כיצד נבחרה ועדת חקירה

ביבי, חשדן בכל הלב: בכל סבתא הוא רוֹאֶה – זאב.
הוֹדֵר במִצְוָה של חנופה,
שהיא: "הדרת פני כיפה"!
לאיש איננו מאמין
בין משמאל, בין מימין.

במינוים לשם כיבוד
עבר כל גבול של האבסורד:
עֵרֶב סגנים ושריהם –
כולם קמים על יוצריהם –
על אף ריפוד בכירי העם,
יש שלא באו על שָׂבְעָם.
אף שמונו כבר לשרים,
עֻטְּרוּ עטרת של ְזֵרִים,
לא נרגעה תַּאֲוָתָם,
ובמיוחד תָּאֵב – כבודם.
ולא על סמך תכונה נאה –
רק פגיעתם, מאד רעה,
בהברקה, ממש מוצלחת,
נִטְרֵל כך ביבי את הַפַּחַת:
יהיו חברי ה"קבינט" –
בגין, ברק, לנדאו, איווט,
יעלון, ישי ומרידור,
כולם יחדיו, מופת הדור.
היכן לקחו השם לתת
לזה הפורום: "קבינט"? –
חדר קטן וטוב מוחבא
שמו בעברית – הרי – "קוּבָּה".
וּלְקוּבָּת ה"שְׁבִּיבִּיָה"
כבר יש לי שֵׁם : "קוּבִּיבִּיָה" –
להם ניתנה דעה של על
בכל סוגיה הרת גורל.

ויום אחד, אויה, אומלל,
מונו "שומרי המאהל",
כשבעלי המפתחות
יצאו לאפטר – בתפוצות;
בעוד משט טורקי חצוף
לחוף עזה יצא לצוף,
והשומרים – כמו שומרים,
עם נשק אך בלי כדורים –
נמים היו בעת אירוע.
להם, על כן, כלום לא ידוע.

כיון שדבר אינם יודעים,
הם "הבלתי משוחדים"
והם ימליצו מה צורה
לועדת של חקירה
שהעולם, מקיר לקיר,
תובע, שהכל תסביר.

על זאת, שַׁקְלָא וגם טַרְיָא,
ישבו חברי קוּבִּיבִּיָה.
כל יום סוכם באנחות,
והחלטה – תשובה לדחות.

כך עשרה ימים עוברים,
ראש ממשלה בין מֵצָּרִים
כשהעולם כולו תובע,
מִשְׁבִּיבִּיָה – כלום אינו שומע,
והוא על כן, בלא חֶמְדָּה,
אולץ לקבוע ועדה
שבראשה – יש הגיון:
מי שהיה שופט עליון.
וּשְּׁבִּיבִּיָה? – עוד בְּשֶׁלָּהּ:
ומתייחסת בשלילה:
"חקירה"? זה "חאקי – רע!!"
ופה אחד הם מתנגדים
כי ייחקרו לובשי מדים.

אִישֵׁי עולם, בפה אחד,
תוהים כיצד נלכד משט

עם כוונות כל כך טובות
ועם... כל כך הרבה גופות?
לא מותירים הם שום ברירה,
רק ועדה של חקירה
אשר ארגון האו"ם יקים
והיא תבדוק כל הצדדים
גם אזרחים, גם קלגסים –
לא תשא לאיש פנים.

עוד טרם פגה מצוקה
מימות "עופרת יצוקה",
ודחייה של חקירה
תוסיף נדבך של עוד צרה.
כי גולדסטונים עוד ימצאו
שאת אזנינו ירצעו,
שוב ניוותר בתחתונינו
כשידינו על ראשינו.
יש בעולם צביעות ושקר,
יודעים, בלי לערוך שום סקר,
ואם לזאת לא ניערך
הרי נשוב ונסתבך.

כל מי שמצנפתו נאה,
לא עשויה היא מֵחֶמְאָה,
או אין מצחו מוכתם בנמש ¬–
אינו פוחד מאור השמש!!
והאמת, אף אם מרה
טובה היא מכל שקר רע.


ד"ר ערן גרף


‏ג' תמוז תש"ע, June 15, 2010

לא מרש טורקי מאת מוצרט,

אלא מרס טורקי מאת ארדואן.A

אינני מותח ביקורת חלילה,
אינני פוצח ב"הבה נגילה",
אך כותב הדברים, בהרבה מאד צער,
על משבר שנוצר, כמו ניהל אותו בער.

אלג'זירה ושאר תחנות על מסך
מראות חזיון כמו מתופת נלקח:
בְּחֶבֶל, ניצב כסולם יעקב
יורדים מָלָחֵינוּ לַמִישׁוֹר, מֵעָקוֹב,
היישר לזרועות אספסוף מזוין
בשפעת כלי משחית לפוגרום מתוכנן.
האלה בְּשׂוֹרָה של שלום מביאים?
הרי זו משלחת מַלָּחֵי-רָעִים!!!

