נִקְמַת דָּם יֶלֶד קָטָן

לִנְקֹם דָּמָיו שֶׁל הָעוֹלָל
אַף הַשָּׂטָן לֹא מְסֻגָּל[1] .
זֶה שֶׁפּוֹגֵעַ בְּתִינוֹק
טֶרֶם גָּמוּל עוֹד מִלִּינוֹק –
לֹא יִפָּקֵד בֵּין בְּנֵי אֱנוֹשׁ
בְּבֹא הָעֵת גְּמוּלוֹ לִדְרֹשׁ.


יֵשׁ דֵּמָגוֹגְיָה וּמִסּוּךְ
עַל מְקוֹרוֹ שֶׁל הַסִּכְסוּךְ.
דּוֹמֶה, לְאִישׁ כְּבָר אֵין עִנְיָן
מַה הָעֻבְדּוֹת לַאֲשׁוּרָן.
חַכְמֵי תּוֹרָה בְּכָל דּוֹרוֹת –
תָּמִיד הוֹפְכִים בַּמְּקוֹרוֹת,
בּוֹנִים הֵם מִגְדְּלֵי-אֲוִיר
עַל כָּל פָּסוּק שֶׁרַק נַזְכִּיר –
בְּסֵפֶר הַסְּפָרִים מִכָּאן,
בְּרִית חֲדָשָׁה, גַּם הַקּוֹרְאַן.


אֵין אַף אֱמֶת אַחַת מֻחְלֶטֶת
שֶׁתְּקַבֵּל רָשׁוּת שׁוֹפֶטֶת.
עִקַּר דְּבָרִים – יֶשְׁנוֹ מַצָּב
שֶׁיֵּשׁ לִפְתֹּר אוֹתוֹ – עַכְשָׁיו!
בַּנְּסִבּוֹת הַקַּיָּמוֹת
שֶׁל הַפְּלֻגְתָּא בֵּין הָאֻמּוֹת,
עַל פִּי בָּסִיס שֶׁל חֹק וַצֶדֶק
שֶׁהֶעְדְּרָם – יַרְחִיב כָּל סֶדֶק
שֶׁיִּתְרַחֵב לְסוּג שֶׁל פַּחַת
צַר וְיָדִיד – תִּגְרוֹף גַּם יַחַד.


חָכָם נוֹהֵג, לָעֵת הַזֹּאת,
לִשְׁתֹּק וְלֹא לֵאמֹר שְׁטֻיּוֹת.
דַּוְקָא עַכְשָׁו, נוֹתֵן עִתּוֹן
פִּתְחוֹן שֶׁל פֶּה לְכָל אָתוֹן.
רֹב הַדֵּעוֹת שֶׁמֻבָּעוֹת –
בֵּין נִפְסָדוֹת לְבֵין צְבוּעוֹת –
תּוֹלוֹת בָּרֹאשׁ אֶת הָאָשָׁם
בְּכָל אֶחָד שֶׁבָּעוֹלָם.


מַה עוֹד הֻצַּע כְּפִתְרוֹנוֹת?
מוּטָב עַל כָּךְ לֹא לַעֲנוֹת
מִן הַסִּבָּה הַמַּמָּשִׁית –
יֵשׁ גְּבוּל לְכָל סְטִיָּה נַפְשִׁית.

מִי הָאָשֵׁם בַּמַּכְשֵׁלָה,
הַאִם הַשְּׂמֹאל? הַמֶּמְשָׁלָה?
אוּלַי גּוֹרְמִים שֶׁמִּתּוֹכֵנוּ –
אַךְ לֹא עָלוּ בְּדַעְתֵּנוּ?
אוֹ ַעֲרָבִים, שֶׁבְּוַדַּאי
תָּמִיד יָאֶה לָהֶם כָּל גְּנַאי?


אֲנִי אֵינִי מַטִּיל אַשְׁמָה,
וְיַחַד עִם כָּל הָאֻמָּה
כָּאן מְבַכֶּה יוֹנְקֵי-שַׁדַּיִים
חַפִּים מֵחֵטְא כְּלַפֵּי שָּׁמַיִם...


בָּרוֹם, תָּלוּי כָּאן בַּאֲוִיר
אַיְקוֹן דֵּמוֹנִי – "תָּג-מְחִיר",
כְּשֶׁהֻשְׁמַע וְנֶאֱמַר –
אֲפִלּוּ אִישׁ-זָדוֹן יֶחְוַר.
אָמְנָם, רַבִּים הֵם הָאוֹמְרִים:
"הֲרֵי כֻּלָּם סְתָם מְדַבְּרִים"
אַךְ מִטִּבְעוֹ שֶׁל דְּבַר-צִ'יזְבָּאט
שֶׁבּוֹ גַּרְעִין-אֱמֶת, וְלוּ ִקְצָת...


הֲכִי נֶחְשָׁב, עַכְשָׁו נִהְיָה הוּא –
תַּמְחִיר "מַכֹּלֶת נְתַנְיָהוּ".
מַה רַעְיוֹן שֶׁהוּא הוֹזֶה
לְעֵת אָסוֹן נּוֹרָא כָזֶה?:
לְנֶחָמָה וּלְנְקָמָה –
אַלְפֵי בָּתִּים לְהַקָּמָה
עֲלֵי כָּל הַר וְכָל גִּבְעָה,
וְזוֹ תְּהִי הַיְּשׁוּעָה;
וְעוֹד מָנָה אַחַת אַפָּיִם
בְּכָל מִזְרָח יְרוּשָׁלַיִם.
יָדֵנוּ, זוֹ הָאֲרֻכָּה,
תִּרְדֹּף כָּל זֵד, תַּחְזִיר מַכָּה,
נִגְדַּע הַזְּרוֹעַ הַפּוֹשַׁעַת
וְ... גַּם נֹאבַד עִמָּהּ, לָדַעַת.


כְּכָל שֶׁהַנְּקָמָה מֻצְלַחַת–
הִיא נְפִילָה מִפַּח-אֶל-פַּחַת
מִסּוּג שֶׁל טְרוֹם יְמֵי-בֵּינַיִים:
נָקָם שֶׁל עַיִן-תַּחַת-עַיִן.

דּוּגְמָא טוֹבָה מָצָאתִי רַק
אֵצֶל גַּנָּן גַּן-הַיָּרָק:
קוֹלַס הַכְּרוּב [2] וְקוֹלָרָבִּי
(פְּאֵר שֻׁלְחָן שַׁבָּת שֶׁל רַבִּי),
לֶפֶת יָפְיֶפֶת וְרֹאשׁ צְנוֹן
(יָאִים לְבֹקֶר יוֹם רִאשׁוֹן),
עָלוּ, הִשְׁבִּיחוּ לְתִפְאֶרֶת
הָיוּ מוֹפֵת לְכָל הַקֶּרֶת.
אַךְ דַּע-עָקָא, נִטָּשׁ שָׁם קְרָב
בֵּין הַיּוֹגֵב לְבֵין אַרְנָב.
כְּשֶׁלֹּא נִמְצָא שֻׁם פִּתְרוֹן,
אָז הַמּוֹצָא הָאַחֲרוֹן:
דַּחְלִיל בִּדְמוּת בֻּבַּת תִּינוֹק –
שֶׁהָאַרְנָב הֵשִׂים לִשְׂחוֹק.
הָיָה סוֹטֵר לָהּ בְּפָנֶיהָ,
בּוֹעֵט בְעוֹז בַאֲּחוֹרֶיהָ
כְּדֵי אַחַר מִכֵּן לָשׁוּב
כַּרְסֵם לוֹ עוֹד קוֹלָס שֶׁל כְּרוּב.
גַּנָּן, עוֹד מְּבַכֶּה הַלֶּפֶת,
הָגָה פִּתְרוֹן – מְרִיחָה בְּזֶפֶת [3].
כָּךְ הַדָּחְלִיל הַמְּזֻפָּת
מִמְּרוֹם עָמְדוֹ – לַגַּן נִבַּט.


בָּא הָאַרְנָב, זְחוּחַ-דַּעַת,
עָשָׂה לוֹ מַעֲשֵׂה בִּדְלַעַת
וְאָז פָּנָה לְהִסְתּוֹלֵל
שׁוּב בַּדַּחְלִיל הַמִּתְחַלְחֵל.
סָטַר עַל לֶחִי, אֲבָל...פַּקְ!
אֶגְרוֹף יָמִין לִלְחִי נִדְבַּק.
הִפְלִיק מָנָה אַחַת אַפָּיִם
וּכְבָר דְּבוּקִים לוֹ אֶגְרוֹפַיִם,
וְצִפֳּרְנֵי שְׁתֵּי הָרַגְלָיִם
דָּבְקוּ אַף הֵן, לַיְרֵכָיִם.
הִרְבִּיץ גַּם נְגִיחָה בַּמֵּצַח
אֲשֶׁר נוֹתַר דָּבוּק לָנֶצַח.
וּבַזָּנָב צְלִיפָה נִצַּחַת
וְהוּא נוֹתַר דָּבוּק לַתַחַת.

כָּךְ הַדָּחְלִיל וְהַנּוֹקֵם
דָּבְקוּ יַחְדָּיו, וְכָכָה הֵם
מְחֻבָּרִים בְּצָרָתָם,
עַד אִישׁ כְּבָר לֹא יַפְרִיד אוֹתָם.

הֲיֵשׁ בָּזֹאת מוּסַר הַשְׂכֵּל?
כְּשֶׁמַּנְהִיג לֹא מִסְתַּכֵּל –
לֹא עַל עָבַר, לֹא עַל עָתִיד
מַה טָעַם לוׁ עֵצוֹת הַגִּיד ???

[1]על פי "על השחיטה" לביאליק, תרס"ג[
2 ]קולס כרוב – ראש כרוב[3 ]"זיפתינוק" – ספור ילדים מאת קורניי צ'וקובסקי, תרגמה מרוסית רבקה דוידית.

 ד"ר ערן גרף
‏ח' אדר ב תשע"א March 14, 2011