"אם תרצו[1] " – איזו אגודה...

האקדמיה, כידוע,

יעודה: הֱיוֹת מַבּוּעַ
לחשיבה ולתגלית,
אף אם אין בן שום תכלית.
כשנרקם משטר אפל
אות ראשון: מוטל בו צל
על חשיבה והתבטאות
שאינם "תשדיר שרות".
זה מתחיל באקדמיה
ונמשך כאפידמיה.
 כבר מִקּוֹם המדינה,
קבוצת שולים די קטנה,
בם אישים די נכבדים
מזוהים כיהודים,
פועלים בכל ניכר
באדיקות כשל מומר.
הם מטיפים לחרם על
כל ישראל, ועד בכלל,
ובמיוחד קוראים נָדוֹת
את האוניברסיטאות.
ימין-קיצון, כמו רוח גב
נושבת בו, הולך ורב;
וכמה שהולך רחוק
עודו מוגן מכורח חוק.
בתוכו, פָּרוּ-שָׁרְצוּ –
קיקיונים, כמו "אם תרצו"
שָׂמִים עצמם, (עולם הפוך) לְפּוֹלִיטְרוּקִים של חינוך.
עם "אסטרטגיה ציונית "[2]
הפכו יחדיו בכל תכנית,
כל אוניברסיטה "בדקו"
אחרי כל "מכשפה" דלקו,
והעניקו צִיּוּנִים
על פי מדרוג של צִיּוֹנִים:
מן סוג כִּימוּת של ציונות –
מִכֶּשֶׁל עד מצוינות.
פרט לבר-אילן – קבעו –
היתר הן כולן נוגעו
ברוח אנטי-לאומית
שבלי פשרות יש להַכְרִית,
את השמאלנים ההם –
"הוציאו לנו, וַנֵּדָעֵם ![3]
נבער את ספריהם,
נגרש תלמידיהם.
ככה, בחוזקת ידינו
נטהר את מחננו".

בר-אילן – מכבר מופת
להוראה ברוח-עת.
יש לה זכות הראשונים


על בוגרים מְצוּיָנִים:
בכיר בהם, זכה כמו פּוֹקֵר
בְּדוֹדֵי מרת טרימבובלר.
הוא חבוש בבית פקודות [4]
עד יקום נשיא אידיוט,
שיעניק לו חנינה,
אזי יהי לראש-פנה!

כשימוגרו הסוציולוגים,
יגיע תור – הביולוגים,
שכופרים קְבָל כל העם
בספור בריאת עולם.
יבואו אז ימים יפים
פה יִכּוֹן שלטון-קופים,
סוג הִבְּרִיד של תֵּיאוֹקרטיה
מבוססת מוֹנְקִיקרטיה.


איך יִכְפּוּ את שלטונם?
לא צריך להיות חכם.
אנטישמים מנוסים
כבר התוו את הפסים:
יהודים, הכי תביס
כשתכה אותם בכיס.
נעבור בכל תפוצות,
ניירט את התרומות.

כשנחבוק קוּפָּה מְלֵאָה –
הֶגֶה "השכלה גבוהה"
בידינו אז נֹאחָז
יחד עם דוושת הגז.
אז יֵדְעוּ פה מהו טעם
אוניברסיטה "מטעם".

אוניברסיטה, בינתיים
היא יוֹשְׁבָה בין מִשְׁפְּתַּיִים,
בין תֵּימִין ובין תַשְׂמִיל
מכל צד חסוּם השביל.
צִיּוֹנִים עתידנים
לה אורבים – מצד ימין;
ציוני עָבַר – משמאל;
אין מרווח תִּמְרוּן גדול.

כשהעם כל כך אנמי,
רק התחום האקדמי
עוד מחזיק לנו בינתיים
את הראש מעל למים.
בעיה שיש לפתור–
שהולך פוחת הדור.

כשנוגשׂים בה מכל עֵבֶר,
אוניברסיטה – כמו גֶּבֶר:
מין אחד, איש בעל הון
שהיה לו שפע און.
הוא, כְּעֶזֶר לאשתו
שָׂם עלמה במיטתו.
הקשישה – די חביבה
אך כבר לא במיטבה,
ועל כן, בשעת תספורת
כל קְווּצַת שֵׂעָר שחרחורת –
היא תּוֹלְשָׁה לו, כדי הבהיר:
"הבחור, כבר לא צעיר".
העלמה, לעת דודים,
כל שֵׂיבָה שרק תקדים
מְקַטֶּפֶת, כְּדֵי התריע :
"זה האיש אינו אביה".

כך האיש, מרוב טובה –
לא שחור ולא שיבה:
זו תולשה וזו קוטפת
קרקפתו נותרה – יָחֶפֶת!
שֵׁם כִּינוּ זאת רבנן:
"קֵרֵחַ מכאן וגם מכאן "[5].

עוד אני נושא קינה
בא פתאום מַשַּׁב עֶדְנָה.
בתקופה כה מבאסת
פתע באה, מתנוססת –
הַזְּכִיָּה בַּפְּרָס של Field
של המתמטיקאי-Kid !
רק מלאו לו ארבעים
כבר הביא הישג מדהים!
יחד עם מרת יוֹנַת
הם הוכיחו, יש מפלט:
אם נשכיל להתנער
משלטון אשר גורר
אל בִּיצַת מי האפסיים,
בה רוֹפְשִׁים אנו בינתיים.
אז, יצור האגדי
ששמו "ג'ניוס יהודי",
מִיְּוֵן הַבְלוּל וְנַכְלוּלִים
עוד יצמיח הילולים!

[1]תנועה ל"ציונות מדינית" תוך מלחמה ב"פוסט ציונות" .

[2]המכון לאסטרטגיה ציונית: בוגי יעלון,נתן שרנסקי, ישראל אומן, עוז אלמוג יואל בן-נון ושאר מי-ומי.
[3]מפשעיהם של חוטאי סדום
[4]בית הסוהר
[5]"קרח מכאן ומכאן" בבא קמא ס' ב'
[6]זכייתו בפרס היוקרה למתמטיקה של פרופ' אילון לינדנשטראוס

ד"ר ערן גרף



‏י"ב אלול תש"ע August 22, 2010

הָעָם שֶׁלִּבְחִירָה נוֹעָד כֵּיצַד הָפַךְ ל"שׁוֹר מוּעָד"?

כל הכתוב, לא להד"ם,

אין שום חידוש בו לָעוֹלָם.
מה שנורא וגם איום –
זו כרוניקה של היום-יום!
בפולנית, אומרת דודה:
"זה כבר נהיה ממש מִמּוֹדָה".

נהג שתוי ילדה דרס
וממקום הפשע נָס,
בלי הֵעָנוֹת לצו מוּסָר –
של הושטת עזרה, בַּצָּר.
נהג אחר, על אם הדרך
הבחין בְּדוּ-אוֹפָן, בערך
כשהיה האחרון –
מוטל אצלו על הטמבון.
הפוגען, כמו שום דבר,
מן המקום, חָמַק-עָבַר.
דומה כלל לא היה נחרד
הפקר פצוע על אספלט.

בְּמוֹעֲדוֹן של בִּלּוּיִים
צוֹבֵא קְהַל צעירים פרועים
אשר שותים עצמם לדעת,
פְּלוּס עוד כּוֹסִית ועוד קֻבַּעַת.
המוסיקה כל קול מַחֲרֶשֶׁת
עֲדֵי כל דַעַת מִטַּשְׁטֶשֶת.
מספיק שֶׁפְרֵחַת פָּרְוָּרִים
עֲלֵי אחד הגברברים
קובלת: "יש לו הַבָּטָה" –
חיש האביר אשר אִתָּהּ
מכיס שולף הַמַּאֲכֶלֶת,
וּמִסְתַּיְּמִים חַיֵּי עוד ילד...
קרבן זָמִין? – לא הזמנה
לגרום אסון או תאונה!
בשום פנים אינו קביל
תרוץ וָתִיק ש"הוא התחיל".


