כי א' סָרַח,
ב' – יצא בִּדְרִישָׁה מִיָּדִית - כי יוּדַח.
וכך בין השנים, עד קץ הימים
נפתח, משגשג לו, חשבון של דָּמִים


אם א' אשם, או זו סתם עלילה –
זאת נדע כשיגיע משפט לִנְעִילָה.
על-כן, א' כעת תועפות מְשַׁלֵּם
לִפְרַקְלִיט שיציל מפסק דין של "אָשֵׁם"!
בְּרֵירַתּוֹ רק אחת, (לא גורמת לו אושר):
להשיג הממון והפעם ... ביושר.
ל א' יש שם של ברנש מְמֻלָּח:
בָּחַר נֶּשֶׁק טאקטי שלו – האמל"ח – :
את ב' – בן פְּלוּגְתָא לו – הוא יַעַשׂ קַרְדּוֹם,
יַחֲפוֹר תֻּרְפַּתּוֹ ויציג לאור יום.

 
ומטעם הזה, הוא הכריז, כנראה,
כשפנה בדבריו לכל מאן דְּבָּעֵי:
"אודי (ברק) איש עלוב ורופס;
שבמקום להחליט - הוא תמיד מהסס;
הוא חתרן ונברן בלי קורטוב אמינות;
ובכל מעשיו יש שיאים של שפלות.
בדבריו מסכן את בטחון מדינה
וחושף אף פרטים שיפה לָם צִנְעָה."
א' המשיך בִּדְבָרָיו, וּפִזֵּר רמזים –
שֶׁכּוֹמֶס בְּחֻבּוֹ הוא – סודות ורזים,
אך כבול בְּכַבְלֵי אחריות ממלכתית –
לא יוכל את הכל בְּפַרְהֶסְיָה הַגִּיד.


לאחר כזה Teaser, אפשר לְשַׁעֵר
שבחוג מצומצם הוא ירחיב וִיסַפֵּר,
ומה שישלים את שהֶחְסִיר הנאום,
מוּכַּר זה מכבר – הרצאה בתשלום!!!
כך בְּמַיְיל ועוד מייל של מסע בעולם
בעמל וזיעה, שכר-פרקליט ישולם.

כך אצלנו תמיד, – איש-צִבּוּר שֶׁפָּרַשׂ,
זה לָרֹב מסיבה שֶׁרֵיחוֹ כבר נִבְאַשׁ.
הוא מיד, כשרק נֶעֱמַד על רגליו –
מִשְׁתַּלַּח ביורשו ובזה שֶׁלְּפָנָיו.
מעלה נשכחות, מְגַבֵּל מַדְמֵנָה,
אגב-כך לא חוסך בסודות מדינה.
כשעומד הוא מובס, לְפִתְחוֹ של הַבּוֹר,
את כֻּלָּנוּ עִמּוֹ, לא אכפת לו לגרור.


מריבות גבאים? – אין בכך כל חדש,
זה מוכר מהווי של בתי המדרש!
יהודים, כנראה שמאז, מעולם,
דעה די גרועה מביעים על עצמם,
אין תֵּימָה – מַחָרִים מַחְזִיקִים הַגּוֹיִם:
"מעידים על עצמם? – הם לבטח יודעים!".



ד"ר ערן גרף
‏ט"ז תשרי תשע"א

September 24, 2010

אין תגובות:

פרסום תגובה