רַחְמָנָא לִיצְלַן – קַבְּלָנָא נַצְלָן?

ככשב עמנו לארצו
פָּעַל בכל שִׁפְעַת מִרְצוֹ
ליצור מולדת חפשיה
מֵחֳלָיֵי גולה דְּוֻיָּה –
אשר בשל חלקם יצא
שמו של עמנו לשמצה.

במושבות של הברון

ניטש לו קרב מלא חֲרוֹן
עתיר זֵעָה וְיַבָּלוֹת
של פועלים ופועלות,
אשר הניפו יד שרירית
למען עבודה עברית,
שבגאון נִשָּׁאָה על דָּשׁ
כאות לערך מְקֻדָּשׁ.

חלף לו דור, ועבודה –
הפכה להיות סוג של טִרְדָּה,
שכל אחד פה מְבַכֵּר
שתיעשה בידי אחר.
אם כבר להיות אדם עָמֵל –
אז רק בתור המנהל...
שיטה מודרנית מצריכה
יבוא של מוצרי צריכה.
והדוגמא הכי גדולה:
יבוא של ראש ממשלה!..
מצאו שם בארצות הברית
בחור דובר רהוט אנגלית,
אמרו: משול אתה עלינו
כי קצנו כבר במנהיגינו".
צרר האיש באמתחתו
את ערכיו ומשנתו
וכל שבעיניו נאה
כדי לנהל את USA.
ערכי ה"עבודה", כִּכְלָל
הם לו כַּצֶּלֶם בהיכל,
ומן האינטרנציונל
אימץ בחום רק את הכלל:
"עולם  יָשָׁן כליל נחרימה,
חָדָשׁ על חָרְבוֹתָיו נקימה,
מִגֵּו כפוף נפרוק העול"
ורק ההון פה, יעמול.
ההון, מאין יִמָּצֵא?
חשבון פשוט, זה כך יוצא:

שלם בזול, מכור ביוקר,

מובטחת כך, צבירה של עושר.
הרעיון? – כפתור וָפֶרַח
אבל ישנם סייגים לָרֶוַח:
במרכיבי עֲלוּת קשיחים
אין פוטנציאל לרווחים.
שָׂכָר הוא מטבעו מרכיב
שחסכון בו – הון יניב.

תנאי בסיסי הוא, כמובן,

צבור עובדים לא מאורגן
שכלל אינו מוגן בחוק,
רק שְׁכֹר, וְהַעֲבֵד, וּזְרוֹק!
אנחנו ארץ נאורה
והעובד – אינו "סחורה"
אז מנהיגנו המחונן
חידש חידוש – עובדי קבלן.
קבלן הנו פשוט סרסור
שלא כפוף לשום איסור.
כדי למכור את שרותיו
חובות מכרז חלים עליו
למרכולתו יהי דורש
רק במחיר שמרושש.
וזו פסגת החזירות
של אידאל הַתַּחֲרוּת:
אם לעצמו נוטל שכר,
ופה ושם בקשיש לשר,
הרי מראש, עבור עובדיו
נותר בקושי שכר רעב.



בשם אחר – עובדי קבלן
צבא עבדים, דלהלן:
חסרי זכויות וכל שוויון.
וזה  בְּסִיס גריפת ההון.
הם במצב הכי עלוב:
גם משתכרים אל-צרור נקוב,
ובמוצר אשר ייצרו
אילי ההון יספסרו
ומה שהם יצרו בזול
יקנו ביוקר, במרכול.

ונשאלה לרגע קט:

האם קבלן אבי-חטאת?
האם הינו המנצל
אשר עושק את העמל?
גם הקבלן הוא בִּמְטוּתָא –
מפיגולי אותה שיטה,
אשר נוהג ראש ממשלתנו
בהנהגת מדינתנו.

מי אלה שנותרו, שרידים,
מני "משפחת העובדים":
כמו בְּכִתָּה של דרדקים,
ישנו ריבוד מָעֳסָקִים:

1). יש בין ציבור העמלים

עובדים שהם "מקובלים":

מקום עבודתם  מוכר

ויש להם חוזה מוסדר.
אף כי, ככלל, במשכורתם
קשה להם כלכל ביתם.

2). ישנם עובדים "מקובלנים"

שהם בריות חסרות פנים

3). ומי נותר?  קָבָּ"ה-טְלָנִים:

צְבָא היושב במרומים.
בטלנותם אמנותם,
על כְּתֵף צבור פרנסתם.

הם יחד עם עובדי קבלן

הם המחיר של הקושאן
שֶׁמִּכֹּחוֹ – ראש ממשלתנו
מחזיק-חונק את גרונותינו.
ישנה תחושה, נחלת המון:
לביבי, אנו כמו רימון,
לעת יגמור לִלְחוֹךְ אותו
פשוט ישליך את קליפתו[1].

---

[1] "רימון מצאתי, תוכו אכלתי, קליפתו זרקתי" כך רבי מאיר מסביר את התועלת שהפיק מאלישע  (גמרא מסכת חגיגות) ובלשון זמננו:  "נצל וזרוק".

ד"ר ערן גרף

‏כ"ג שבט תשע"ב February 16, 2012