בעיר אחרת, כנראה,
נָקַשׁ לו עֶלֶם טוב-מַרְאֶה
על דלת גברת ישישה.
"מי שם?" לָדַעַת היא בקשה.
העלם בְּחֶלְקַת-לשון ענה:
"סבתא, הבאתי מתנה!".
דקה מאז פתחה דלתה –
היתה הסבתא כבר כְּפוּתָה,
גֶּרֶב צְחוּנָה תְּחוּבָה בְּפִיהָ,
וְהַלִּסְטִים קללות משמיע,
רֹאשָׁהּ מֵטִיחַ בָּרִצְפָּה
כדי תאמר היכן כַּסְפָּהּ.
חָטַף הַזֵּד את הַמַּלְקוֹחַ
ולדרכו חמק לברוח.
לא כאותו סיפור עָרֶב –
פֹּה לָצַיָּד – תפקיד זְאֵב!
הסבתא, עקודה כַּשֶּׂה,
פיה סתום, כֻּלָּהּ מַדְוֵה.
באין כִּפָּה הָאֲדוּמָה –
תהא גּוֹוַעַת בִּדְמָמָה.
ההפקרה של חֲסַר יֶשַׁע
הִנָּהּ תוספת חטא על פשע.

זה היוצא לִרְשׁוּת רבים
כשבכליו טמונה סכין;
ו/או שתוי עד לא יבחין
אַיֵּה צד שמאל וְאֵי ימין;
ו/או נוהג על פי המוטו:
"הטלפון קודם לאוטו";
מראש שָׁמוּר לו מַעֲמַד
של הַנֶּחֱשָׁב כ"שׁוֹר מוּעָד[1] ".

ישנן פשיעות, שדרך קבע
גְּזֵרוֹת אִסּוּר גָּזַר הַטֶּבַע
שמעצמן הן כה ברורות –
עד לא נִכְלָלוּ בֵּין דִּבְּרוֹת,
ושמן "טָאבּוּ" – מָבְנוֹת הֲרֵי
לכל אחד ב DNA !


כשהאינסטינקט אינו יעיל
וה"טאבו" אינו מגביל,
הענישה היא כבר לא עֶצֶר,
אין בכוחה לגבור על יֵצֶר.

אֵם הַחַטָּאת – אין כְּבוֹד זולת,
קדושת-שְׁלוֹם וחיי הפרט.
הדרך מובילה לפשע
והפקרת קרבן בלי ישע.
אחר-כך, חֲרָטָה גמורה
שסימנה – כפה שחורה.

הענישה לא מְחֻכֶּמֶת –
היצרים אינה בולמת,
בחומרתה – אין מניעה
בטרם תיעשה פשיעה.

בִּמְדִינָה בה מְקַדְּשִׁים
הכוח כשיטת חיים,
האזרחים המתבגרים
שרות צבאי רובם עוברים,
שם הם רואים כמה שוים
מתנחלים מול תושבים:
שערבי הוא "ערבוש"
ללא כבוד, ללא רכוש,
אפשר אותו הַכּוֹת, הַשְׁפֵּל,
רָמָ"ח אֵבְרֵי אִמּוֹ קַלֵּל.
זה שֶׁנָּטוּשׁ, זה שֶׁכָּבוּשׁ
עֵרֶךְ חַיָּיו – כִּשְׁוִּי הַגְּרוּשׁ.
כל קו אדום מכבר נזנח
והגבולות? – עורבא פרח!
באין סולם של ערכים
גם האינסטינקטים מתהפכים,
וכך חַיָּל הוֹפֵךְ קַלְגָס,
וּלְבִרְיוֹן אלים וגס.
כלל אין תֵּימָה, שהאזרח,
מנעוריו כבר "שׁוֹר נַגָּח"!


הפתרון – כבר עת לזנוח
הַהִשָּׂרְדוּת בדרך כֹּחַ.
הכל יודעים שאין עתיד
למדינה דו-לאומית
וְשֶׁדְּבֵקוּת בְּזֶה חָזוֹן
היא דרך אל האבדון.
לכשנשוב לִשפיותנו,
נוכל חנך דור עתידנו,
אם משאבי הכלכלה
לא יפוזרו לבטלה.


ד"ר ערן גרף


‏כ"א אב תש"ע August 1, 2010


[1]שמות, כ"א כ"ח-ל"ו. שור "נגח", שור שכבר נגח ובעליו הוזהר ע"י בית-דין. שור "מועד" כבר נגח 3 פעמים

מִנּוֹבֶּל בְּמַתֶמָטִיקָה לְנוֹבֵל בְּמַטְּקָה

ישראל מתדרדרת בדרוג של אולימפיאדת המתמטיקה.
כשנבחרת בועטים, שורדת עם שוויון,
משר ועד נשיא, כולם אצים למיקרופון;
וּכְשֶׁשָֹׁיָט אחד אלוף, הוכרז כ Number one,
שַׂרָת חינוך, לימור לבנת , קפצה על הַדּוּכָן.
במתמטיקה הישג, שהוא ממש מפעים,
מקום אחד-עשר, בין 100 מתחרים,
כלל לא חדר לתודעה, של איש מן האישים,
איש לא הקביל פניהם, עת שָׁבוּ מותשים.
הַמֶּסֶר העולה מזה היחס של שָׂרִים:
פה לא נחשב הַשֵּׂכֶל כלל, פה אוהבים שרירים!


נָקְפוּ שָׁנִים עשרת, שוב יש תַּחֲרוּיוֹת,
ושוב יוצאת משלחת של תפארת המוחות.
והזוכות שוב סין-ארה"ב, ורוסיה הצפויות,
אבל נפלו כמו רַעַם, שאר התוצאות:
טורקיה שמינית יצאה, גרמניה מאחור,
איראן מקום ארבע-עשר, זו כמו מַכַּת-בְּכוֹר!!!
נבחרת ישראל הרחק, לְמָטָּה מזדנבת –
היש מַכָּה גדולה מזו, אשר יותר כואבת?!
לא רק שישראל היא – כְּזָנָב לאריות,
גָּלָה כבודנו כְּמוֹ – גילוי של עֲרָיוֹת.
מַדָּע ישראלי, הוא "סֶלַע קיומנו",
לא אֶבֶן ירושלמית – כִּדְבַר ראש ממשלתנו.


הָאַלּוּפִים שֶׁבֶּעָבָר, את שמנו פֵּאֲרוּ
קָנוּ תורה ברוסיה, עוד בטרם שֶׁעָלוּ.
בתוך עָשׂוֹר בארץ, הם דּוֹר חָדָשׁ פִּתְחוּ,
אשר היה לְעַם-הָאָרֶץ, כפי שֶׁפֹּה חוּנְכוּ.
לא מתמטיקה היום, בְּרֹאשׁ מַעְיָנָם
עדיף לַחֲבוֹט כַּדּוּר בְּמָטְקָה, בְּחוֹפֵי הַיָּם.
שַׂרָת חינוך לבנת, ומנכ"לית תירוש
מִתַּחֲלוּאֵי חינוך, מה הן קִדְּמוּ בָּרֹאשׁ?
הָגוּ וְחָקְקוּ חוֹק זכויות של התלמיד –
שֶׁיֵּשׁ לו גם חובות? זה שָׁכְחוּ הַגִּיד!
הפכו בתי הספר, זִירוֹת של הִשָּׂרְדוּת –
מוֹרִים מול בְּנֵי הנוער, בְּנֵי נַעֲוַת מַרְדּוּת.
מוֹרֶה מֵשִׁיב-שַׁעֲרָהּ, בזו זירת קרבות –
מן ההורים יחטוף, מְנַת "פִּרְקֵי אֲבוֹת".
שַׂר בא וְשַׂר הולך, עִמָּם הַקְדִּימוּיוֹת,
מַדָּע חָשׁוּב? או אֶזְרָחוּת? אולי רק מִשְׁנָיוֹת?
פַּחוֹת שְׁעוֹת לִמּוּד יש, עם כל גְּזֵירַת קיצוץ
לַפֶּדַגּוֹגִים בָּאוֹצָר, ישנו תמיד תֵּרוּץ.
חוגגת הַבּוּרוּת בכל מִכְלוֹל הַמִּקְצוֹעוֹת,
וּמַה צֳרִי מָצְאוּ? – הֵקֵלּוּ בבחינות.
אָכֵן חָצִיר הָעָם, קּוֹנֵן הַמְּשׁוֹרֵר,
יָבֵשׁ היה כָּעֵץ, הולך וּמִתְדַּרְדֵּר.
בַּצַּר לנו, מִנַּיִן נַשְׁלִים את הַשּׁוּרוֹת,


בְּמַדְעָנִים שֶׁבֶּעָתִיד יביאו הַבְּשׂוֹרוֹת?
בָּאָרֶץ הקטנה שלנו, יש כשלושה רִיבּוֹא
של גאונים מהוללים, אשר כמו בְּמַחֲבוֹא,
מוֹסְרִים נַפְשָׁם עֲלֵי תורה בְּלִמּוּדֵי גְּמָרָא,
וְהַשְׂכָּלָה מִסּוּג שׁוֹנֶה – עליהם נֶאֶסְרָה.
עוֹקְרִים הָרִים וְטוֹחֲנִים הֵם, זֶה בָּזֶה עַד דַּק
וּמִגְדּוּלָה זו מה נוֹתַר? רק סְתָם עָנָן אָבָק.
וְרוֹעֵיהֶם אומרים: אֶצְלָם, בִּזְכוּת פִּלְפּוּל,
יש גאונות אשר ממש נִשְׁפֶּכֶת מִשַּׁרְווּל.
וכל אַבְרֵךְ בַּיְּשִׁיבָה, שֶׁבְּטַלִּית הַתְּכֵלֶת,
יֹאחַז או יַחֲלוֹק (אם זה מביא תּוֹעֶלֶת),
בקיא בַּדִּין של שׁוֹר נַגָּח, ומה דְּבַר-עֲקִיבָא,
יַמְשִׁיךְ הֲגּוֹת והתפלפל עד בו תֹּאחַז שֵׂיבָה.
אולי מִמִּסְתּוֹרָם של אלה, גְּאוֹנִים סְמוּיִים,
תָקוּם תַּקָּנָתָם של דורותינו הַבָּאִים?
אך חֲזָקָה על רוֹעֵיהֶם, עֲדַת האדמו"רים,
לא יחסכו עָמָל כדי לְשַׁמֵּר אותם בּוּרִים.
אם יִטְעֲמוּ הָאַבְרֵכִים, מִפְּרִי של עץ הַדַּעַת,
יהיו פּוֹרְחִים, מְשׁוּלָחֵים, בְּלִי רֶסֶן ומִרְדַּעַת.
אז חף אני מֵאַשְׁלָיוֹת. זֶה רעיון הַפָּז,
הוא גאוני, אך לא יוּגְשָּׁם, לַשָּׁוְא אֱהֶא נִרְגָּז.
אז יש לי רעיון (שֶׁכְּבָר פָּסַל אֶלִי יִשַׁי),


