2009
פרולוג:
שַׁחֵר פָּנֵינוּ בָּאוּ-
רֵעִים מִכְבָּר יָמִים,
שֶׁזֶּה עַתָּה הֵם שָׁבוּ-
מִכֶּנֶס בְּפוֹלִין.
אֶת הכינוס הִכְתִּירוּ
בְּכָל מִלָּה שֶׁל קֶלֶס
ולפולין עַטְרוּ הֵם
שְׁבָחִים שֶׁל גִּיל וְעָלֵז.
אֶל מָחְשֵׁבִי חָמַקְתִּי
דַּלִיתִי מִמְבוֹכָיו–
אֲשֶׁר בָּהֶם גָּנַזְתִּי,
שלְהַלָּן נִכְתָּב:
לְדוֹר סָבַי, - אֶרֶץ מוֹלֶדֶת,
לְדוֹר הוֹרַי - אֶרֶץ בּוֹגֶדֶת,
לָאֱנוֹשׁוּת, עֵדוּת מַחְרֶדֶת
עַד אָן אֱנוֹשׁ עָשׂוּי לָרֶדֶת.
בְּאֶרֶץ הַסְלוֹבָקִים, שָׁם,
עַל הַר נִשָּׂא, יָרוֹק וָרָם,
מֵעֵבֶר רֶכֶס – זָאקוֹפָּנָּה
וְעִמָּדִי, זוֹ גְרָף, הַפָּאנָה[1].
הַדֶּרֶךְ לַצָּפוֹן רוֹהֶטֶת,
בְּהַאי לִישְׁנָא, כָּךְ מְשׁוּלֶטֶת:
"לְזָאקוֹפָּנָה, קָ"מְ, עֶשְׂרִים,
לִקְרָאקוֹב, עוֹד שָׁעָה נוֹסְעִים,
וְעוֹד מֵאָה, בְּנּוֹף מַרְהִיב,
עַד ְצֶ'נְסטּוֹחוֹבָה"–, מַה מַלְהִיב !
זָאקוֹפָּנָה, בִּשְׁבַח מַרְאַיִךְ
הֲלֹא הִפְלִיגוּ כָּל יוֹדְעָיִךְ:
עַל כֶּתֶף הַר, בֵּין כָּר לְאָחוּ
שָׁמָּה שׁוֹעֵי הָאָרֶץ נָחוּ,
גְּבִירוֹת מְעוּדָנוֹת, עִם קְלַאסָה,
לַגְמוּ שָׁמְפָּן עֲלֵי טֶרַאסָה
עִם אוֹפִיצְיֶרִים אַבִּירִים,
נָשְׁקוּ יָדָן, מְשׁוֹרְרִים.
קְרַאקוֹב, נוּגָה וּמְעֻדֶּנֶת
שֶׁיִפְעֲתָהּ בְּהוֹד קוֹרֶנֶת,
שָׁם אָקָדֶמְיָה עִם רֶקְטוּרָה,
בַּאוֹפֶּרָה – קוֹלֶרָטוּרָה,
בַּמוּסֵיאוֹנִים–יש קוּלְטוּרָה
לַבָּלֶרִינוֹת–כְּלִיל פִיגוּרָה.
צֶ'נְסְטּוֹחוֹב, עִיר נְאוֹרָה
שֶׁהַמָדוֹנָה בָּהּ – שְׁחוֹרָה.
(יוֹבְלוֹת רַבִּים הִיא שָׁם קָדָמַהּ
לִימוֹת בְּחִירַת בְּרַק אוֹבָּמָה).
הַזֶּה סִימָן לִנְאוֹרוֹת?
בַּל נֶחְטָא פֹּה בְּבוּרוּת,
הִיא שָׁם קַיֶּמֶת עוֹד מִדּוֹר
שֶׁלֹּא יָדַע אָדָם שָׁחוֹר...