הזדון הנגלה, כה ברור ומפורש,
אך פער נפער בין הַפְּשָׁט וְהַדְּרָשׁ:
העולם מזמר את זמירות הנוכרי,
ומדוע נדם המסביר העברי???

אז זה ככה: למרות הָעִמּוּת הצפוי,
החליט נתניהו , כי מן הראוי
הִתְּנַאוֹת בפאריז כְּטַוָּס בִּזְנָבוֹ,
ומשם לארצם של קָנָדִים לבוא.
יתכן אף מאד, שבשעת העימות,
על ערשו הזוגית הוא סָרַח בִּנְעִימוּת,
וכדי מנוחתו לא תפריע דיילת,
את ה Do not Disturb"" הוא תלה על הדלת.


אם כך המצב, אַיֵּה שר הסברה?
אה, נמסר שנסע הוא לארץ זרה.
הוא חובב סעודות וכל שאר הנאה,
ואפשר והשאיר לדורשיו הודעה:
"נא הקרא הודעה לאחר הצפצוף,
כשייטב בעיני, אז אליך אשוב".

אֵי שר-חוץ, או מנכ"ל, או אף שר חקלאות,
שיצאו הִלָּחֵם בחזית העימות?
והיכן כל תפארת שרי שביעיה?
הם אמרו פה אחד: "שום דיון לא היה".
התרשמו עמוקות מגדולת נצחון,
אך מודים שקראו על הכל בעתון.



מי יקום להדוף את פצצת סרחון?
אדרבא, הרי יש לנו שר בטחון!!
הן גם כל הענין הוא בתחום סמכותו,
הוא נחשב בר-אוריין, וגם זה לזכותו!
יש לאיש כישורים מופלאים במינם
שספק אם ישנם עוד כמותו בעולם:
עם ראש אנליטי, רב-תחבולות,
את בכירי צוררינו, יוריד למצולות.

בקומה ל"א שוכן מעונו
והים, עד טווח אופק, למלוא חלונו.
באותו החלון גם מוצב טלסקופ
לרגליו, מלוא תבל, כמו סינמסקופ.
לוּ הבחין מר ברק, במשט הקרב,
והיה אל פסנתר הכנף מתישב
וממטיר מנגינות, ומגיע לשיא
בנגנו את "הים" שכתב דֶבִּיסִי,
כמו שירת הסירנה, היו כל הַיָּם
וכל מלחיו כמו קופאים על עָמְדָּם.
שוטפים גלי מים, למרחב עד אין-סוף,
מלחים לא יעורו, לא יגיעו לחוף.
לוחמי השייטת, קלילים כאדוות,
יאספו הפולשים, כביצים עזובות.

(זו היתה הפלגה על כנפי הדמיון
לתקופות שהיו מנהיגים עם חזון).
לפחות שיצֵא לו, כשר בטחון
לחזית הסברה, למזער בזיון...

מי יצָא פה חוצץ לקרבות הסברה?
שאלה אשר בלי שום תשובה היא נותרה.
מי מונה מבוגר אחראי במקום?
ממלא מקומו של רוה"מ – יעלון !
ואת מי הוא הועיד לקרבות התקשורת,
איש עתיר נסיון, ומומחה לתסבורת?
שידע להשפיל את השגריר הטורקי
שתקע בו מבט כחפץ להקיא,
שהצליח הכלֵם כל ידיד ובן-ברית –
העל כן הוא נחשב כה-מוצלח בתפקיד?!

כן, האיש מנכ"ל משרד חוץ,
זה מר דן איילון, הטיפש החרוץ,
שלמרות ניסיונו בארְצות של הברית,
הוא בחר עמדותינו הסבר ב... עברית...

ככה, בין איילון ולבין יעלון,
שצ'ופרנו בהם, כמחְלוֹן וכִלְיוֹן,
היתה התגובה מאוחרת, דלה,
והפסדנו בקרב הסברה, מתחילה.


על בינת מנהיגינו, אמרו כבר חז"ל,
שאיש הנרדף על ידי ביש-המזל,
גם עת יפול, בגורן, אשר כולה תבן
גם שם הוא יִגּוֹף, את ראשו באבן!!


ד"ר ערן גרף


‏כ"א סיון תש"ע ; June 3, 2010

קִרְבָה או הַקְרָבָה?

(אם תרצו, אין זו הָחְרָבָה).

מדינה כה מסובכת;

מכל פָּן היא מסוכסכת
גם מִגּוֹ וגם מִלְּבַר,
עִם עמית, שכן וזר.
עם קוזינים לְבֵית שֵׁם,
(לא קשה להתרשם),
שישנה איבת עולם
וסיבות? יש, מן הסתם.
בשביל אלה הקוזינים
(ישראל ופלשתינים)
הסכסוך ענין גדול:
זה להיות, או לַחֲדוֹל.


כשפורץ סכסוך בין שניים –
הם זה לזה שוברים שִׁנַּיִם,
או פונים לדרך מו"מ –
בין ישיר ובין עקום.
כך מוקדם או מאוחר
הסכסוך סופו נגמר.
אבל אם בָּרֵי פְּלוּגְתָא
סכיזופרנים, בִּמְטוּתָא –
לכל צד פַּלְגֵי פְּלָגִים
אשר זה את זה הורגים,
מותשי קרבות עד שֶׁ–
להבחין מאד קשה
מי הוא מי, מאיזה צד,
שמאל-ימין או פֶּלֶג דת?
יהודים וערבים
מרוקאים מול רוסים,
ויש פַתַח מול חמאס,
דגל התורה מול ש"ס
פייגלינים מול סתם ליכוד
שמאל-ימין שסועי פֵּרוּד,
נוער של גבעות צוֹוֵחַ,
שמאל קִצוֹן שפֶּה פותח.

לַמָּצָה ישנה צורה
כמו לְאוֹרְגְיַת-חבורה.
רק תמים, בזה העדר,
ינסה לַשְּׁלִיט הַסֵּדֶר.
כשכל צד כֹּחוֹ כבר תש
צץ פתאום בחור חדש,
שהגיח מאי-שמה,
שם האיש - ברק אובמה.

וכולם ממש תמהים,
איש שאין לו אלהים:
"ישראל – פרה קדושה ?
שתואיל בבקשה
להפסיק בַּלְבֵּל במוח
ותתן לנו מנוח.
אם חֶפְצָהּ להתאבד,
רצונה לא נכבד!
אם עַמָּהּ כזה אֱוִיל –
מעצמו אותו נציל ! "
לא מזיז לו את התחת
שהארץ כבר מובטחת
לאבינו אברהם
על ידי בורא עולם.
המצע של הליכוד –
עבורו הוא סתם פטפוט.
הוא קובע: הפתיח –
מה שביבי כבר הבטיח
בנאום בבר-אילן,
שהיה כלל לא מזמן,
כשהכריז בטון נִשְׁנַק:
"סוף סכסוך יהא כשרק
פה יוקמו מדינותיים:
'ישראל', 'פלשתינאים' ".
ואובמה לא מניח
הבטחות שוב להזניח.

אבו-מאזן, מה הבטיח? –
הוא לאיש אינו מֵשִׂיחַ,
אך מביבי הוא תבע
לְפָרֵשׁ סוגיות ליבה.
לעצמו שומר הזכות
של קביעה ושל שיפוט
מי מן הצדדים בזאת
מנסה בו לשטות.
כן, עכשו הזמן מגיע...
נתניהו, אוי , יזיע.
אם ימשיך כבמורשת
לדשדש בסבך הרשת
ובנפתולי צלופח
לנסות חמוק מפח:

האם – ישכח משיחיות
ויבין הַמְּצִיאוּת,
שזה רגע אחרון
להציל חזון ציון,
ותקן עַוְלוֹת של דור –
בִּנְקוּדַת הָאַל-חזור?
וזה, יקים עליו פתאום
שותפיו של עד היום,
יותירוהו במחילה
בלי כסא וממשלה
וחייו, ספק בכלל
אם יהיו לו לשלל.

האם – שוב עליו יִצְלָח
החזון מן התנ"ך
ומורשת הדורות
לו תהיה לִמְאוֹרוֹת?
וזה, הוכח כמתעתע,
כי האל, כן, מי יודע,
עסקיו חובקי עולם,
וְעַמֵּנוּ, מן הסתם
"עם בחירה" – איננו כבר,
זאת הוכיח הֶעבר.

נתניהו, התעשת!!
קָרֵב רגע האמת.
הגורל גרר אותך
אל ליבת מערכה.
זה ברור: אינך הַצֳּרִי
למשבר כזה היסטורי,
אך צריך חיש למהר
ואין מישהו אחר.
התבשיל, אשר הוקדח
בכל "פורום" ו"מטבח",
בחיקך עכשיו בּוֹאֵשׁ,
ביש מזל, אך זה מה יש.

קְבַע סדרי הקדימויות
אל תִשְׁעֶה אל השטויות,
וכלכל את צעדיך.
ההיסטוריה בידיך !!
ליודעי עבר זכורים
עסקנים די אפורים,
שבשעת הרת גורל
התעשתו הם במזל,
וְשִׁנּוּ, כמו לבדם,
גורלם של בני עמם.