שֶׁבָּעוֹלָם כֻּלּוֹ הוֹכִיחַ וְהִצְלִיחַ, רבותי:
בתוך פְּסִיפַס הָעֲמָמִים אשר יושבים בינינו,
הולכים וּמִתְרַבִּים בְּנֵי סִין – בּוֹנִים את בִּנְּיָנֵינוּ.
בארה"ב הסינים, היו תחילה כּוֹבְסִים,
ְנֶכְדֵּיהֶם – כַּיּוֹם הִנָּם בְּכִירֵי הַמַּדְעָנִים!
פה, אם לא תֻּפְרָע דַּרְכָּם, בתוך כמה שנים,
נראה כאן יִשְׂרָאֵלוֹ-סִינִים, תִּפְאֶרֶת מדענים.
אלא שֶׁשַּׂר הַפְּנִים, יִשַׁי, אז כמו עתה,
לא יַחֲסוֹך כל מַאֲמָץ כדי גַּרְשָּׁם בִּבְעִיטָה.
אם במכבי תל-אביב יש אלופים של רֶכֶשׁ,
שֶׁבְּלִבָּהּ של אֻמָּתֵנוּ, הנם צִפּוֹר הַנֶּפֶשׁ,
מה רע בְּיִשְׂרָאֵלוֹ-סִינִים, מָדְעַנֵי עָתִיד,
ישראלים מֵרֶחֶם-אֵם, שלנו לְתָמִיד?!
ומתמטיקאים מטורקיה ואיראן,
יַכִּירוּ מַרְסְ של סינים, אבל כחול-לבן.




ד"ר ערן גרף
‏י"ב אב תש"ע July 23, 2010

איכות של סביבה – בְּחֶבְרָה לא טובה.

על מדרגות בֵּית המשפט, כולו זחיחות הַדַּעַת,

קִפֵּץ לו חָ"כּ הנגבי, כמו עַיִר בלי מִרְדַּעַת.
נותן קולו בְּהוֹדָיָה, בפיו תְּפִלַּת ""Win Win
כמו לא על חוֹד של קוֹל שופט, יָצָא זכאי בַּדִּין.
ומה לְזוֹ שמחה עוֹשָׂה, לָעֶלֶם שְׁמוֹ יצחק,
אשר מִדְּבַר שבועה לַשֶּׁקֶר, לא שמר מרחק?!
הוא מסתובב רַב-חשיבות, נפוח כְּבָלוֹן,
לוֹ – שֶׁקֶר לשופט עליון, אינו מֻחְזָק קָלוֹן!
ואם יֹאבוּ אוֹת של קלון, לְגַרְגַּרְתּוֹ לתלות,
אז ויינרוט יטפל מִיַּד, הן הוא מומחה לזאת.

לְהוֹרָתוֹ, כְּתָרִים אַכְתִּיר על להט אמונה
ועל יוֹשְׁרָה של איש ציבור, שאין כבר בשכונה.
לא כמו אִמּוֹ – היות כְּמוֹ, בחר בעוד הוא רַךְ –
דַּרְכֵי מַלְכֵי הַנַּכְלוּלִים, שֶׁלְאוֹרָן הָלַךְ.
תלמיד חרוץ, אין כל ספק, ויש גם הוכחה –
מִיְּמוֹת היה ליו"ר אגוד – "דרך צְּלֵחָה ".
כמו מוריו, את פרקליטיו הוא בקפידה בחר–
בשושנים סַגְתָּה דרכו, עַד כי היה לְשַׂר.
חרף היות הוא עוּל-ימים, מוּכַּר עֶלֶם-הַחֵן
בתור חשוד רַב-סדרתי, בַּעֲבֵרוֹת שהן:
דברים קבל הוא במרמה, ואמונים הֵפֵר,
ורישומים כוזבים רָשַׁם, פה-שם שקרים סִפֵּר.
ואם בלהט של ויכוח, אגרופים הניף?
רק קרדיט לעסקן צעיר, אכפתי וחביב...


