יום חמישי, 1 ביולי 2010

הֵי צִיוֹנְיוֹנֵי הַדֶּרֶךְ

פלגים היו ביהדות

וכך נראו פני ציונות:
הציונות הליברלית [2]
שלא היתה בכלל ריאלית;
אחד-העם, הגה תכנית
לציונות הרוחנית;
הציונים הסוציאליסטים,
עַיְּנוּ את הרביזיוניסטים.
מאי-יכולת להסכים
על נוסח שֶׁלַּכֹּל יתאים –
אין תקנון לציונות,
לכל אחד יש פרשנות.

אבל, על דעת-כל הוסכם,
שיש ליצור זהות לעם:
של טריטוריה, של תרבות,
אף להרכיב לו מנהיגות.
ואיפה בית לאומי? –
תלוי, כששאלו את מי.
לא חד-עֶרְכִּי הרעיון,
אפשר: אוגנדה, או צִיּוֹן.

שנים חלפו, רבות תמורות,
העוד לציונות בשורות?
העם – קָטֵן ולא גדֵל
(או שנטבח, או נתבולל),
המדינה מכבר נוסדה,
ובית לאומי – עובדה!
האם הציונות סיימה
את שהציבה לעצמה?
השאלה קצת קנטרנית –
כי לא היתה תכנית רשמית!
אבל קיימת, כמו תָּמִיד
ההסתדרות הציונית!!


מאה ושלוש עשרה שנים
יש יו"ר ויש תמיד סגנים,
יש מפגשים חובקי-עולם
ותקנון? – טרם הושלם.

מצד שמאלי, גם מימיני,
דרשתי: "מי הוא ציוני"?
כולם בפה-אחד, ענו: "אני"!
ורק תהיתי: מי הוא מי?
ומי אני???
"אומרים שאני, אינני אני,
על כן אני נבהל,
ואם אני – אינני אני,
אז מי אני בכלל?" [3]

כיום ישנן לציונות
פנים רבות של משמעות.
והפנים, לַמֵּד אני,
הנם כִּפְנֵי הציוני:

הציונית האקטיביסטית
היא ציונית רביזיוניסטית
שלפניה נֵר-תמיד –
הציונות המשיחית.
אצלם: מצווה להתנחל
מקבר רחב ועד קבר רחל.
תחת עץ רענן, עלי גבע נישא
הֵאָחֵז וסלק כל רועה וכבשה.
ערביי השטחים? יש עמם להקשיח
שיעופו מכאן, טרם בוא המשיח.
ציונים שכאלה, חורתים על דגלם –
מדינה רק אחת, מירדן ועד ים,
חֻקָּתָהּ – דין תורה, מדינת הלכה,
(איך הָלְכָה חֲמוֹרִי[4] , איך הָלְכָה?)
יש תת-קבוצה, ציונית כמובן,
פועלים בשיטות בסגנון ג'ינגיס –חאן:

הם קבעו תעריף ששמו "תג המחיר"
ובבית דין שדה הם חורצים דין מהיר.
הם סבורים, אם יתמידו הטֵל מוראם
יָפוּצוּ אויבינו, תמיד, לְעוֹלָם.

ציונות בגרסה של השמאל המתון
"ציונות מדינית", אם לשמה תשאלוּן,
עֲרָכֶיהָ – עֲרָכִים של "משפחת אדם",
אי-אפשר על הַחֶרֶב , לחיות לעולם.
על פיה תִּכּוֹנָּה מירדן ועד ים
שתי מדינות, אחת לכל עם.
במסגרת הֶסְדֵּר לִשְׁלוֹם עולמים,
זה מזה יִפָּרֵדוּ, עמים השכנים.
וזה שיחפוץ במדינה של שכניו –
ינסה להיות שם לגר ותושב.
משאבי הלאום, ישמשו לפי חוק,
לטיפוח הארץ בקו הירוק.

יש קבוצה, מכוּנה "שמאלנית קצונית"
שעיפה מאבדן של תבונה מדינית,
במשטר שבזבז כבר את כל נכסינו
וְהֵכְלִים ברבים אחרוני ידידינו.
שרואה איך לנגד עיניה כלות
ופורחות לבלי שוב, אחרונות התקוות.
גרסתם, שמוטב ליושבים בציון,
כי בטרם ירד כאן הכל לטמיון,
לקבל עזרתו של בריון השכונה
לגישור ואולי גם לצ'פחה קטנה,

הכי מסובך, מי נחשב יהודי?
השבעתים סבוך – מה קלסתר ציוני?
הדיון, הוא בינינו, רק סתם תיאורטי,
ואל מול העובדות, לגמרי אידיוטי:


דמוגרפיה מכבר, חרצה את דינה
וקבעה, בעתיד מי ינהיג המדינה!
מי ראש ממשלה? די ברור כבר, חביבי
או הרב מאיר פּוֹרוּשׁ, או אחמד טִּיבּיִ.
שניהם, בלי ספק, מצוינים,
אך ממש, כן ממש, הם אינם ציונים.



ד"ר ערן גרף


30.05.2010 ‏ט"ז סיון תש"ע

[1] בעקבות השיר של אשמן וזעירא
[2] הציונות על פי הרצל
[3] על פי "שני קוני למל" לאברהם גולדפאדן
[4] מסכת סנהדרין ל"ג א':אם שגיתי,עלי למכור את חמורי כדי לפצות על הנזק שגרמתי

אין תגובות:

פרסום תגובה