יום ראשון, 10 בינואר 2010

כיצד נולדה הדלעת...

15.12.09


חַגִּים טְפוּשִׁים יֵשׁ לְעַכּוּ"ם –
כְּמוֹ Halloween, כְּלִיל הַטִּמְטוּם.
וּמַה סִמְלּוֹ שֶׁל זֶה הֶחָג
אִם לֹא נִקְלֶה שֶׁבַיָרָק ? –
הַדְּלַעַת, (לְדִידִי תִּסְכּוֹן
לְדַיָּרָיו שֶׁל דִּיר הַצֹּאן).


שִׂיא-חַג הוּא תַּחֲרוּת הַפְּרָס
לָזֶה שְׁאֵת מָתְנָיו שִׁנַס,
וּבַמִקְשָׁה שֶׁלּוֹ גָּדְלָה
הַדְּלַעַת שֶׁהָכִי-גְּדוֹלָה.
(וְזֶה שְׁוֵה-רֵיטִינְג מְגֻחָךְ
אֶל הַחִידוֹן שֶׁל הַתְּנָ"ך).


וְכָךְ חוֹזֵר, מִדֵּי שָׁנָה:
זוֹכָה – הִיא אִיכָּרִית זְקֵנָה
מִנִּי דָקוֹטָה הַצְּפוֹנִית[1] ,
קְצָת מְבֻלְבֶּלֶת, תִּמְהוֹנִית.
בַּחֲדָשׁוֹת מֵחוֹף-לְחוֹף,
הָאִיכָּרִית, עַל רֶקַע נוֹף
לוֹבְשָׁה חָלוּק פְלָנֶל שָׁבוּץ,
סוּדָר[2] לָהּ לְרֹאשָׁהּ, שָׁנוּץ,
מֵאֲחוֹרֶיהָ מִשְׂתָּרַעַת
בְּכָל הוֹדָהּ – מִפְלֶצֶת דְּלַעַת.


,,סַבְתָּא", שׁוֹאֵל מְרַאָיֵין,
,,כָּל הַשּׁוֹמֵעַ מִתְעָנְיֵן
הַאִם חָקַרְתְ מַעֲמִיקוֹת
אוֹרְחַן/רִבְעַּן שֶׁל הַדְּלָעוֹת
וְכִי בְּהַשְּׁבַּחַת הַגֶּזַע
חוֹלַלְתְ הַפֶּלֶא בְּרוֹב יֶזַע"?

תְּמִיהָה עַל פְּנֵי הָאִכָּרִית,
עוֹצֶמֶת עַיִן יְמָנִית,
זוֹקֶפֶת אוֹזֶן, רֹאשׁ מַטָּה
וּמְשִׁיבָה כָּךְ, לְאִטָּהּ:
,,בַּחֲצֵרִי הָאֲחוֹרִית
יֵשׁ בֶּרֶז שֶׁדּוֹלֵף תָּמִיד,
בֵּין גַּלְמוּשִׁים לְבֵין סָעִידָה[3]
צָצָה גַּם דְּלַעַת שֶׁהִתְמִידָה –
גָּדְלָה לָה פֶּרֶא מֵעַצְמָה
עַד בָּאתֶם עִם הַמַּצְלֵמָה".


לְזוֹ זְקֵנָה רְחִימָאִית –
מַדָּע, נָהִיר לָהּ כְּסַנְסְקְרִיט
וְאַף אֵינֶנָּה כְּלָל יוֹדַעַת
מִנַּיִן בָּאָה לָה הַדְּלַעַת
(שֶׁהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה
אוֹתָה הִנְבִּיטָה בַּגִינָה).
אֲנִי, אִיפְּכָא: מַדָּע? נוּ, נִיחָא,
אֲבָל שְׁאַר-רוּחַ לִי? פַאדִיחָה!
פַּרְנָסָתִי עַשְׂרוֹת שָׁנִים
הָיְתָה כְּדוֹקְטוֹר מַדָּעִים,
חַף מִכָּל יֵדַע שִׁיטָתִי
שֶׁל הָעוֹלָם הַסִּפְרוּתִי.

כְּשֶׁנִּהֱיֵתִי לְגִמְלָאי
פִּתְאוֹם נִמְצָא לִי שֶׁפַע פְּנַאי.
אֶת רְשָׁמָי מִן הָרְחוֹב [4]
הִתְחַלְתִּי לְעַצְמִי לִכְתוֹב,
בִּמְחִי מִקְלֶדֶת, בְּלִי הָגוּת,
(וּבְעֵינֵי זֶה סְתָם פִּטְפּוּט).

פִּתְאֹם נִמְצָא מִי שֶּׁהֵעִיר:
"אָדוֹן, הִנֵּה כָּתַבְתָּ שִׁיר".

לֹא מְשׁוֹרֵר וְלֹא פּוֹאֵט,
לֹא בסוֹלוֹ או דּוּאֵט –
אֲנִי הֵיכָן? וְאֵי פּוֹאֶזְיָה?
(קָרוֹב יוֹתֵר אֶל הַאָמְנֶזְיָה).



יֵשׁ פְּעָמִים לִי מִתְנַגֵּן
חָרוּז, מִשְׁפָּט פְּתִיחָה תּוֹאֵם,
אֲנִי אֶל מוּל הַצָּג אֵשֵׁב
וּבְּלִי לָדָעַת מַה חוֹשֵׁב –
(כְּמוֹ הַדָּלוּעַ בַּדּוּגְמָא)
מִקְלַדְתִּי כָּךְ מֵעַצְמָהּ
מִלִּים הִיא מַנִּיחָה בַּסָּךְ
עֲדֵי מְלוֹא כָּל הַמָּסָךְ.

אִם מִי בְּזֹאת מוֹצֵא רְבוּתָא,
נוּ אַדְרַבָּא, אָז בִּמְטוּתָא,
רַב יְבֻשַּׂם לו, לַמּוֹצֵא,
אֶכְתּוֹב לוֹ כַּמָּה שֶׁיִּרְצֶה!!!



ד"ר ערן גרף


[1]או איידהו, מונטנה או סוף העולם האחר.

[2]מטפחת חורפית גדולה
[3]שני עשבים שוטים
[4]וכל מקור אחר



אין תגובות:

פרסום תגובה