בצומת
נתיבי דרכים:
יש
עיר: קרית-המלאכים.
עיר
ואם זו תאוֹמה
ללוס-אנג'לס,
ושמה –
הוא
תרגום לשפת עברית
שמעיד
על זו הברית.
מוטי
מלכה, ראש העיר
איש
"קדימה" די בכיר.
איש
צבא, אלוף משנה,
את
עירו מנהיג, בונה.
שום
קיפוח לא יתן –
בעצמו
הוא יתקן.
אם
לעיר אשה מַגַּעַת
וזועקת
ודומעת,
וקובלת
על עוולה
שעלתה
בגורלה,
וּפוֹכֶרֶת
הַיָּדָיִם,
אם
הינה יְפַת-עינים –
מְיוּמן
כל גוּר-לַבְלָר,
כל
פקידה יודעת כבר –
הטיפול
להעביר
ישירות
לראש העיר.
לראש-העיר
חָבֵר קבלן
שעקף
חוקי בנין,
ושלוש
קומות יותר
הוא
בנה מבלי הֶיתֵּר.
הבנין
המהודר
על
פי צו – שֹׁמֵם נשאר.
את
האשה המקופחת
ראש
העיר נחפז לקחת
ל"דירה
שלדוגמה"
בבנין
שבו שממה,
שם
הִדְגִּים לַמְּדִינָה –
נפלאות
חדר שינה.
זה,
קידום של מכירות
וגם
יחס לגבירות!
מצוקות
בעיר – המון...
מלכה
כך, צָבַר הרמון!
ראש
העיר, איש חמודות,
לא
כּוֹפֵר כלל בָּעוּבְדּוֹת,
אך
טוען, בִּרְחִימוּ-דְּחִילוּ:
"הנשים
, הן שהתחילו"!
וג'נטלמן,
יְקִיר הַקֶּרֶת,
לא
ישיב ריקם פני גברת!
ונזכיר
שבמחילה,
באילן
גדול נִתְלָה,
כי
ראש-עיר מבין קודמיו
שהתווה
לו את דרכיו:
בין
סדינים הלה הזיע –
עד
לארמון-נשיא הגיע.
מסתבר
שהמושמץ –
לא
חזון בלתי-נפרץ.
יש
יושבֵי על כס-שלטון –
שמטפשוּת
או מִזָּדוֹן,
שִׁכּוֹרֵי
שררה וכח,
להוטים
מבלי מנוח
לחיי
נהנתנות,
גינוני
חצר-מלכות,
ביח"צון
של כתבים
זורים
אבק של כוכבים
כבר
פרצו כל גבול כמעט
בין"
אני" לבין" זולת".
לוּאִי,
י"ד[1] לַמִּנַּיִן,
שָׂח
הוא באותו ענין
של
שכרון נהנתני:
"המדינה
– הִנָּהּ אני!
אפרופו
מיסייה לואי:
המנהיג
הוא עִילָּאִי
והכל
הוא רכושו
שעומד
לשימושו,
גם כספו
של האזרח,
גם גופו
– זה היינו-הך.
המנהיג,
הוא כמו פיתוי
לשמש
מודל חיקוי.
לפיו: נורמה
נכוחה –
"תפוס
ככל יכולתך"!
אך לַמָּךְ,
לַדָּךְ, לַרָש –
אין
סיכוי לזאת, ממש.
איש
מצוק על כן אומר:
"כאן
כל דאלים גָּבֶר!"
להפקר
הופך רכוש,
רצח על
על פלוגתא בגרוש.
אך
שיאו של הפורקן
הוא
באונס מתוכנן.
אונס הוא מן סוג נָכְלוּל,
אשר
בו "הכל
כלול":
יש
פורקן לאלימות
שִׁכְרוֹן
כח וְאַדְנוּת,
לא
צריך תודה לֶאֱמוֹר
וסיום
בשיר-מזמור.
אין
תימה שנדכאים
נחמה
רבה מוצאים
באינוס,
פשיעה נִקְלֵית,
שבאילנות
גבוהים נִתְלֵית –
בין
בכירים בהם, נכיר:
אקס-נשיא,
כבוד רב, ראש עיר...
באונס,
רצח, שוד קשישים –
לאחרונה
- יבול מרשים.
שָׂח
מפכ"ל המשטרה:
"המצב
אינו נורא,"
הוכחה
הביא לכך:
כשיצא
לִדְרוֹם הכרך,
לרחובות
בם אין פנס
הוא...
לא נדקר, לא נֶאֱנָס...
[1] לואי
הארבעה-עשר מלך, על צרפת 72 שנה ונודע בתאווך השררה והרכוש שלו.
ד"ר
ערן גרף
ב'
סיון תשע"ב May 23, 2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה