ביבי, תגיד לי למה???

איזור קדמת מזרח תיכון –
מקום, אשר תמיד נכון
הֱיוֹת מקום אוכל יושביו,
ומעורר בהם רעב
לשפוך דְמֵיהֶם בשמו, כמים;
זהו סינדרום ירושלים!

סכסוך של "שְׁנָיִם אוֹחֲזִין" [1]
הינו מושג עתיק יומין.
לְבַל שְׁכֵנִים ראשים יִמְלֹקוּ –
הציע חבר-לאומים: "יחלוקו".
טוב חריצת "משפט שלמה",
דבר אשר הוא במקומו,
אם בין צדדים שבענין
יש לפחות אחד – חכם.

מאז ישנן כאן רק צרות
שנמשכות כמה דורות.
יש צד אחד שׁוֹקֵק סֵרוּב
כי זה וזה אצלו חשוב.
לצד שני – חלום רטוב –
(שהוא כבר בתנ"ך כתוב) –
להיות לעם סגולה, נחשב,
(אבל מוסר לו – של רָחָב [3]),

במשך השנים, אי-נחת
הפכה להיות יוּרָה רותחת
שמאיימת להטביע
את כל שלסביבה מגיע.

מי שֶׁנִּסָּה כאן לְפַשֵּׁר –
נֶחְרַךְ חָטְמוֹ, וְנָס מהר!
ונועזים, קבלו תשובה
של "תנצבה" על מצבה..

מי שהתחיל כאספסוף,
שֶׁדָּר תַּחְתֵּי סככות קני-סוף,
במציאות המדכדכת
חש שהוא עם, – התחיל ללכת!

ככה זה שם, וכאן בינתיים –
קם מלך בירושלים,
וביבי נתניהו שמו;
שמעוניין – רק בעצמו,

ובמימוש של מורשתו
אשר יצר לו, עם אשתו
וחרטומיו, (עד אחרון
בחר לו בשיטת גדעון
מבין לוגמים בלקיקה
ומיטיבים ללחוך פִּנְכָּה [3].)

ואבו מאזן, ברמאללה,
מוחזק פחות אדוק לאללה.
אמרו עליו חלש, אפור,
אך דווקא הוא התחיל לדהור –
אם קודם הם דגלו בכח
הוסיף הַלָּהּ: "אבל עם מח!"
וגם למד מהגיון
של מנהיגים כמו בן-גוריון,
מותיר את ביבי מאחור
כשלכסותו רק חור על חור,
עוסק בִּלְבַצֵּר כסאו ¬–
וכבר מפיו – הוּצָא בִּלְעוֹ.

וכך, עברה כל היזמה
אל אבו-מאזן, אלא מה,
(את שְׁמוֹ עִבְרֵת הוא מן הסתם –
לשם עברי: ¬ "אֲבִי-מֵיזָם"

הלה מחד – פורש כנפיים
ונתניהו – בירושלים,
כל יום מוסיף הוא תנאי חדש
כדי יסכים לעוד מִפְגָּשׁ,
כמו אותה הַמְּמָאֶנֶת
בלי שֶׁבָּרוּר מה מִתְכַּוֶּנֶת
כשהיא אומרת "לא"[4] חַרוּץ –
זו כוונה , או סתם תרוץ?

לאבו-מאזן, על האש,
בְּסִיר גדול, תבשיל רוֹחֵשׁ,
אומות באו"ם, כֻּלָּן פתאום
עומדות בתור – כדי לטעום.
ומה עושים בירושלים?
ביבי יושב בין משפתיים...

הוא לא עזר כלל לבשל?
סופו את כובעו אוכל...
נזעק סוף-סוף המסרב
בכל קָרוּא כך לְסַרְהֵב [5]:
"אל תשתתף בחתונה,
או לפחות – בלי מתנה,
ברכה שלא תהי נִתֶּנֶת
אל תצטלם עם המחותנת..."
טרחו כבר שושבינים, המון –
על עריכת הסכם ממון
וגם כתבו לראיה
את הסדרי הראיה
הכל נראה כבר ממוסד
וישראל – נותרה לבד.

אך לא אלמן כלל, ישראל,
כי מִסֻּבְּכוֹ צץ, מתגלגל,
ה"סופרטנקר", כל-יכול,
מניף דגלו לבן-כחול,
אשר פותר כל קטסטרוף
(כשכבר האש כִּלְתָה לִשְׂרוֹף...)
נשקו – הוא נשק הנאום
בו לא חֻדַּשׁ שנים – מאום,
נאום – כמו שמראש פורסם –
הוא יְשַׁנֶּה פני העולם...
עיקר בו – הצגת תכלית
במכמני שפת האנגלית,
בו הליברית ופרטיטורה
כבר מוכרים לכל פיגורה.

עצור נא ביבי רגע, יוֹק!
זה לא בת-ים פה, זה ניו-יורק,
ולכל דרדק וילד גן
אנגלית בניב די מהוגן.
נו, ניב בוסטוני מלומד
אינו מרשים כאן אף אחד.
תִּנְאָם בפני מליאת האו"ם?
רובם – כלל לא יבינו כלום,
והם יחדיו, כאיש אחד,
יֵצְאוּ ותשאר לבד
לומר את "האמת שלך"
שמאמין בה – רק הִנְּךָ,
(כי שֵׁם לך, אדון נכבד,
של איש שקרן ותיק, מוּעָד).

ומי באו"ם ישמע אותך?:
יושב הראש, רעייתך,
וגם אובאמה, שהפעם,
בלי ספק חנוק מזעם
כי אָנַסְתַהוּ בְּגַסּוּת
לְמִשְׁבַּתְךָ לתת חסוּת,
וזכות של וטו נַעֲלָה
עָשָׂה חוּכָא וְאִטְלוּלָא.

ולעצמו ילחש אוברמה:
"ביבי, תגיד לי – למה??? " [6]

[1]מתוך בבא מציעא

[2]דמות ידועה מספר יהושע.
[3]שלוש מאות גבוריו של גדעון – ספר שופטים
[4]על פי "כשאת אומרת לא" של רעי דן אלמגור
[5]להפציר
[6]על פי השיר "בולבול, תגיד לי למה" לעץ הלל.

ד"ר ערן גרף
‏כ"ב אלול תשע"א September 21, 2011