יום ראשון, 13 במאי 2012

היתכן שלם שערכו קטן מסכום חלקיו???



ביום שֵׁנִי, שמונה במאי,  /  לעת פָּרַשְׂתִּי את סדיני,
שָׂח נתניהו, כך ברורות:  /  בעוד חדשיים – הבחירות!!!
ביום שלישי, עם בוקר אור  /  כבר נתברר כי גְאוֹן הַדּוֹר,
הספיק מדעתו לחזור  /  ואל שׂוֹנְאֵהוּ לַחֲבוֹר.
מופז הבין תמונה ריאלית  /  של מפלגתו הוירטואלית,
וכמו שֶׁבָּבַא-קָמָא כותב:  /  "הלך זרזיר אצל עורב".

מופז, כַּתַּר לַנּוּ זְעֵיר:  /  חוזר הייתָ ואומר
כי נתניהו הוא שקרן,  /  אופורטוניסט ומסוכן!
וְלָעוּבְדָּה, עדים יש כמה,  /  כמו סרקוזי וכמו אובמה!
כלאמר, אתה ושאר גדולי עולם  /  קובעים שהוא שקרן מושלם!
וגם  זעקתָ כִּכְרוּכְיָה  /  שמתרקמת לה קְנוּנְיָה
בין יחימוביץ לַלִּיכּוּד  /  אודות תכנית להצטרפות,
מה שאתה, איש עקרונות  /  לא תעשה בחלומות!

כל איש, אכן, הופתע, תָּמַה,  /  ותשובתך היא:"נו, אז מה?
תכונת 'שקרן' בפי נחשבת –  /  מין 'ממזרית', כזו 'שובבת',
שמתקבלת בקריצה,  /  לא מגונָה, ולא מוקצָה! "
כך, מעשרת הדברות  /  (קְרָא פרק כ' בספר שְמות)
שָׁאוּל הצליח לְבַעֵר  /  איסור לחמוד ולשקר?!

שידור ישיר מתוך הכנסת,  /  שם התקשורת מתכנסת:
מופז וביבי בגאונו,  /  עומדים  איש אַחֲרֵי דּוּכַנוֹ,
זוג Love Birds, איזה צמד-חמד,  /  ממש אָחְוַּת כּוֹס וְתִנְשֶׁמֶת!
הם מפליגים בהגיגים  /  איך יפעלו כידידים
בָּרֵי-לבב, בענווה,  /  ללא כל שֵׁמֶץ מַדְהֵבָה[1],
"שְׁכֶם אחד לעזרת העם"   /   שָׁרִים, "תחזקנה[2]", בקול רם.

עם הַיַּחְדָּה[3] המבוססת  /  כמעט על כל מליאת הכנסת,
התוצאה תוכל להיות  /  אחת מִתְּלַת-אפשרויות:

הראשונה – בישלו חלטורה  /  לאפשרות של דיקטטורה
מי לְיָדֵינוּ יִתָּקַע[4]  /  שלא תֻּחַק כאן מין חֻקָּהּ,
וִּמ "עַם חופשי בארצנו"  /  נְהֵא לַמַּס לְעָרִיצֵינוּ.

והשניה – לְממשלה,  /  עם קואליציה כה גדולה
ישנה כאן הזדמנות של פז  /  (על כך נודה למר מופז)
עכשו תַּקֵּן את הפגעים  /  של שנות שלטון תַּעְתּוּעִים.
אין איש מתאים מנתניהו  /  אשר בכל מקום היה הוא,
מכבר סִימֵּן כל מטרה,  /  רק לא היתה לו שום ברירה
ונאלץ להתפשר  /  מול שותפים שלו, אשר
הכתיבו לו מין סדר יום  /  רחוק מצדק, או שלום.
האם עומדים אנחנו כאן  /  אל מול פתחו של מין עִידָן
שבו נזכה כבר להציץ  /  בעולם חדש, אמיץ[5]???
אם כן, לִנְתִיב ההצלחה  /  צאו לדרך בִּבְרָכָה
שַׁלְּבוּ ידים, בִּשבועה  /  וצעדו מול השקיעה.

שלישית – דברים שלא אבינה.  /  שואל עצמי: "מַאי נָפְקָא מִינַּהּ[6]?"
כי ביבי זה האיש, הַגָּבְרָא,  /  הינו אלוף אִיפְּכָא-מִסְתַּבְּרָא.
הגורלנו יִשְׁתַּנֶּה,  /  או שהיה – הוא שיהיה?!
הַבַּתְּנָאִים הַכֹּה שונים  /  כללי משחק הישנים
יהיו מושלים פה בכיפה,  /  וְעָם – מִדְרַךְ כְּאַסְקוּפָּה?
וכל שנוי מן הֶעָבָר  /  רק עוד שרים, חצי-תריסר?
או-אז, בַּפּוֹעַל, מִבְּלִי אֹמֶר,  /  יוּפָר כאן "חוק שימור החומר":
ערך שלם אשר הורכב   /  יִקְטַן מסכום כל חלקיו!!!

כשמנהיג הוא סוג טפיל  /  שכל חפצו להעפיל
עד לשלב הכי סופי  /  בהשרדות ה VIP,
וּשְׁטוּף תשוקה שמקדשת  /  עִוּוּת כל מושגי מורשת,
לא יהסס לרמוס כל ערך  /  שלמכשול ניצב בדרך.
כשמנהיגות חסרת יושרה,  /  שטופה בתאוות שררה,
ברחוב פּוֹשִׁים האלימות,  /  זלזול במנהגי תרבות,
ויש שאף מוֹסְדוֹת שלטון  /  מתנהגים על גבול זדון,
כמו  כיסוח מפגינים  /  רק אמש בככר רבין.
או סדר-יום  אלים וגס  /  דוגמת של אייזנר הַקַּלְגַּס.
לכל פרחח סכין מוכן  /  עוד טרם נזדמן קרבן.
בין נכלולי מדינאים  /  לבין זילות קדושת-חיים,
מרחק קטן, אם מַטְּרוֹתֶךָ  /  הן: "תְּפוֹס ככל יְכוֹלוֹתֶיךָ".


[1] רדיפת בצע (דהב = זהב), ישעיהו י"ד, ד'.
[2] השיר "ברכת עם " של ביאליק אשר אומץ כהמנון תנועת העבודה, מסתיים ב"בואו שכם אחד, לעזרת העם..."
[3] מחידושי האקדמיה ללשון: המונח העברי לקואליציה.
[4] איוב פרק י"ז.
[5] Brave New World, רומן עתידני מאת אלדוס הקסלי, 1932.
[6] בארמית:  מה יוצא מזה?

ד"ר ערן גרף
‏כ אייר תשע"ב  May 12, 2012

אין תגובות:

פרסום תגובה