יום רביעי, 5 במאי 2010

באה מנוחה למנוח

בס"ד.
לכב'
המוהר"ר, זיס"א , הרב יעקב ליצמן
סגן שר הבריאות / לשעבר יו"ר ועדת הכספים.
נכבדי,


במשך שנים דבק בך דימוי סטריאוטיפי של עוסק אובססיבי בגבית וניתוב כספי המדינה. והנה, היית בין היתר, לפטרון הגויות האשקלוניות, מעשה "מן הגביה אל הגויה".
וכאן, אם יורשה לי, בנימה אישית. איש מבוגר אני, מרבית חיי וחיי בני דורי, כבר מאחורינו. מה לנו היום בעניני השכלה, עבודה, פרנסה, בטחון, צדק ? חיי הנצח קרובים ומעיינינו בהם, יותר מאי פעם. . .
מי איפה מייצג את ענינינו טוב יותר ממך??
התרשה לי, להעמקת ההכרות האינטימית בינינו, לכנות אותך דרך חיבה, בשם מקוצר – ליצ'י?
תודה. נעים מאד, ערן.

ליצ'י יקירי, עידוד שואב אני מעמידתך האיתנה בפרץ הסערה הציבורית אודות עניני המיגון בבית החולים ברזילי. באתי לחזק את ידיך, בשם האינטרסים המשותפים לשנינו.
הכופרים המקיפים אותך, כל מעיניהם בחיי הרגע, למענם גמרו אומר להשבית בהינף מחפר את שלוות העולמים של הטמונים בקברתם. זאת, על מנת להקים מערכת מיגון לחייהם של נפגעי מטה זעמו של בורא העולם, אשר בדרכיהם הנלוזות הביאו על עצמם את עונשיהם, בהעדיפם להשליך יהבם על "כפת ברזל" תחת לחסות תחת הכפה השחורה והשטריימל הקדוש ולקיים את תרי"ג המצוות.
מילא, לו לשם הקמת מקוה טהרה מתנכלים היו לנחי מנוחת העד – קדושה מפני קדושה תוציאו. אבל חדר מיון???
שמחתי להוכח כי דווקא ביום בו כִּתְּתוּ זדי החמאס את העופרת היצוקה, אשר בה גדשנו את אסמיהם, לטילי קסאם, והשיבו עופרתנו אל חיקינו, וכבר גבו מחיר דמים, (טוב, זה היה עובד זר ערל). דווקא ביום נמהר זה, קמו מיטב נאורי מנהיגינו לצדד בעמדתך, כחומה בצורה: מארזי הלבנון, כאביגדור ליברמן, בני בגין, עוזי לנדאו, ישראל כץ, אלי ישי, זקופי הקומה ומישירי המבט העז, לצד אזובי קיר מועדים שלא אטרידם ממנוחתם באזכור שמם. מעל כולם, מרחף ומסוכך בכנפיו הרחבות, הנשר הגדול, בנימין נתניהו. יפה עשו כי שמו עליהם זבל"א ("זה בורר לו אחד") את בני בגין, הנאור באדם, ועל פיו ישק דבר.
מה סמלי הדבר שכמשוכה בדרכך הקדושה, ניצב דווקא מנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר חי-עם !!! אותו חי-עם, מייצג הרי את "מתי מעט" היהודים החיים ואילו אתה, נאדרי, מייצג את "מתי המון רב" היהודים המתים לדורותיהם, אלה שכבר שם ואלה אשר יצטרפו אליהם עד לקץ כל הימים.
והרי מקודשים עלינו המתים ולא החיים. ברוך שפטרנו מענשו של חי-עם זה, אשר אל מול עיניו, חיי הרגע בלבד.
ליצ'י יקירי, בני דורי ואני בתוכם , שרתנו בצה"ל בכל מלחמות ישראל החל ב"קדש" ועד לבנון והאינתיפאדה, נקראנו מדי שנה לחודש ואף לחודשיים של מילואים עד הגיענו לגיל 55. רבים בתוכנו לא זכו להגיע ליום, בו חזון המדינה, למענה עשו כה הרבה, קרוב יותר מאי-פעם להתגשם.
מעולם לא בקשנו (וגם לא ניתן לנו) גמול משום סוג. והנה, נחמא-פורתא נפתחה לנו. עתה יודעים אנו אל-נכון, כי בבוא יומנו לפרוש אל מנוחת הנצח, מובטח לנו כי תחת מנהיגותך יתקיים בנו "פעם מנוח, תמיד מנוח".


סלה
המודה לך על כל פעלך למען עתידנו ועתיד צאצאינו.


ד"ר ערן גרף

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה