יום רביעי, 8 בספטמבר 2010

מֵאִיץ בַּשָּׁעוֹן וּמַרְבֶּה הַשָּׁאוֹן

לכב' שר הפנים, מר אלי ישי,

אֶלִי! (אני נרתע. ככה, אֵלִי, מתחיל השיר "הליכה לקיסריה" של חנה סנש). אתה המשהו כמעט הכי קרוב לאלהים שאני מכיר בסביבה, אבל עם כל הכבוד, עדין... הַנִּנְהֹג מנהג של קרבה, לפני החגים? הָאֲכַנֶּךָ בשם קִצּוּר "אֶלִישׁ"?
רועה נפלא אתה לעדרך. אתה שר הפנים והחוץ ושר הרוחה ושר החינוך ושר התחבורה ושר הבינוי והשכון, ממשלה שלמה אתה עבורם, ועבורנו...
מְאַנֵּס אתה את הממשלה לאשר כל חוק שעולה בדעתך ואז, מתיצב כצור איתן מאחורי החוק. ("יש חוק במדינה", ענית למרת נתניהו בענין ילדי העובדים הזרים. "יש חוק במדינה" ענית למקטרגים על הנהגת שעון החורף בטרם עת).
אֶלִישׁ נֶאֱדָרִי, בִּשְׂגִּיבוּתְךָ אתה הופך בהדרגה לאיתן טבע. כֹּחֲךָ מעבר לְכֹחוֹ של בן-אנוש רגיל.
ביום הרביעי לבריאה נקבעו המאורות בשמים. רק פעם אחת מאז, התערב מישהו בסדרי הבריאה – יהושע בן-נון, אשר עצר את השמש והירח במסילותם ("שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון").
ועד שַׁקַמְתָּ אתה, לא עלה בידי בן-אנוש לחזור על הפלא.
מקדמת דנא, בימי הַכִּפּוּר, מתענים ישראל בכפן. בשלהי היום, הַכַּרְכֶּשֶׁת לָאִצְטוֹמְכָא מקשקשת, משוועת לְפַת-בָּגָהּ. בעוד כך, השמש כמו "בגבעון דום", כמו איננה זזה והכוכבים? כמו קפאו במסילותם, ואין מושיע. המתענים ממיתים עצמם בתענית בבתי-הכנסת, או צמים בביתם או יושבים ב"כלא מעשיהו".
עד שַׁקַּמְתַּ אֶלִישׁ... וכמעשה יהושע בן-נון מעשיך. אָמַרְתָּ לשמש: "אוּצִי בִּמְּרוֹמַיִךְ אל מחוזות לֵילֵךְ" וְתֶחְשַׁךְ הארץ, ויקדימו כוכבי שמים לגאול את המוני הקדושים המקיימים מצות תענית, ממצוותם.
וּכְזֶה העושה ממלכת היום לממלכת הלילה וממלכת הלילה לממלכת היום, וַתַּעַשׂ שעון החורף בקיץ, מעשה נסים שלעד יסופר בו.
המוני עָמֵלֵינוּ, יֵצְאוּ לעמלם לעת שֶׁצָפְרִירֵי הבוקר כבר פרחו לדרכם, וכבר חמה ברום הרקיע. עת ישובו מעמלם וְחָשָׂךְ כבר היום עליהם בטרם עת.
זאת ועוד, עונת שנה זו, עונת נדודי הַחֲסִידוֹת אל ארצנו ולעומתן – נדודי הַחֲסִידִים מארצנו, היא. מִבֵּין מיטיבי הַטּוּס, אלה היורדים לֵילֵךְ אצל מדינות הים בַּמְּכוֹנוֹת המעופפות, אלה שערלים מְנַּהֲגִּים אותן בשחקים –יקדימו צאתם לדרכם בשעה תמימה ותהא שנתם נעשקת בשעה תמימה.
אלה מִצֹּאן קדשנו, המתקדשים לקראת התענית ברכיבה על אופניהם החדשים, תהא החשיכה אופפת אותם בטרם עת וסכנות רבות אורבות להם.
מורגלא לאמור: "לא צריך לשתות את כל הים בכדי לדעת שהוא מלוח". שַׁלָּמָה נהא מתענים בִּשְׁעוֹן חורף לעת חרבוני הקיץ, רק למען השרויים בתענית שֶׁמִּשְׁכָה יממה אחת בלבד, בין על פי שעון זה או על פי שעון ההוא? וגם מתוך יממה זו, הרי מצוקתם היא רק לעת עַרְבּוֹ של היום?
כַּתַּר לי זְעֵיר: על פי שעון החורף, לעומת שעון הקיץ, הרי תתחיל התענית מוקדם בשעה אחת ותבוא אל קצה מוקדם בשעה אחת, אך משכה הרי לא ישתנה! ומה הועילו חכמים בתקנתם? האין כל העיסוק הזה בחזקת "משחק בנדמה-לי?"
אֶלִישׁ, הרי איש רב-תחבולות הנך. מדוע לא תתקן תקנה על פיה, בצהרי ערב יום הכפורים יקודמו מחוגי שעוניהם של הצמים ומורי השעות בבתי-הכנסת, בשעה אחת, ובמוצאי יום הכפורים, יוחזרו למקומם?
ולחליפין, מכוני מחקר העוסקים בטכנולוגיות על פי ההלכה, רבים המה במדינה. שמא יקומו אותם עוקרי הרים וטוחניהם זה בזה, ויתקנו מכונת שעות, אשר ביום הכפורים, מאיצה את מהלך מחוגיה, ובכך יתקצר יום התענית בְּשִׁעוּר שאתה וחכמיך תקבעו.
ובא לציון גּוֹעֵל !!!
סלה.

ד"ר ערן גרף


‏כ"ט אלול תש"ע September 8, 2010

אין תגובות:

פרסום תגובה