לא טוב היות אדם בָּדָד, יודע איש צִבּוּר,
כי רק לאנשים כמותו – אֵמוּן אצלו שָׁמוּר,
הַקֵּף עצמו בבני סוּגוֹ, כל איש צבור אוהב,
כמו לא בִּכְדִי הלך זַרְזִיר אצל רֵעוֹ – עוֹרֵב.
בהושבת יושבי-קְרָנוֹת, בכל כֵּס מְנַהֵל,
הנגבי, במרכז ליכוד , זכה לכל הַלֵּל.
בִּימוֹת שלטון מפא"י, קראו לזאת "פרוטקציה".
יש רֵיחַ לא מאד ערב גם למלה "סלקציה" –
כשמפטרים עובד ותיק ומושיבים תחתיו
מי שקרובו חבר מרכז, בלי שִׁית לכישוריו.
וממציאים מִשְׂרוֹת של סְרָק, לשם תשלום משכורת,
כמו מין לשכת תַּעֲסוּקָה, שכבר הפכה מסורת.

קְהַל יקיריו הותיר אחריו, בְּשׁוֹבָל משרדים,
אך בְּמִשְׂרַד איכות סביבה¬ – פִּסְגַּת ההישגים!
על כל כסא, על כל ספסל הושיב איזה Free Lance
הן זה מִפְּגַע איכות סביבה, ממש Par Excellence !
כשמתפאר, בְּרֵישׁ גַּלֵּי, על זאת השר, בכתב,
ברור שֶׁמֵּהִלְכוֹת מוּסָר – נותקו כל מוֹסְרוֹתָיו.
גם אם פריסת חַסְדֵי-שלטון, עוד טרם הוגדרה
כַּעֲבֵרַת איכות-שלטון – גם אז לה ריח רע!

לְרֹב אומות בנות התרבות, ישנה חוקה כְּתוּבָה
ו"אתיקה" שֶׁמַּשְׁלִימָה את שאינו חובה.
בישראל יש חוק טורקי פלוס אִלְתּוּרִים לָרֹב,
האתיקה היא: "מה יאמרו, שכנים שלי לרחוב?".
מצוות "עֲשֶׂה" , פֵּרְטוּ עד תום, בלי להשאיר ספקות –
בקובץ שמכיל כל הֲמוֹנֵי תרי"ג מצוות.
וכל מִנְהַג אחר – וזו תשובה לכל שואל –
אסור הוא באיסור חָמוּר וְרַע בְּעֵין האל.
רק השרות הציבורי, נותר לו פְּרוּץ-מוּסָר.
וכל מנהג נלוז קביל, אם כך יחפוץ השר,
אף שהיינו מצפים מח"כ, ודאי מִשַּׂר,
שלא צריך לו לְלַמֵּד – בְּסִיס הִלְכוֹת מוּסַר.
אפילו יש בכל משרד יועץ משפט זָמִין,
אם לא חָבֶר מרכז ליכוד – אינו נחשב אמין,
והוא יושב במשרדו, וּלְיַעֵץ לָהוּט,
אך במקרה הטוב יועץ – לְוַעֲדַת קִשּׁוּט!


וזה מזכיר סיפור יָשָׁן, מִבֵּית הרבנית:
בְּאַפְלוּלִית הַלֵּיל טִגְנָּה, – הַשְׁנִיצְל בַּעֲבִיט .
היה בְּשָׂרָהּ לְחִדּוּדִין, כל כך הָיְתָה חוששת
שֶׁמָּא, כַּשְׁרוּת הַמְּהַדְּרִין, בכך תהא נֶחְלֶשֶׁת.
פסק הרב: אם הֶעָבִיט, הַתְּמִיד בתפקידו,
הרי בְּזוֹ התאונה, כלל לא חוּלַל כבודו,
לכל מָצוֹק של אִצְטוֹמְכָא, הִנּוֹ כשר בלי דֹּפִי,
וְנִיחוֹחָה של הַכְּתִיתָה ? – זה כבר ענין של אופי...

[1]עמותה שהנגבי יזם והקים והעמיד עצמו בראשה ונחשד בקבלת טובות הנאה ממנה שלא כדין

[2]סיר לילה
[3]שניצל




ד"ר ערן גרף

‏ח' אב תש"ע July 19, 2010