ראש השנה-המשך

(וזה המענה המלבב אשר שלחת לי לאחולי לשנה החדשה אשר שגרתי אליכם. בהמשך, המענה למענה).
ברכות ואהבתנו.

תודה, ערן, על האיגרת
בשפתך הנהדרת.

בדבריך רוב חיוך,
אך יש גם שמץ של דכדוך.
וכאן, ברור לי בפירוש,
שדבר הסבר קצר דרוש.

עולת-שנים איני עכשיו,
מניין שנים שלי הוא ס"ב.
(אם כי לשלושת נכדיי
הריני סבתא, בוודאי...)

תמיד אופיינתי בתכונה -
אופטימית-עד-בלי-תקנה.
טוב? או רע? זה היפותטי.
מן הסתם עניין גנטי.

אך בשנים האחרונות
התכרסמו האמונות.
במשקפיי, וורודי-עדשת,
הסדקים ניבעו כרשת.

בטוב רוצה הלב לחפוץ לי,
אך המציאות אומרת: "קפוץ לי..."
היא לא טובה, המחשבה
ששוב ניצפה באכזבה
איך משאה תשס"ט הטעינה
על גבה של תש"ע-קטינא...

לא. לא. שלך יותר שווה.
כדרכך לחשוב אובה.
שנה טובה ישלח האל -
יבוא שלום על ישראל!

תשובה לנימה על מכתבה:

מָרַת קָרָסוֹ, יַקִּירָה,
תְּשׁוּבָתֵךְ, הִיא לִי תְּשׁוּרָה,
הֵיטֵב דְּבֻרָה וּמְנוּסָחַת,
שׁוּם חֲרִיזָה לֹא מְפֻדַּחָת.
יָשִׁישׁ אֲנִי, חֲסַר תּוֹעֶלֶת
וּמֵהַגֵּג כְּבָר כְּקֹהֶלֶת,
עֲלֵי כִּי נִכְזָבָה תּוֹחֶלֶת,
עַל הַתִּקְוָה שֶׁמְּחֻלֶּלֶת.

שְׁנוֹתַיִיךְ פַּעֲטוּ, אָמְנָם,
אֲבָל כְּבָר בָּאת אֶל הָעוֹלָם
בַּזְמַן, כְּדֵי לִלְחוֹךְ אַסְפֶּסֶת
בִּשְּׂדוֹת אוּמָה הַמְגוּיֶסֶת
עַד כְּלּוֹת, לְמַּאֲמָץ עֶלְיוֹן
כְּדֵי הַגְּשֶׁם את הַחֲזוֹן
שֶׁל בָּית לְאוּמִּי לְעָם
נִדְכָּא, נִרְדָּף בְּכָל עוֹלָם.

העולם נדרך, עמד,
כדי לראות את הנולד,
הֵן עָם שֶׁלֶּקַח כְּבָר קָנָה
בְּכָל מִמְשָׁל וּמְדִינָה –
לַבוֹר הַבָּר מִן הַגְבַבָה,
הַתְווֹת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה,
יְהֵא יוֹצֵר בְּבוֹא הַעֵת
אַרְצוֹ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת.
אַךְ מִסְתַּבֵּר, כִּי לָהַד"ם,
כִּי יֵשׁ תְּכוּנָה לְזֶה הָעָם–
לִבְחוֹר בְּכָל דּוּגְמָא שְׁלִילִית,
מִכָּל אֲגַם לִיצוֹר שְׁלוּלִית.

אִחוּד חוֹזֵר, כִּמְעַט הֻשְׁלַם
כְּשֶׁכֹּל תְּרֵיסַר שִׁבְטֵי הָעָם
חָזְרוּ לֵישֵׁב יַחְדָּיו, בְּיַחַד–
אַךְ אֵין בָּזֹאת לְאִישׁ שׁוּם נַחַת,
יַעַן מִשְּׁנֵים-עֲשַׂר שְׁבָטִים
נוֹצַר לוֹ שֵׁבֶט שֶׁל שׁוֹטִים
שֶׁלְּתַפְקִיד אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
בּוֹחֲרִים הֵם בַּקוֹפֵץ בְּרֹאש.
שִׁיכּוֹר מֵאֶגוֹ וּמִכֹּחַ
מוּבָל בַּכִּיס וְלֹא בַּמֹּחַ,
מִבֵּין דְּרָכִים – תָּמִיד יִבְחַר
אֵת הַמִּדְרוֹן מֵרֹאשׁ הָהָר.

