יום שלישי, 24 במאי 2011

כִּפָּה לְךָ – מוֹשֵׁל תִּהְיֶה לָנוּ [1]

מִתַּחַת כִּפַּת שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת
מְדִינַת הַכִּפָּה מִתְנַהֶלֶת:
אוֹתָהּ כְּסוּת-רֹאשׁ קְטַנָּה –
בְּכָאן הָיְתָה לְרֹאשׁ-פִּנָּה:
לְכָל יִשָּׂא אָדָם עֵינָיו
הִיא מֵעָלָיו אוֹ מִצְּדָדָיו,
הִיא עַל רֹאשׁוֹ, עַל רְכוּשׁוֹ
אוֹ מִשְׁתַּלֶּטֶת עַל נַפְשׁוֹ.

כִּפָּה סְרוּגָה מִצֶּמֶר גַּס –
תְּנוּעָה אִיסְלַמִית, אוֹ חָמָאס.
כִּפָּה צְחוֹרָה, דַּי חֲבִיבָה –
לְעֵת מִילָּה אוֹ בַּר-מִצְוָה.
כִּפָּה סְרוּגָה עִם עֲטָרָה –
הִיא כְּסוּת לָרֹאשׁ, גַּם הַצְהָרָה:
דֻּגְמַת עִטּוּר, צִבְעָהּ, הַקֹּטֶר,
נוֹשְׂאִים דְּבָרִים – לְלֹא כָּל אוֹמֵר;
הִיא גַּם מִנְחָה שֶׁל אַהֲבָה
מֵחֲבֵרָה לַאֲהוּבָהּ,
הִיא גַּם מִפְגָּן שֶׁל רַאֲוָה
וְסַסְגּוֹנִית, לְגַאֲוָה;
כְּשֶׁנּוֹשֵׂאת כִּיתוּב שׁוּלַיִם –
כְּמוֹ "יֶלֶד טוֹב יְרוּשָׁלַיִם",
זֶה הַיַּלְדּוֹן יִגְדַּל לִהְיוֹת:
בְּצַהַ"ל אֵיזֶה שַׂר-צְבָאוֹת;
בֶּן יְשִׁיבָה; עוֹרֵךְ חוּפּוֹת;
אֶפְשָׁר גַּם – נֹעַר הַגְּבָעוֹת,
אוֹ-אָז, תְּהֵא כִּפָּה מוּזָחַת
מִן הַפַּדַּחַת[2] לְגַבַּחַת [3].
חוֹבְשֵׁי כִּפַּת סַאטֵן שְׁחוֹרָה –
חֶלְקָם אַף הֵם צָרָה צְרוּרָה:
דַּרְכָּם רַק דֶּרֶךְ הֲלָכָה
וְאַף כּוֹפְרִים בַּמַּמְלָכָה,
מִצְוַת רַבָּם בָּם חֲקוּקָה
וְלֹא שׁוֹעִים אֶל הַחֻקָּה.
יֵשׁ מְסָרְבִים לְכָל חוֹבָה –
לֹא לְלִמּוּד, לֹא לְצָבָא,
לֹא קַבָּלַת מָרוּת מִשְׁפָּט,
כֵּן לִכְפִיַּת עֹל הַשַּׁבָּת.

יֶשְׁנָן כִּפּוֹת בְּנֻסַּח דְּרוּזִי,
נֻסַּח בּוּכַרִי, נֻסַּח גְּרוּזִי –
שֶׁמְּלַמְּדוֹת עַל הַהִסְטוֹרְיָה
וּמַגְדִּירוֹת הַטֵּרִיטוֹרְיָה.

וּמָה עַל נְטוּלֵי כִּפָּה?
אֵין כָּל מָנוֹס מִפְּנֵי אָכְפָּה,
יַעַן חוֹבְשֶׁיהָ מְמֻנִּים
עֲלֵי הִלְכוֹת מִשְׂרַד הַפְּנִים,
הִיא כָּל דְּרָכֶיךָ נוֹטֵרָה
מִיּוֹם לֵידָה עַד שְׁעַת פְּטִירָה.

זוֹ הכִּפָּה, עֲלֵי סְבִיבָהּ –
מַשְׁרָה מַצָּה וּמְרִיבָה.
כְּשֶׁכִּפָּה בְּרֹאשׁ עִמּוּת
זוֹהִי "מִלְחֶמֶת שֶׁל תַּרְבּוּת"
אֲשֶׁר בִּשְׁמָהּ קוֹרְסִים-נוֹפְלִים
כָּל הַחֻקִּים וְהַכְּלָלִים.

תַּחַת שְׁמֵי יַם-הַתִּיכוֹן,
כָּל שֶׁלְּעֵיל – כֻּלּוֹ נָכוֹן,
אַךְ בְּנוֹסָף, כָּל הָאֵזוֹר
שָׁטוּף בְּרַצְחַנוּת טֵרוֹר.
הַכֹּל זָרוּעַ שְׁכוֹל וְסֵבֶל
עוֹד מִיָּמִים שֶׁל קַיִן-הֶבֶל,
כְּשְׁלַתָּקְפָּן תֵּרוּץ רָגִיל:
כסת"ח, שֶׁשֵּׁם לוֹ: "הוּא הִתְחִיל"

מֵאָז, חֲזִית שֶׁל הַמַּדָּע
קֹדֶם לַכֹּל – הִיא יְעוּדָה
לְשִׁמּוּשֵׁי הַלְּחִימָה,
כְּשֶׁתָּמִיד הַמְּשִׂימָה
הִיא לְהַגְבִּיר אֶת הַהֵזֶּק
וּלְהַגִּיעַ עוֹד הַרְחֵק.
לְכָל פִּתּוּחַ מַדָּעִי
אֲשֶׁר הֻכְתַּר "הֵישֵׂג צְבָאִי"
טֶרֶם תַּחֲלֹף, לוּ רַק עוֹנָה –
תְּשׁוּבַת הַנֶּגֶד מוּכָנָה,
וְהֵן יַחְדָּיו סוֹפָן לִשְׁכּוֹן
בְּבֵית גִּנְזָך שֶׁל מוּזֵיאוֹן

עִם שְׁלַל שֶׁל הַמְצָאוֹת גָּאוֹן
כְּמוֹ הַסְטֶן וְהָרִמּוֹן.

הָאֶבֶן שֶׁל הָאֲסַפְסוּף
הָפְכָה לְטִיל מַרְחִיק מְעוּף
שֶׁכְּנֶגְדוֹ, בִּרְפָאֵ"ל
הִמְצִיאוּ אֶת "כִּפַּת-בַּרְזֶל".
הַהַמְצָאָה הַנָחְשׁוֹנִית
לְלֹא סָפֵק, הִיא גְּאוֹנִית.

בְּרַם, אוֹמֵר נִסְיוֹן עָבָר –
שׁוּם יִתָּרוֹן אֵינוֹ נִשְׁמָר.
הַגְּאוֹנוֹת שֶׁל מָדְעָנֵינוּ
גַּם מְפַתַּחַת אֶת אוֹיְבֵינוּ,
וּכְמוֹ שֶׁכִפַּת-בַּרְזֶל נוֹלְדָה
תּוּמְצָא כָּפִייַּת-הַפְּלָדָה,
אֲשֶׁר הִיא מַעֲנֵה קוֹלֵעַ
מֵאֵת אִירַאן, אוֹ צְפוֹן-קוֹרֵיאָה,
וְשוב נַחְזוֹרָה בִּזְחִילָה
אֶל נְקוּדַת הַהַתְחָלָה.

יֵשׁ רַעֲיוֹן, שֶׁמִּן הַסְּתָם,
פֹּה לֹא נוּסָה עוֹד מֵעוֹלָם:


עָלֵי אַסְפַּמְיָא לֹא לַחֲלוֹם
וְלַחֲתֹר אֵלֵי שָׁלוֹם.
אַךְ דַּע-עָקָא, שֶׁבַּר-פְּלוּגְתָן
נִהְיֶה תַּקִּיף וְדַעְתָּן
וּמְחִירוֹ שֶׁל הַשָּׁלוֹם
נִהְיֶה יָקָר מִיּוֹם לַיּוֹם.
וְהַמּוֹשֵׁל כָּאן בַּכִּפָּה –
בִּפְנֵי כִּפּוֹת – הוּא אַסְקֻפָּה
לְאֵלֶּה, אֵין מָה לַעֲשׂוֹת –
יוֹתֵר חָשׁוּב – קִבְרֵי-אָבוֹת.
כְּשֶׁבִּידֵי כִּפּוֹת כָּפוּת
מְחִיר שָׁלוֹם אֶצְלוֹ פָּחוּת,
וּכְשֶׁמְּחִיר מֻצָּע פּוֹחֵת
בַּר הַפְּלוּגְתָא אָז מִתְעַשֵּׁת
וְגַם אִם הוּא חָפֵץ שָׁלוֹם –
מַמְשִׁיךְ בֵּינְתַיִם לַהֲלוֹם.
כָּךְ, גַּם הֵישֶׂג כִּפַּת-בַּרְזֶל
סוֹפוֹ – יֵלֵךְ לַעֲזָאזֵל.


[1]פאראפראזה על "שמלה לך – קצין תהיה לנו". ישעיהו ג' ז'.
[2]אחורי הראש
[3]קדמת הראש

ד"ר ערן גרף
‏י"ג ניסן תשע"א April 17, 2011

אין תגובות:

פרסום תגובה