ביום
שֵׁנִי, שמונה במאי, / לעת פָּרַשְׂתִּי את סדיני,
שָׂח
נתניהו, כך ברורות: / בעוד חדשיים – הבחירות!!!
ביום
שלישי, עם בוקר אור / כבר נתברר כי גְאוֹן הַדּוֹר,
הספיק
מדעתו לחזור / ואל שׂוֹנְאֵהוּ לַחֲבוֹר.
מופז
הבין תמונה ריאלית / של מפלגתו הוירטואלית,
וכמו
שֶׁבָּבַא-קָמָא כותב: / "הלך זרזיר אצל עורב".
מופז,
כַּתַּר לַנּוּ זְעֵיר: / חוזר הייתָ ואומר
כי
נתניהו הוא שקרן, / אופורטוניסט ומסוכן!
וְלָעוּבְדָּה,
עדים יש כמה, / כמו סרקוזי וכמו אובמה!
כלאמר,
אתה ושאר גדולי עולם / קובעים שהוא שקרן מושלם!
וגם זעקתָ כִּכְרוּכְיָה / שמתרקמת
לה קְנוּנְיָה
בין
יחימוביץ לַלִּיכּוּד / אודות תכנית להצטרפות,
מה
שאתה, איש עקרונות / לא תעשה בחלומות!
כל
איש, אכן, הופתע, תָּמַה, / ותשובתך היא:"נו, אז מה?
תכונת
'שקרן' בפי נחשבת – / מין 'ממזרית', כזו 'שובבת',
שמתקבלת
בקריצה, / לא מגונָה, ולא מוקצָה! "
כך,
מעשרת הדברות / (קְרָא פרק כ' בספר שְמות)
שָׁאוּל
הצליח לְבַעֵר / איסור לחמוד ולשקר?!
שידור
ישיר מתוך הכנסת, / שם התקשורת מתכנסת:
מופז
וביבי בגאונו, / עומדים
איש אַחֲרֵי דּוּכַנוֹ,
זוג
Love Birds, איזה צמד-חמד, / ממש אָחְוַּת
כּוֹס וְתִנְשֶׁמֶת!
הם
מפליגים בהגיגים / איך יפעלו כידידים
בָּרֵי-לבב,
בענווה, / ללא כל שֵׁמֶץ מַדְהֵבָה[1],
"שְׁכֶם
אחד לעזרת העם" / שָׁרִים, "תחזקנה[2]", בקול רם.
עם
הַיַּחְדָּה[3] המבוססת / כמעט
על כל מליאת הכנסת,
התוצאה
תוכל להיות / אחת מִתְּלַת-אפשרויות:
הראשונה
– בישלו חלטורה / לאפשרות של דיקטטורה
מי
לְיָדֵינוּ יִתָּקַע[4] / שלא
תֻּחַק כאן מין חֻקָּהּ,
וִּמ
"עַם חופשי בארצנו" / נְהֵא לַמַּס לְעָרִיצֵינוּ.
והשניה
– לְממשלה, / עם קואליציה כה גדולה
ישנה
כאן הזדמנות של פז / (על כך נודה למר מופז)
עכשו
תַּקֵּן את הפגעים / של שנות שלטון תַּעְתּוּעִים.
אין
איש מתאים מנתניהו / אשר בכל מקום היה הוא,
מכבר
סִימֵּן כל מטרה, / רק לא היתה לו שום ברירה
ונאלץ
להתפשר /
מול שותפים שלו, אשר
הכתיבו
לו מין סדר יום / רחוק מצדק, או שלום.
האם
עומדים אנחנו כאן / אל מול פתחו של מין עִידָן
שבו
נזכה כבר להציץ / בעולם חדש, אמיץ[5]???
אם
כן, לִנְתִיב ההצלחה / צאו לדרך בִּבְרָכָה
שַׁלְּבוּ
ידים, בִּשבועה / וצעדו מול השקיעה.
שלישית
– דברים שלא אבינה. / שואל עצמי: "מַאי נָפְקָא מִינַּהּ[6]?"
כי
ביבי זה האיש, הַגָּבְרָא, / הינו אלוף אִיפְּכָא-מִסְתַּבְּרָא.
הגורלנו
יִשְׁתַּנֶּה, / או שהיה – הוא שיהיה?!
הַבַּתְּנָאִים
הַכֹּה שונים / כללי משחק הישנים
יהיו
מושלים פה בכיפה, / וְעָם – מִדְרַךְ כְּאַסְקוּפָּה?
וכל
שנוי מן הֶעָבָר / רק עוד שרים, חצי-תריסר?
או-אז,
בַּפּוֹעַל, מִבְּלִי אֹמֶר, / יוּפָר כאן "חוק שימור החומר":
ערך
שלם אשר הורכב / יִקְטַן מסכום כל חלקיו!!!
כשמנהיג
הוא סוג טפיל / שכל חפצו להעפיל
עד
לשלב הכי סופי / בהשרדות ה VIP,
וּשְׁטוּף
תשוקה שמקדשת / עִוּוּת כל מושגי מורשת,
לא
יהסס לרמוס כל ערך / שלמכשול ניצב בדרך.
כשמנהיגות
חסרת יושרה, / שטופה בתאוות שררה,
ברחוב
פּוֹשִׁים האלימות, / זלזול במנהגי תרבות,
ויש
שאף מוֹסְדוֹת שלטון / מתנהגים על גבול זדון,
כמו כיסוח מפגינים
/ רק אמש בככר רבין.
או
סדר-יום אלים וגס / דוגמת
של אייזנר הַקַּלְגַּס.
לכל
פרחח סכין מוכן / עוד טרם נזדמן קרבן.
בין
נכלולי מדינאים / לבין זילות קדושת-חיים,
מרחק
קטן, אם מַטְּרוֹתֶךָ / הן: "תְּפוֹס ככל יְכוֹלוֹתֶיךָ".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה