יום שבת, 11 ביוני 2011

דָּגָן הִכְפִּישׁ גַּנָּן בַּגַּן?

גַּנָּן גִּדֵּל דָּגָן בַּגַּן
דָּגָן גָּדוֹל גָּדַל בַּגַּן.
אֲבָל דָּגָן, בְּכִיר הַגַּן,
פִּתְאוֹם עוֹשֶׂה מִן בָּלָגָּן
וְהוּא מֵצִיק, כְּמוֹ דַּגְדְּגָן
בַּאֲחוֹרָיו שֶׁל הַגַּנָּן.

אוֹתוֹ דָּגָן, בּוֹגֵר הַגַּן,
הֵיטֵב מַכִּיר אֶת הַגַּנָּן,
עַל מֶחְדָּלָיו, אָמַר דָּגָן:
"זֶה כְּבָר מַגִּיעַ לִי – עַד כָּאן!!!"
עַל כֵּן עָלָה עַל הֶחָבִית,
הִקְהִיל הַכְּרוּב וְהַכְּרוּבִית,
הַסֶּלֶק בָּא עִם עָגְבָּנִית,
חוֹבֵק הַצְּנוֹן אֶת הַצְּנוֹנִית;
וְהַקִּנְרָס? – יָרָק אָצִיל,
עַל כֵּן נִלְוֶה אֵלָיו חָצִיל,
קִשּׁוּא? – מוּבָן, עִם שְׁעוֹעִית
גַּם בָּאָה חָסָה עֲרָבִית.

דָּגָן, בִּפְנֵי דָּרֵי הַגַּן,
נָשָׂא דְּבָרִים בִּגְנוּת גַּנָּן.
מַה הִשְׁתָּאוּ בְּכִירֵי הַגַּן –
דְּבָרִים שֶׁלֹּא רָאוּ מִשָּׁם
נִרְאִים בְּרוּרִים מְאֹד – מִכָּאן!
אוֹמֵר דָּגָן , שֶׁהַגַּנָּן –
הוּא בְּיוֹגְבוּת – כְּחוֹבְבָן:
אֵינוֹ דּוֹאֵג לְדֶשֶׁן, מַיִם,
סוֹמֵךְ הוּא עַל חַסְדֵי שָׁמַיִם,
בְּשִׁיטוֹתָיו – זוֹ הַשְּׁדֵמָה –
דִּינָהּ נִגְזַר – עִיֵּי שְׁמָמָה.

יַעַן מֻחְזָק זֶה הַדָּגָן
אוֹרְיָן מִכָּל יְרַק-הַגַּן,
כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַיְּרָקוֹת
הַנְּצוּרוֹת הַמָּחְנִיקוֹת,
מִדְּלַעַת ועַד כֻּסְבָּרָה –
כֻּלָּן הִרְגִּישׁוּ בְכִי-רַע.
כִּשּׁוּת, אֵזוֹב וַחֲזָזִית
פָּקֵי בִּרְכַּיִם מִתְּזָזִית...
כִּי חֲסֵרִים הֵם מֻמְחִיּוּת
בְּעִנְיָנִים שֶׁל חַקְלָאוּת,
וּמַה לְךָ בָּהֶם רְבוּתָא? –
אֵין זוֹ לָהֶם גִּרְסַת יַנְקוֹתָא!

אִם בְּפֻמְבֵּי אוֹתוֹ דָּגָן
מֵגִיס דְּבָרִים בִּגְנוּת יַרְקָן –
הָרוֹשֵׁם הוּא דֵּי מְשַׁכְנֵעַ
כִּי הוּא – אֶחָד אֲשֶׁר יוֹדֵעַ...

וְהַגַּנָּן, יְדוּעַ גְּנַאי,
הֵשִׁיב בְּ"עַם יִשְׂרָאֵל חַי",
שָׁמַע שִׁבְחוֹ אֶל מוּל פָּנָיו –
רָחַץ לוֹ בְּנִקְיוֹן כַּפָּיו,
אָמַר: "דָּגָן, לְתוֹעַלְתּוֹ,
חוֹשֵׂף כָּל שֶׁכָּמוּס אִתּוֹ
כִּי זֶה אָרְחוֹ שֶׁל הַמּוֹסֵךְ –
שֶׁבִּכְזָבִים אֵינוֹ חוֹסֵךְ,
וְהָאוֹחֲזִים בִּכְנַף בִּגְדוֹ
הֵם חֲבוּרַת בּוֹגְדִים כְּמוֹתוֹ.
הֵמַר לִי גּוֹרָלִי הַבִּישׁ
שֶׁכָּל יוֹדְעִי אוֹתִי מַכְפִּישׁ..."

אַךְ מַר דָּגָן, נֶאְדָּרִי,
הַמִּבָּצָל יָבוֹא עֶזְרִי?
מַה בָּמְיָה וּפֶטְרוֹסִיְלנוֹן
אֲשֶׁר תַּכֶּה בַּתִּמָּהוֹן?
אִם מְהַלְכִים אָנוּ הַיּוֹם
עַל עֲבָרָיו שֶׁל פִּי-תְהוֹם,
הֲאִם ֵאֵלֶּה הָאָזְנַיִם
תְּשׁוּעָה יוֹרִידוּ משָּׁמַיִם?

חוֹשֵׁשׁ אַתָּה כְּמוֹ כֻּלָּנוּ
סֶפְּטֶמְבֶּר – מַה צוֹפֵן הוּא לָנוּ?
עִקַּר טַעֲנָתְךָ הִיא רַק
שֶׁנְּתַנְיָהוּ וּבָרָק,
מְחֻסְּרֵי כָּל הִגָּיוֹן
וְתוֹצְאַת דַרְכָּם – אָסוֹן!
שֶׁנְתַנְיָהוּ בִּישׁ-הַגָּדָא
מֵכִין לָנוּ מִן עדלידע,
אֲשֶׁר בְּתֹם הַמְּשִׂימָה
אִירָן אוּלַי מִדְבַּר שְׁמָמָה,
אַךְ הַתַּשְׁלוּם שֶׁבִּתְמוּרָה
עָשׂוּי לִהְיוֹת חֻרְבָּן נּוֹרָא...

דָּגָן יַקִּיר, מִגַּג נָא רֵד,
אִם בְּתָמִים לִבְּךָ חָרֵד;
אַתָּה מֻחְזָק ,יוֹדֵעַ חֵ"ן',
דְּבָרֶיךָ – מַבְהִילִים, לָכֵן.
אַתָּה נוֹגֵעַ בִּנְקֻדָּה:
בֵּיצָה – אֶפְשָׁר עוֹד לֹא נוֹלְדָה,
עָלֶיהָ אֵין הַרְבֵּה יְכֹלֶת
לִטְעוֹן כְּלַפֵּי הַתַּרְנְגֹּלֶת.

הַנַּח לַצְּנוֹן וְגַם לַשּׁוּם –
בְּזֹאת לֹא מְבִינִים הֵם כְּלוּם...
עָדִיף – תַּכֶּה בְּתִמָּהוֹן
וַעֶּדֶת חוּץ וּבִטָּחוֹן,
שֶׁמָּא תִּתְפֹּס שִׂיחָה קְטַנָּה
עִם מְבַקֵּר הַמְּדִינָה...
שֶׁזֶּה הַרְבֵּה יוֹתֵר יָעִיל
מִלְּהַרְשִׁים אֶת הַדַּחְלִיל.

זֶה כְּמוֹ הָבֵא בִּמְבוּכָה
בְּאִם תִּשְׁאַל אֶת רֵעֲךָ:
"עוֹדְךָ מַכֶּה אֶת אִשְׁתְּךָ"? –
אֵיזֶה תְּשׁוּבָה יִתֵּן לְךָ?
יֹאמַר "אָכֵן" – הֲרֵי וַדָּאי
שֶׁאִישׁ רָאוּי הִנּוֹ לִגְנַאי.
יֹאמַר "אֵינִי"? זֶה כְּמוֹ אָמַר
"כֵּן, הִכִּתִּיהָ בֶּעָבָר",
וְכָךְ יוֹצֵא הָאִישׁ חָפוּי
גַּם אִם בִּכְלָל אֵינוֹ נָשׂוּי...

לְרַבִּים פֹּה, מִמֵּילָא
אִי-אֵמוּן, מִלְכַתְחִילָה –
בַּמַּנְהִיגוֹת שֶׁל זֶה הַצֶּמֶד,
שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כֹּה הַרְבֵּה אַל-חֶמֶד.

עַל-כֵּן דָּגָן, אִם הַשְּׁמוּעָה
הִנֶּנָּה לְצָרְכֵי מְנִיעָה,
הַשְׁמַע דָּבָר בָּרוּר, סָדוּר
אַךְ לֹא בִּפְנֵי כְּלָל הַצִּבּוּר!!!

ד"ר ערן גרף
 June 10, 2011‏ח' סיון תשע"א


אין תגובות:

פרסום תגובה