כ"ז במרחשון, תש"ע
14.11.09
אֵינֶנִּי בַּצִיבּוּר יָדוּעַ
כִּמְפָרֵשׁ פָּרְשׁוֹת שָׁבוּעַ,
אַךְ הַשָּׁבוּעַ, כָּךְ אֵירָע
לִקְרַאת פָּרְשַׁת "חַיַּי שָׂרָה",
בְּזַעַם, גַּם בְּתִּמָּהוֹן
נֵעוֹרוּ שׁוֹחֲרֵי חֶבְרוֹן,
וּמִשְׁתָּאִים בְּמַקְהֵלָה:
הוֹי, מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה !!!
אֵיךְ לֹא שַׂמְנוּהָּ (מַה, וּמִי?)
לַמוֹנוּמֶנְט הַלְּאוּמִי!!
"חַיֵּי שָׂרָה" הַמְדֻבֶּרֶת
דַּוְקָא עוֹסְקָּה – בְּמוֹת הַגְּבֶרֶת.
לְכָל אָרְכָּן שֶׁל שְׁנוֹת חַיֶּיהָ,
כְּלָל לֹא נוֹדְעָה בְּשֶׁל מוֹפְתֶיהָ,
(וּפִרְסוּמָהּ הַמִיתוֹלוֹגִי
בְּשֶׁל – קוּרְיוֹז גִינֶקוֹלוֹגִי.)
בְּנָהּ הַיָּחִיד – לַעֲקֵדָה,
נִלְקָח, וְהִיא בַּצַּד עָמְדָה.
אֶת הָגָר וְיִשְׁמָעאל
הִיא שָׁלְחָה לַעֲזָאזֵל,
שֶׁיָּמוּתוּ בַּמִּדְבָּר
וְיִהְיֶה לָהּ שֶׁקֶט כְּבָר.
בְּמוֹתָהּ, שְׂבֵעַת יָמִים[1],
כִּמְקוּבָּל אֵצֶל רוֹעִים,
אַבְרָהָם, (רוֹעֵה נוֹדֵד),
קֶבֶר לָהּ חָפַץ, עוֹמֵד
שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁכַּן מוּגָן
בּו ֹ תִּמְצָא מְנוּחַת עוֹלָם,
וגַּם בְּבֹא הַעֵת, מְנוּחָה
לְיֶתֶר בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה.
לְעֶפְרוֹן, מִן הַחִתִּים,
יֵשׁ מָקוֹם מַמָּשׁ מַתְאִים –
מְעָרָה נָאָה, גְּדוֹלָה –
מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה.
כְּשֶׁעֶפְרוֹן, אָמַר לוֹ: "קַח!
מְעָרָה, חִנָּם שֶׁלָּךְ"
אַבְרָהָם, אַב הָאָבוֹת
הוּא עָנָה לוֹ: "בְּלִי טוֹבוֹת"
וְשִׁלֵּם מְלוֹא הַמְּחִיר,
כְּדֵי יִהְיֶה בָּרוּר בָּעִיר,
(לִכְרֵתִי, גַּם לִפְלֵטִי)[2]: –
הַמָּקוֹם – רְכוּשׁ פְּרָטִי!!
אַךְ כַּיּוֹם? אוּמָה מופְתַּעַת –
זְכוּת אָבוֹת נִמְצֵאת מֻפְקַעַת,
צִבּוּר הַזוּי עוֹשֶׂה פְּלַסְתֵּר –
בְּזֵכֶר הָאָבוֹת, סוֹחֵר.
לְאִישׁ מֵהֶם אֵין זְכוּת קִנְיַן
אוֹ מוֹנוֹפּוֹל עַל הַבִּנְיָן,
אֲבָל בִּשְׁמָם שֶׁל הָאָבוֹת
חֶבְרוֹן כֻּלָּהּ בְּלֶהָבוֹת
שֶׁמְּאַיְּמוֹת סְבִיבָן לִגְרוֹף,
וַעֲתִידֵנוּ פֹּה לִשְׂרוֹף !!
לֹא תּוֹרָה, לֹא הַמִּשְׁנָה –
עוֹשׂוֹת קְבָרִים לְרֹאשׁ-פִּנָּה!
