רוטשילד... אֹהֶל מחאה...
מגיע, כמו בהפתעה,
אל בין קְהַל המבקרים
הִלֵּל, אברך לְבוּשׁ שחורים,
ציצית ושטריימל, זה ברור,
ומבקש רשות דבור:
"דעו שכל מצוקתכם –
על כי שֵׂרַכְתֶּם דרככם".
אני אַבְרֵךְ, היא לא עובדת,
כי כל שנה תינוק יולדת.
דירה נאה לי וטובה
שם בביתר, בראש גבעה.
מזונותינו – די בזול,
קונים בשפע בַּמרכול –
(מאחורי תחנת רכבת
ישנו מרכול "פִּנְכַּת יוכבד").
על האיכות – נו, אתפשר,
אבל הכל הוא גלאט כָּשֵׁר.
המחירים – הרבה פחות
ממבצעים והנחות
ששמתם מטרה לכם
בִּבְסִיס של זו מחאתכם!
"כַּתַּר זְעֵיר לנו, הִלֵּל,
כיצד יכול תלמיד 'כולל',
הוא ואשתו אינם עובדים –
פַּרְנֵס כָּל שֶׁגֶר הילדים?
אמרת פה בפני כולם
הכל "בזול" – אך לא "חינם".
כיצד אתה כה החלטי,
אמור נא: מֵהֵיכָא תֵּיתִי?
ענה הִלֵּל בלי מבוכה:
"הילדים – הנם ברכה,
וזה אשר אותם שולח –
האחריות – גם כן לוקח,
והוא מוצא הפתרונות
גם לחינוך, גם למזונות.
מה שבצלחת משאירים –
די לצרכים של ההורים.
הָלַךְ הִלֵּל. תחתי עץ תומר
כמו דבורה, נשמע קול אומר:
"אני, קוראים אותי חִדֶּקֶל,
נזעקתי גם אני לַדגל.
לאחרונה גם אנוכי
וגם הורי וגם אחי
מוכים ממש בתמהון
ממחירי צָרְכֵי מזון.
באתי לתרום את תרומתי
לַנֵּס של צדק חברתי.
לפני שנים רבות, שנות דור,
עוד מלפני תור ארידור,
אמי שלחה אותי לקנות
עם עשר לירות ישנות.
ובשובי אל בית הורי,
נושא הייתי בְּכֵלַי:
בשר ממין המשובח
מוכשר כדת וכבר מומלח,
דגת שיבוט רעננה
וממבחר פרי העונה,
ביצים ולחם וגבינות
גם תופינים וּמגדנות.
כשעזבתי בית הורי
אחי ירש את תַּפְקִידַי.
הכל נמשך מַעֲדַנּוֹת
עד לשנים האחרונות.
פתאום, ממש כמו בַּחֲטָף
היוקר את הכל גָּרַף".
"מְאוּם כבר לא כְּפִי שהיה"
הִנְהֵן קהל בִּתְהִיָּה...
"אך לא זוכרים שמרכולים
היו אי-פעם כה זולים...
מה נשתנה שהמחיר
בעבורך כה האמיר?"
"שינוי" – חידקל בגניחה –
"בסידורי האבטחה..."
*מך – איש מוכה (מסכן, עני וכו').
ד"ר ערן גרף
אוגוסט 2011
מגיע, כמו בהפתעה,
אל בין קְהַל המבקרים
הִלֵּל, אברך לְבוּשׁ שחורים,
ציצית ושטריימל, זה ברור,
ומבקש רשות דבור:
"דעו שכל מצוקתכם –
על כי שֵׂרַכְתֶּם דרככם".
אני אַבְרֵךְ, היא לא עובדת,
כי כל שנה תינוק יולדת.
דירה נאה לי וטובה
שם בביתר, בראש גבעה.
מזונותינו – די בזול,
קונים בשפע בַּמרכול –
(מאחורי תחנת רכבת
ישנו מרכול "פִּנְכַּת יוכבד").
על האיכות – נו, אתפשר,
אבל הכל הוא גלאט כָּשֵׁר.
המחירים – הרבה פחות
ממבצעים והנחות
ששמתם מטרה לכם
בִּבְסִיס של זו מחאתכם!
"כַּתַּר זְעֵיר לנו, הִלֵּל,
כיצד יכול תלמיד 'כולל',
הוא ואשתו אינם עובדים –
פַּרְנֵס כָּל שֶׁגֶר הילדים?
אמרת פה בפני כולם
הכל "בזול" – אך לא "חינם".
כיצד אתה כה החלטי,
אמור נא: מֵהֵיכָא תֵּיתִי?
ענה הִלֵּל בלי מבוכה:
"הילדים – הנם ברכה,
וזה אשר אותם שולח –
האחריות – גם כן לוקח,
והוא מוצא הפתרונות
גם לחינוך, גם למזונות.
מה שבצלחת משאירים –
די לצרכים של ההורים.
הָלַךְ הִלֵּל. תחתי עץ תומר
כמו דבורה, נשמע קול אומר:
"אני, קוראים אותי חִדֶּקֶל,
נזעקתי גם אני לַדגל.
לאחרונה גם אנוכי
וגם הורי וגם אחי
מוכים ממש בתמהון
ממחירי צָרְכֵי מזון.
באתי לתרום את תרומתי
לַנֵּס של צדק חברתי.
לפני שנים רבות, שנות דור,
עוד מלפני תור ארידור,
אמי שלחה אותי לקנות
עם עשר לירות ישנות.
ובשובי אל בית הורי,
נושא הייתי בְּכֵלַי:
בשר ממין המשובח
מוכשר כדת וכבר מומלח,
דגת שיבוט רעננה
וממבחר פרי העונה,
ביצים ולחם וגבינות
גם תופינים וּמגדנות.
כשעזבתי בית הורי
אחי ירש את תַּפְקִידַי.
הכל נמשך מַעֲדַנּוֹת
עד לשנים האחרונות.
פתאום, ממש כמו בַּחֲטָף
היוקר את הכל גָּרַף".
"מְאוּם כבר לא כְּפִי שהיה"
הִנְהֵן קהל בִּתְהִיָּה...
"אך לא זוכרים שמרכולים
היו אי-פעם כה זולים...
מה נשתנה שהמחיר
בעבורך כה האמיר?"
"שינוי" – חידקל בגניחה –
"בסידורי האבטחה..."
*מך – איש מוכה (מסכן, עני וכו').
ד"ר ערן גרף
אוגוסט 2011