ד"ר ערן גרף
12.05.10

רגב-אחר-רגב,

תמכר המדינה

מצפון עד נגב !!

כך היסטוריה ישנה

של אדמות המדינה:
מָעָה, מתוך קופסה כחלחלת,
היתה כאן אדמה גואלת.
אבות מפעל הציוני
עסקו ברכש המוני
של אדמות בכל אתר,
שטחי ביצות, חולות, גם הר.
המייסדים, ידעו כולם:
בסיס לקיומו של עם –
היא בעלות על אדמתו
אשר קובעת את זכותו.
אוסישקין, חנקין – פעלם
יִנּוֹן עמנו, לעולם.

בנימין בן בן-ציון,
בר-אוֹרְיָן ואיש חזון,
הוא מודרני, הוא גם סָבְּרָה
לדידו – אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא:
מירושלים עד עתלית
קרקעות יש להפריט
וּלְשַׁחְרֵר המדינה
מנדוניה נושנה.
קרקעות, תחת הַחְכִּיר –
יהיו לכל מרבה בִּמְחִיר.

בד בבד עם הפרטה
מבשלים עוד החלטה,
שמטרתה להערים
על ועדות בינוי ערים,
זאת בַּתֵּירוּץ הלא מוצלח
של "הקלות על האזרח".
הועדות, הן כצנינים
עבור כרישי הנדל"נים,
בגלגלים תוקעות יתד
למיזמים כמו "הולילנד".
כך אדמתה של המדינה
שכל אזרח הוא ריבונה,
תהיה אתר שמשולט
ב:"אין כניסה, רכוש הפרט"!

איך יובטח שלקונים
לא יהיה משוא פנים,
ולא קרובים לשליטים
יזכו בכל הלהיטים?!

טרם עוד הוּחַק החוק
הוא היה מכבר לִשְׂחוֹק:
כל שְׂכִיַּת-חמדה של טבע,
לחוף אגם או עֲלֵי גבע,
לְבָרוֹת היתה מזמן –
טרף לכרישי נדל"ן.
אֵי ועדי בנין ערים –
שתפקידם להיות עֵרִים
ולעמוד על המשמר
כי נוף מולדת ישומר ?
אז, ככה, זהו הענין,
כי מופקדי סִדְרֵי בנין –
הם פערו כיסי ענק
לְשָׁם נתחב המענק,
המסמא עיני פיכחים
ומפלס את הדרכים
לכל שחיתות ואי-מוסר,
כל עקרון הוא לממכר.
הפרנסים אשר סרחו –
נגלה סודם? לא חיש ברחו!
מוסר כליות כלל לא יִסְרַם,
בגלל ש: "כך עושים כולם"!

סממן דגנרטיבי
להם נתפס כנורמטיבי,
כשהמופקד על המוסר
את כל כיסיו גדש מכבר
(זה מבקר, זה ראש של עיר,
או רב-עסקן בג'וב בכיר).


כך מתאשר לו כל מיזם
אף אם חוסם את חוף הים,
מֵמִית צאצאי שְׂמָמִית
ואיריס משונן מַכְרִית,
ואת דישו של הדחפור
רק קבר כנעני יִסְכּוֹר.

בירושלים עד אשדוד,
ברמת גן, עתלית ועוד,
עד מלוא זרועו של המנוף
גבהו בתים חוסמי הנוף.
כלילי פאר, עם כל שִׁכְלוּל,
גראז', גם בְּסִיס סֻכָּה כלול.
אך דא עקא, יש בעיה:
מי ירכוש את הַשְּׂכִיָּה ?
יען כי – מטבע הדברים –
נוסקי-שחקים המחירים,
(כי במחיר הרי כלולים
גם דמי השוחד לנוכלים).
מי אם כן יוכל לרכוש
את שֶׁנִּבְצַר משאר אנוש?
על כך, המענה פשוט:
הם, הפקידים של הָרָשׁוּת,
אשר כיסם גְּדוּשׁ האתנן
לם מאפשר את הַקִּנְיָן.

הרפורמה המוצעת –
כמו קוּטְפָה מעץ הדעת:
כך, תהיה המדינה
מספסרת בעצמה
ברכושו של הלאום
עד יִכְלֶה ללא מתום.
ללא ששוחד יעכיר
תֻּמַּת פקידון ועד בכיר.
התוצאה – סכומי עתק
אז יזרמו אל הברדק
הַמְּכוּנֶה בִּלְשׁוֹן שנינה
בשם – "אוצר המדינה".
שלאחר מכן, מִשָּׁם,
ימצאו את שמושם
להבטיח, עד בְּלוֹתוֹ,
את שלטון רוממותו.


ד"ר ערן גרף


25.04.10