אֶת יִרְמְיָהוּ אֲצַטֵּט
כְּפִי כָּתוּב בְּפֶרֶק ב'[3].
אֵיךְ יַהֲדוּת רוֹאָה קְבוּרָה?
דּוּגְמָא נִמְצֵאת כְּבָר בַּתּוֹרָה:
נִקְבָּע: מֹשֶׁה, חָתָן יִתְרוֹ,
יְהֵא עָלוּם מְקוֹם קִבְרוֹ !!![4]
(פֶּן יְעֻטָּר בֵּית קִבְרוֹתָיו
דּוּכְנֵי מִמְכָּר לְמָן וּשְׂלָיו,
וּסְבִיבוֹתָיו יִהְיוּ מִרְמַס
לְשַׁרְלְטָן וְאִישׁ חָמָס.
נְשׁוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשׁוֹת
יְנֻדּוּ שָׁם כְּמוֹ קְדֵשׁוֹת
שֶׁמִּדְרַךְ רָגְלַן – חַטַּאת
וּמוּקְצוֹת בְּשֵׁם הַדָּת).
לַיַּהֲדוּת הַמִּתְחַדֶּשֶׁת
גֻנְּבוּ פַּכִּים מִכָּל יַבֶּשֶׁת.
כָּךְ נִטְפַּל קִדּוּשׁ קְבָרִים
הֱיוֹת לְנֶזֶר דָת עִבְרִים.
אֶבֶן הַקֶּבֶר נוֹעֲדָה
גּוּפַת הַמֵּת – לִשְׁמוֹר כְּבוֹדָהּ
לְבַל תְּהֵא לְמַאֲכָל
לִתַּן רָעֵב, אוֹ לְשׁוּעָל.
הַיּוֹם, בִּגְלַל מִנְהָג כֹּה זָר
קוֹבְרִים עָתִיד בְּשֵׁם עָבַר!!
זוֹ מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה
הֵמִיטָה עַל סְבִיבָהּ קְלָלָה,
בִּמְקוֹם בָּהּ שְׂרֹר שַׁלְוַת עוֹלָם –
יָאָה לִמְקוֹם מְנוּחָה מֻשְׁלָּם,
הָיְתָה לְסֵמֶל שֶׁל ְמָדוֹן
אֲשֶׁר מוֹלִיךְ לָאֲבַדּוֹן.
עֶדְנַת שָׂרָה מַקְשַּׁת הַלֶּדֶת
יֵשׁ לָהּ הַיּוֹם תְּחִיָּה נִכְבֶּדֶת:
כָּל כֶּרֶס מַצְמִיחָה יוֹרְשִׁים
לַחֲבוּרוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים
אֲשֶׁר אוֹתָנוּ בְּשָׂשׂוֹן
מוֹשְׁכִים לְעֵבֶר אֲבַדּוֹן.
אֶת חֵרוּתֵנוּ, כְּמוֹ אַבְרָם,
קַבֵּל יָכוֹלְנוּ בְּחִנָּם,
אוֹ לְפָחוֹת בְּזוֹל מְאֹד
תּוֹךְ שֶּׁנִּשְׁמַר לָנוּ כָבוֹד.
בְּשֶׁל אִיוֶלֶת קַנָּאוּת
וְתוֹךְ סִכּוּן הָעַצְמָאוּת,
גָּרַמְנוּ שֶׁכַּיּוֹם מְחִיר
הוֹלֵךְ וְכָל כָּךְ מַאֲמִיר,
עַד רַב חֲשַׁשׁ שֶׁבְּיָמֵינוּ –
הוּא כְּבָר הִרְחִיק מִכְּפִי יָדֵינוּ.
וְהַמוּתָג "חַיַּי שָׂרָה"?
כָּל יּוֹם – בִּמְדוֹרי חֶבְרָה!
סִקוּר נִרְחָב וְרַב מִלָּה
על אֵשֶׁת רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה.
ד"ר ערן גרף
14.11.09
[1] שרה היתה בת 127 שנים במותה
(בראשית, פרק כ"ג).
[2] שבטים נודדים שחיו בארץ
[3] "אוֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִיְדָּתנוּ " ירמיהו פרק ב', פסוק 27
[4] "ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה,(במדבר פרק לד', פסוק ו').