עוּלֵי יָמִים, אֵינֶנּוּ כְּבָר
וַעֲתִּידֵינוּ – בֶּעָבָר,
הַלִּנְכָדֵינוּ בְּבוּשָׁה
את זֹאת נוֹתִיר כִּירוּשָׁה??

ערן גרף ערה"ש תש"מ

ערב ראש השנה, תש"ע

לִשְׁאֶרֵינוּ מִכָּל צָד,
רֵעֵנוּ (דוֹדָנִים כִּמְעַט),
רֵעִים לַעֵט וְלַמִּקְלֶדֶת-
בְּיַחַד, חַבוּרָה נֶחְמֶדֶת.

רַק עוֹד קִמְעָא, וּנְקַבֵּל
פְּנֵי שְׁנַת תַּשָׁ"ע אֱלֵי תֵּבֵל
עֵת שְׁנַת תַּשְׁסָ"ט, בְּלוּיָה, צוֹלַעַת
לָהּ תַּעֲבִיר את הַמִּרְדַּעַת.

וּמַה נַחֲפּוֹץ תַּשָׁס"ט תִּקַּח-
עִמָּהּ כְּדֵי – שלא יוּנְצָח? :
עִלְגוּת שִׁלְטוֹן, הַרְבֵּה זָדוֹן,
לְזוּת לָשׁוֹן, קוֹלוֹת מָדוֹן,
וְסַכִּינִים עֲבוּר כָּל מֶקַח:
(בָּשָׂר, חָלָב, וְגַם לְרֶצַח).
נוֹף הַמּוֹלֶדֶת הַקַּדְמוֹן
לָבוּשׁ פְּנֵי יֹבֶשׁ, שִׁמָּמוֹן.
לֵב הַשִּׁלְטוֹן נוֹהֶה לַהוֹן
וּמְזַגְזֶּג מֵהוֹן לְהוֹן.
"שָׁלוֹם" חֲבוּט בְּעוֹד מַכָּה
וּמְנוּהַל כְּבוּרְלֶסְקָא.
כָּל מָךְ וָדָךְ פֹּה מְפֻדָח
וְנַחַת אֵין, לֹא לִי, לֹא לָךְ,
עַל גֵר, יָתוֹם וְאַלְמָנָה
(שֶׁאוּמָתֵנוּ מְמוּנָה)
פָּסְחוּ גַּם צֶדֶק גַּם חֶמְלָה,
וּבְעִקָּר – הַמֶּמְשָׁלָה.

כָּל אֵלֶּה, הָבָה וּנְקָיו
תִּקַּח מִפֹּה תַּשָׁס"ט – עַכְשָׁו !

תִשָּׂא הַכֹּל הַרְחֵק, בְּלִי שׁוּב
כְּדֵי סֹמֶק לִלְחָיַי יָשׁוּב.

תַּשׁ"ע הִנֵּה חַפָּה עֲדַיִן
מִכָּל רְבָב, תָּבְלוּל עַל עַיִּן,
וּמִי יִתֵּן כִּי תֻּמָּתָהּ
תְּהֵא עִמָּהּ עֲדֵי כְּלוֹתָה.

נוּכַל לָתֶת אָז דַּעְתֵּנוּ
לִנְצֹר שְׁלוֹמָהּ שֶׁל חֲצֶרֵנוּ,
מִבְּרִיאוּתֵנוּ לֵהָנוֹת,
רְווֹת מִנַּחַת מִשְׁפָּחוֹת,
בְּצַעַד קַל לַבַּנְק לִצְעוֹד–
לִמְצוֹא- נִצְבָּר שָׁם עוֹד וְעוֹד.
בִּמְדִינוֹת הַיָּם נָבוֹא
מִבְּלִי לָתוּר תָּמִיד מַחֲבוֹא
מִפְּנֵי בִּיקוֹרֶת וְעוֹיְנוֹת
וּפַרְשָׁנוּת לַצִּיוֹנוּת.

מַה הֶעָתִיד? זֹאת לֹא נֵדַע.
כְּשֶׁשּׁוּב נִזְכֶּה, בְּעוֹד שָׁנָה
שַׁלֵּחַ תַּשׁ"ע שְׂבֵעַת יָמִים
וְלַבָּאָה הַקְבֶּל פָּנִים –
בַּקָּשָׁתִי הֲכִי גְּדוֹלָה
שֶׁלְּכֻלָּנוּ אֶאֲחְלָּה:
בַּל נִצְטָרֵךְ שׁוּב לַחֲזוֹר,
לֵאמֹר אֵת זֶהוּ הַמִּזְמוֹר.

וּלְכֻלְּכֶם, בְּרָכוֹת מְלוֹא דַּף–
יעל, ערן, ימימה – גרף