אֵין שׂוּם מַחְסוֹם, מִשְׁמָר שֶׁל גְּבוּל,
הַכֹּל חָפְשִׁי. הַכֹּל כָּלוּל,
כְּלוּם לֹא עוֹצֵר אֶת גָלְגַלֵיךָ
עַד וְורוֹצְלָב, גְדַנּסְק, לָשִׂים פָּנָיִךְ.
שְׁצֶ'צִ'ין וְפּוֹזְנָן מִשְׂתָּרְעוֹת
חֲמוּדוֹתֵיהֶן מַצִּיעוֹת,
וַרְשָׁה קוֹרְצָה כְּאִיזְמַּרְגָד,
לוֹדְגְ' מַדְהִימָה אֶת כָּל אֶחָד.
הַטֶּבַע? כְּמִשְׁכָּן אֵלִים,
עִם אֲגַמִּים וּנְחָלִים,
מֵימֵי הַוִּיסְלָּה מְפַכִּים
עֵדֵי יַרְכְּתֵי הָאֳפָקִים,
לִמְלוֹא הָעַיִן יַעַר עַד
שְׁבוּ אִירָא לֵילֵךְ לְבַד
שַׁמָּא יַחֲפּוֹץְ אוֹתִי לִרְדּוֹף
שָׁם, זֶף[2] אוֹ שֶׁחָלִילָה דּוֹףְ[3].
תּוֹהִים הָיִינוּ, כָּךְ, בִּפְנִימָה:
שַׁמָּא נִשְׁעֲטָה חִישׁ קָדִימָה?
אַךְ אוֹפָנֵינוּ, בְּהִסּוּס,
כְּמוֹ מְסָרְבִים הָיוּ לָזוּז.
כִּי אֲדָמָה זוֹ, גַּם שָּׁמַיִם,
הַיְעָרוֹת, אַגְמֵי הַמַּיִם,
חַמָּה שֶׁעַל הַכֹּל זוֹרַחַת
שִׁיטָה שֶׁכָּל כּוּלַּהּ פּוֹרַחַת[4],
הָיוּ הֵמָּה הַתַּפְאוֹרָה
לְחִזָּיוֹן הֲכִי נּוֹרָא
שֶׁבַּיְקוּם הַזֶּה נִרְאָה
מֵאָז שִׁבְעַת יְמֵי בְּרִיאָה.
שָׂטָן, לוֹ זְרוֹעַ עִם קָרְדּוֹם
הָפַךְ זוֹ אֶרֶץ לְגַּרְדוֹם[5].
בִּזְדוֹנוּתוֹ, בּוֹקְעַת שָׁמַיִם
בָּנָה בָתֵּי הַמִּטְבָּחַיִם
כְּדֵי בְּנֵי אֱנוֹשׁ שָׁם לְעָקוֹד
עַד אַחֲרוֹן בָּם לֹא יִשְׂרוֹד.
הֵיכָן הָיָה רִבּוֹן שָׁמַיִם ???
עוֹצֵם הָיָה אֶת הָעֵינַיִם,
אָטוּם אָזְנַיִים וְגַם לֵב ,
אוֹ– לֹא הָיָה עַל כֵּס יוֹשֵׁב.
כָּל מֵי הַוִּיסְלָּה בִגְאוֹנָם
לֹא יְכַבְּסוּ נְהַר הַדָּם.
רְבָב דְּמֵי סַב וְדַם יוֹנֵק
בְּכָל נוֹכָח, לָעַד דָּבֵק.
עֵדוּת שֶׁל עֵד לָזֶה הָרֶצַח,
לָנֶצַח לֹא תִּמָּח, לָנֶצַח!!
כְּכָל אַכְבִּירָה בְּשָׁנִים,
פַּחוֹת וְעוֹד פַּחוֹת אָבִין.
זְוָעָה בִּמְמַדֵּי עֲנָק?
אָדָם, פָּשׁוּט – מוּלָה נֶחְנַק
וּמִתְקַשָּׁה הוּא לְהַפְנִים
בַּמֶּה דְּבָרִים הֵם אֵמוּרִים.
כִּי יֵשׁ גְּדָלִים , שֶׁדִּמְיוֹנֵנוּ
לֹא מְעַכֵּל כְּלָל בִּשְׁבִילֵנוּ.
מוֹנִים: מְעַט, הַרְבֵּה, הֲמוֹן,
וְיֵשׁ–מֵעַל לְכָל דִּמְיוֹן!!!
כְּלֵאמֹר, הַתּוֹדָעָה מֻגְבֶּלֶת
וּלְהָכִיל לֹא מְסֻגֶּלֶת
כַּמּוּת שֶּׁבְּתוֹכָהּ אוֹבְדִים–
הַמַּרְכִּיבִים הַבּוֹדְדִים.
הוּכַח כִּי בֶּן אֱנוֹשׁ יוּכַל–
הַקֵּשׁ מִפְּרָט אֵלֵי הַכְּלָל.
עַל כֵּן, אֶכְתֹּב קוֹרוֹת של סָּב
כְּמוֹ שֶׁנּוֹדְעוּ לִי רַק עַכְשָׁו:
חַי לוֹ, סָבָא גְּרָף, כְּבוֹדוֹ–
נָתִין הוּא שֶׁל יָרוּם הוֹדוֹ,
פָרְנץ יוֹזֶף- הַקֵּיסָר הָרֵם,
וִילָדָיו? –כְּדֵי מִנַּיִן.
לַהֲמוּלָּה וְלַצְפִיפוּת-
פִּתְרוֹן נִמְצָא – הַצִּיּוֹנוּת.
כָּל שֶׁהִגִּיעַ לְפִרְקוֹ
לפלשתין עָשָׂה דַּרְכּוֹ
וְכָךְ, מִכָּל הָעֲשָׂרָה-
רַק שְׁלִישִׁיָּה אַחַת נוֹתְרָה:
בְּכוֹר, שֶׁכְּבָר הָיָה לְאָב,
זֶה שֶׁנִּהֵל עִסְקֵי הַסָּב,
וּבַת זְקוּנִים, שֶׁכְּבָר רוֹפְאָה
וּלְרוֹפֵא הִיא נְשׂוּאָה.
הַנָּאצִים אֶת הָעִיר שָׁטְפוּ,
אֶת כָּל שֶׁבְּדַרְכָּם גָּרְפוּ.
הֶאָח דָּוִד, זֶה הַבָּכִיר-
נִמְלַט, נֹדֵד עֲדֵי סִיבִּיר
בָּנָיו אָבְדוּ, וּלְתוֹסֶפֶת,
הִגִּיעַ אָרְצָה עִם שַׁחֶפֶת.
זה שֶׁעִם הוֹרָיו נִשְׁאַר,
עִמָּם, וְעָם כָּל הַשְּׁאָר–
הַיְשֵׁר אֶל הָעוֹלָם הַבָּא
בְּאֶמְצָעוּת הָאֲרֻבָּה.
אֲחוֹת קְטַנָּה, הַרוֹפְאֲנִית
עִם בָּעַל וְעָם בֶּן יָחִיד,
בָּרְחוּ אֶל סְבַךְ הַיְּעָרִים
אֶל פַּרְטִיזָנִים פולנים.
לְפֶצַע וּמַכָּה טְרִיָּה
זָרוּ וְשָׂמוּ רְטִיָּה,
נִתְּחוּ, גִבְּסוּ, וְכָל שֶׁמָה
עוֹשֶׂה רוֹפֵא בְּמִּלְחָמָה.
עַד יוֹם אֶחָד, הוּבַס צוֹרֵר,
הִגִּיעַ זְמַן לְהִתְפַּזֵּר,
כְּהוֹקָרָה וּלְתוֹדָה,
בְּשֵׁם אַחְוַת הַיְּחִידָה,
אֶת דוֹדָתִּי, עַל מִשְׁפַּחְתָּהּ
רָצְחוּ רֵעֶיהָ, לִפְרֵידָה.
עַל אֵלֶּה, עַד אַחֲרוֹן יָמָי,
מִשָּׁם אוֹקִירָה אֶת רַגְלֵי
ופולנים, בִּקְהָלָם
לֹא אָבֹאָה, לְעוֹלָם.
יֵשׁ שֶׁיֹּאמְרוּ:,,שְׁגוּיָה הַכְּתֹבֶת"
לֹא הֵם מְחוֹלֵלֶי הַתוֹפֶת,
,,לַפּוֹלָנִים אֶל תִּתְאֲנֶה,
הָיוּ רַק שַׂחְקָנֵי מִשְׁנֶה",
שֶׁכֵּן בֵּין שְׁאָר נֶאֱלָחִים
הָיוּ הֵם רַק הַמְאָרְחִים.
וְכֵן, כֻּלָּנוּ כְּבָר שָׁמַעְנוּ
אֶת הַתֵּרוּץ שֶׁל "לֹא יָדָעְנוּ".
מֵאָז, וְעַד כִּמְעַט עַתָּה,
הֵם לֹא הִבִּיעוּ חֲרָטָה
וּמְעַט הַנֹּחַם, רַבּוֹתַי,
מוּעָט וּמְאוּחַר מִדֵּי.
שִׂנְאַת הַיְהוּדִי אֶצְלָם
הִנָּהּ מֵאָז וּמֵעוֹלָם
בְּמַעֲלָה שֶׁל אֻמָּנוּת
עַד לְדַרְגָּה שֶׁל אָמָּנוּת
אֲשֶׁר מוּקְנֵית מֵאָב לִבְנוֹ
וּמִשָּׁכֵן אֱלֵי שְׁכֵנוֹ.
הֵם חוֹלְלוּ אֶת הַזְּוָעָה
שֶׁלִּי–מִכָּל הִיא נוֹרָאָה:
כְּשֶׁאוֹתָם צִלְלֵי אָדָם
נִסּוּ לָשׁוּב אֱלֵי בֵּיתָם
הָרְגוּ בָּהֶם לְלֹא רַחֵם
פֶּן יִתְבְּעוּ אֶת נִכְסֵיהֶם
זוֹכְרִים פּוֹגְרוֹם בְּקִילִיצֶה?
מֵעָם כָזֶה, טוֹב לא יֵצֵא.
תֹאמְרוּ יֵשׁ חֲסִידֵי אֻמּוֹת–
מָנוּ כְּדֵי שִׁשִּׁים מֵאוֹת–,
שֶׁנֶּפֶשׁ שְׁמוֹ בְּכַפָּם,
סִכְּנוּ הוֹרֵיהֶם וְטַפָּם,
הַאִם יַחְדָּיו עִם רְשָׁעִים
אוֹתָם תָּשִׂים לְעוֹלָמִים?
הַאֵין אוֹתָם בָּרֵי לֵבָב
דִּינָם כְּדִין שֶׁל ל"ו?
אפילוג:
חָפְשִׁי אָדָם לִבְחֹר כִּלְבַב
אֶת מוּשָׂאֵי אָהֲבוֹתָיו.
לֹא כָּל שֶׁכֵּן, זְכוּתוֹ לִבְחֹר
אֶת מִי שֶׁיַּעֲדִיף לִצְרוֹר.
ד"ר ערן גרף
נכתב בעת מסע בסלובקיה
נשלם בתל-אביב, יולי 2009
[1] "הגברת" בפולנית צברית
[2] "זאב" במבטא פולני
[3] "דב" במבטא פולני אוטנטי.
[4] בעקבות "בעיר ההרגה" לביאליק
[5] בעקבות "על השחיטה" לביאליק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה