עַל דּוֹח הַבְּרוֹךְ שֶׁל גּוֹלְדסְטוֹן

עַל דּוֹח הַבְּרוֹךְ שֶׁל גּוֹלְדסְטוֹן
(כך כתב רעי למקלדת, דן זמיר, איש אילת)

בֵּין גוֹלְדסְטוֹן לְגוֹלְדשְׁטֵין בין הַבְּרוֹךְ לַבָּרוּךְ
קַיֶּמֶת סִימְבְּיוֹזָה,
כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם בְּרֵעֵהוּ כָּרוּךְ
וְאוֹי לָהּ לַפּוֹזָה.

לִשְׁנֵיהֶם 'אֶבֶן פָּז' מְשַׁמֵּשׁ כַּעֲדִי
הַסּוֹתֵר אֶת מִשְּׁנַת
הַנִּכּוּר הַנּוֹרָא שֶׁל אֶחָד חַד צְדָדִי
וִידִידוֹ הַפָנַאַט.

עַל הָאֵשׁ שֶׁנִּצְּתָה מַשְׁקִיפִים הֵם מֵעַל
מְקַדְּשִׁים הֶעָבָר,
עִם צְרוֹרוֹת כַּדּוּרִים, עִם הָעֵט הַמֻּרְעָל,
לֹא יַשִּׂיגוּ דָּבָר.


אוֹתָנוּ, שְׁנֵיהֶם, בְּלִי סָפֵק, גִּלְגְּלוּ
בְּנוֹצוֹת וּבְזֶפֶת,
עֵת שָׁקַעְנוּ עִמָּם וְעֵינֵינוּ כָּלוּ
לְמוּל אֶצְבַּע מוּנֶפֶת.

אִם נִרְצֶה לַעֲצֹר גַּל צְבִיעוּת עַל הַסַּף,
נִתְבּוֹנֵן אֶל הַתּוֹךְ,
לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים נַחֲסֹךְ עוֹד תּוֹסָף
כַּמּוֹפִיעַ בַּדּוֹח.

דּוּ פַּרְצוּף לֹא יִמְחֶה מְצִיאוּת שֶׁל דָּמִים
אוֹ עַוְלוֹת שֶׁל מִמְשָׁל,
גַּם אֵין סְפֹר זְעָקוֹת לֹא יָבִיא נִחוּמִים
לַקּוֹזָק הַנִּגְזָל.

הַשּׁוֹפֵט הַסּוּמָּא הַסָּפוּן בַּלִּשְׁכָּה
הִתְעַלֵּם מֵהַצֶּדֶק,
לֹא הֵבִין אֵיךְ הַיָּד שֶׁדָּרְכָה אֶת נִשְּׁקָה
סָחֲטָה אֶת הַהֶדֶק.

בַּחוֹל הוּא טוֹמֵן אֶת רֹאשׁוֹ, מִתַּמֵּם,
וְעוֹשֶׂה הוּא מִשְׂפָּח,
הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן עוֹד מוֹסִיף לְדַמֵּם
מִנִּי פָּחַת אֶל פַּח.

כֵּן, נָכוֹן לְרוֹצֵץ אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל עַקְרָב,
לַעֲמֹד עַל הַדָּם,
אַךְ חוֹבָה לְשַׁמֵּר גַּם, בְּסַעַר הַקְּרָב,
זִיו צַלְמוֹ שֶׁל אָדָם.

בַּל תְּהֵא כַּף יָדֵנוּ בַּשֶּׁרֶץ טוֹבֶלֶת
בַּל דִּגְלֵנוּ נַכְתִּימָה
בִּדְבָרִים שֶׁאוֹתָם אֵין הַדַּעַת סוֹבֶלֶת
וְדַי לְחַכִּימָא...
© דן זמיר, אילת
danzamir@012.net.il
שאלתי את דן אם רשאי אני להפיץ את דברו בין חברי, וכך ענה לי:

ערן היקר,
בְּיוֹם כִּפּוּר אֶתֵּן כָּבוֹד,
גַּם לְמֵעַי הַדּוֹאָבוֹת,
עַל כֵּן אָשִׁיב לְדוֹאֶלְךָ
כִּי סָךְ הַכֹּל אֵלִי – אֵלְךָ,
הַחֹמֶר הֵן אֵינוֹ נָפִיץ
תּוּכַל אוֹתוֹ גַּם לְהָפִיץ.
וּלְבַסּוֹף בְּרָכָה חַמָּה:
שֶׁתִשְׁתַבַּח הַחֲתִימָה!
דן זמיר.

בדף הבא, המענה שלי לכתיבה הנפלאה, הבוגרת והשפויה של דן:

מדוע נמנעתי מתגובה על דו"ח גולדסטון:

עַל דּוֹ"ח גולדסטון שָׁמַעְתִּי, נִמְצֵאתִי תָּמֵהַּ,
הָיִיתִי נִסְעָר וְנִכְלָם:
מִנָיִין הָאִישׁ אֶת כָּל זֹאת הוּא יוֹדֵעַ
כְּשֶׁפֹּה הִתְכַּחֲשׁוּ לו כֻּלָּם.

כְּתָרִים לוֹ עָטְרוּ כְּמוֹ לְפָאוּסְט מוּמַר
שֶׁמָּכַר נִשְׁמָתוֹ לְשָׂטָן.
הַאֻמְנָם כָּל אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר –
לָהַד"ם וְהָאִישׁ סְתָם שַׁקְרָן?

כְּאֶזְרַח, לֹא אֵדַע הַפְּרָטִים וְעֻבְדּוֹת
אַךְ יָדַעְתִּי דָּבָר בְּהִלְכוֹת מִלְחֲמוֹת
וְשָׁמַעְתִּי, בְּעֵת שֶׁל שִׁקְשׁוּק חֲרָבוֹת
לֹא תָּמִיד מְכַבְּדִים הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת

וְעַל כֵּן, הַמִּקְלֶדֶת נָצָרְתִּי עַל סַף
וְצִנַנְּתִי רוּחִי הָרוֹתַחַת
עוֹד בְּטֶרֶם אֶהְיֶה מַעֲלֶה עֲלֵי דַּף
דָּבָר בְּקוֹרַת בִּלְתִּי מְנוּתָחָת.

ערב יום הכפורים תש"ע
מענה לדן זמיר על מכתבו שדלעיל.
כְּשֶׁהַמַּיִם עַד נֶפֶשׁ בָּאִים
וְהִיא כֹּה תֵּהוֹמָה,
כְּשֶׁאִוֶּלֶת וָרֶשָׁע, חוֹבְרִים
מִמָּרוֹם עַד תְּהוֹמָהּ.

כְּבוֹדֵנוּ נִרְמָס בַּחֲצַר הַאוּמוֹת
אֵין קוֹלֵנוּ נִשְׁמַע שָׁם בִּכְלָל.
מֵּיטַב תִּקְווֹתֵינוּ כָּל יוֹם מֻחְּמַצוֹת,
וּלְאִישׁ לֹא חֲבָל.

כְּשֶׁמִגוֹ וּמִלְּבַר רַק עוֹשִׂים אֶת הָרַע
בָּעֵינַיִם שֶׁל אֶל גַחְמַנִי,
מְשָׁוְוקָיו בָּעוֹלָם, כְּמוֹ סִטְרָא אַחֲרָא
מְאָסְכֹּלַת רָפְסַנְגָּ'אנִי.




כְּשֶׁנִּדְמֶה, כָּאן כָּלִיל נִטְרְפוּ
סִדְרֵי הַבְּרִיאָה מִיְּסוֹד,
שֶׁבֵּין טוֹב וּבֵין רַע הַגְּבוּלוֹת נִגְרְפוּ
וְאֵין לְהַבְחִין בָּהֶם עוד

כְּשֶׁחָשְׁרָה שֶׁל עָבִים מִסָּבִיב
מַחְשִׁיכָה כָּל מָאוֹר,
כְּשֶׁבָּא לְקַלֵּל בְּרוּסִית וְלָלֶכֶת,
וְלֹא לַחֲזוֹר. –

כְּמַשַּׁב שֶׁל שְׁפִיּוּת, כְּנַף דּוֹאָ"ל מֵאֵילַת
מְבִיאָה דְּבַר תְּבוּנָה,(זֶה דְּבַרְ-דָן),
בְּשָׂפָה מוּפְלַאָה הוּא מֵיטִיב לְבַיֵית
הַשֵּׁדִים וּלְשִׂימַם בִּמְקוֹמָם.
ד"ר ערן גרף