איזור קדמת מזרח תיכון –
מקום, אשר תמיד נכון
הֱיוֹת מקום אוכל יושביו,
ומעורר בהם רעב
לשפוך דְמֵיהֶם בשמו, כמים;
זהו סינדרום ירושלים!
סכסוך של "שְׁנָיִם אוֹחֲזִין" [1]
הינו מושג עתיק יומין.
לְבַל שְׁכֵנִים ראשים יִמְלֹקוּ –
הציע חבר-לאומים: "יחלוקו".
טוב חריצת "משפט שלמה",
דבר אשר הוא במקומו,
אם בין צדדים שבענין
יש לפחות אחד – חכם.
מאז ישנן כאן רק צרות
שנמשכות כמה דורות.
יש צד אחד שׁוֹקֵק סֵרוּב
כי זה וזה אצלו חשוב.
לצד שני – חלום רטוב –
(שהוא כבר בתנ"ך כתוב) –
להיות לעם סגולה, נחשב,
(אבל מוסר לו – של רָחָב [3]),
במשך השנים, אי-נחת
הפכה להיות יוּרָה רותחת
שמאיימת להטביע
את כל שלסביבה מגיע.
מי שֶׁנִּסָּה כאן לְפַשֵּׁר –
נֶחְרַךְ חָטְמוֹ, וְנָס מהר!
ונועזים, קבלו תשובה
של "תנצבה" על מצבה..
מי שהתחיל כאספסוף,
שֶׁדָּר תַּחְתֵּי סככות קני-סוף,
במציאות המדכדכת
חש שהוא עם, – התחיל ללכת!
ככה זה שם, וכאן בינתיים –
קם מלך בירושלים,
וביבי נתניהו שמו;
שמעוניין – רק בעצמו,
ובמימוש של מורשתו
אשר יצר לו, עם אשתו
וחרטומיו, (עד אחרון
בחר לו בשיטת גדעון
מבין לוגמים בלקיקה
ומיטיבים ללחוך פִּנְכָּה [3].)
ואבו מאזן, ברמאללה,
מוחזק פחות אדוק לאללה.
אמרו עליו חלש, אפור,
אך דווקא הוא התחיל לדהור –
אם קודם הם דגלו בכח
הוסיף הַלָּהּ: "אבל עם מח!"
וגם למד מהגיון
של מנהיגים כמו בן-גוריון,
מותיר את ביבי מאחור
כשלכסותו רק חור על חור,
עוסק בִּלְבַצֵּר כסאו ¬–
וכבר מפיו – הוּצָא בִּלְעוֹ.
וכך, עברה כל היזמה
אל אבו-מאזן, אלא מה,
(את שְׁמוֹ עִבְרֵת הוא מן הסתם –
לשם עברי: ¬ "אֲבִי-מֵיזָם"
הלה מחד – פורש כנפיים
ונתניהו – בירושלים,
כל יום מוסיף הוא תנאי חדש
כדי יסכים לעוד מִפְגָּשׁ,
כמו אותה הַמְּמָאֶנֶת
בלי שֶׁבָּרוּר מה מִתְכַּוֶּנֶת
כשהיא אומרת "לא"[4] חַרוּץ –
זו כוונה , או סתם תרוץ?
לאבו-מאזן, על האש,
בְּסִיר גדול, תבשיל רוֹחֵשׁ,
אומות באו"ם, כֻּלָּן פתאום
עומדות בתור – כדי לטעום.
ומה עושים בירושלים?
ביבי יושב בין משפתיים...
הוא לא עזר כלל לבשל?
סופו את כובעו אוכל...
נזעק סוף-סוף המסרב
בכל קָרוּא כך לְסַרְהֵב [5]:
"אל תשתתף בחתונה,
או לפחות – בלי מתנה,
ברכה שלא תהי נִתֶּנֶת
אל תצטלם עם המחותנת..."
טרחו כבר שושבינים, המון –
על עריכת הסכם ממון
וגם כתבו לראיה
את הסדרי הראיה
הכל נראה כבר ממוסד
וישראל – נותרה לבד.
אך לא אלמן כלל, ישראל,
כי מִסֻּבְּכוֹ צץ, מתגלגל,
ה"סופרטנקר", כל-יכול,
מניף דגלו לבן-כחול,
אשר פותר כל קטסטרוף
(כשכבר האש כִּלְתָה לִשְׂרוֹף...)
נשקו – הוא נשק הנאום
בו לא חֻדַּשׁ שנים – מאום,
נאום – כמו שמראש פורסם –
הוא יְשַׁנֶּה פני העולם...
עיקר בו – הצגת תכלית
במכמני שפת האנגלית,
בו הליברית ופרטיטורה
כבר מוכרים לכל פיגורה.
עצור נא ביבי רגע, יוֹק!
זה לא בת-ים פה, זה ניו-יורק,
ולכל דרדק וילד גן
אנגלית בניב די מהוגן.
נו, ניב בוסטוני מלומד
אינו מרשים כאן אף אחד.
תִּנְאָם בפני מליאת האו"ם?
רובם – כלל לא יבינו כלום,
והם יחדיו, כאיש אחד,
יֵצְאוּ ותשאר לבד
לומר את "האמת שלך"
שמאמין בה – רק הִנְּךָ,
(כי שֵׁם לך, אדון נכבד,
של איש שקרן ותיק, מוּעָד).
ומי באו"ם ישמע אותך?:
יושב הראש, רעייתך,
וגם אובאמה, שהפעם,
בלי ספק חנוק מזעם
כי אָנַסְתַהוּ בְּגַסּוּת
לְמִשְׁבַּתְךָ לתת חסוּת,
וזכות של וטו נַעֲלָה
עָשָׂה חוּכָא וְאִטְלוּלָא.
ולעצמו ילחש אוברמה:
"ביבי, תגיד לי – למה??? " [6]
[1]מתוך בבא מציעא
[2]דמות ידועה מספר יהושע.
[3]שלוש מאות גבוריו של גדעון – ספר שופטים
[4]על פי "כשאת אומרת לא" של רעי דן אלמגור
[5]להפציר
[6]על פי השיר "בולבול, תגיד לי למה" לעץ הלל.
ד"ר ערן גרף
כ"ב אלול תשע"א September 21, 2011
מקום, אשר תמיד נכון
הֱיוֹת מקום אוכל יושביו,
ומעורר בהם רעב
לשפוך דְמֵיהֶם בשמו, כמים;
זהו סינדרום ירושלים!
סכסוך של "שְׁנָיִם אוֹחֲזִין" [1]
הינו מושג עתיק יומין.
לְבַל שְׁכֵנִים ראשים יִמְלֹקוּ –
הציע חבר-לאומים: "יחלוקו".
טוב חריצת "משפט שלמה",
דבר אשר הוא במקומו,
אם בין צדדים שבענין
יש לפחות אחד – חכם.
מאז ישנן כאן רק צרות
שנמשכות כמה דורות.
יש צד אחד שׁוֹקֵק סֵרוּב
כי זה וזה אצלו חשוב.
לצד שני – חלום רטוב –
(שהוא כבר בתנ"ך כתוב) –
להיות לעם סגולה, נחשב,
(אבל מוסר לו – של רָחָב [3]),
במשך השנים, אי-נחת
הפכה להיות יוּרָה רותחת
שמאיימת להטביע
את כל שלסביבה מגיע.
מי שֶׁנִּסָּה כאן לְפַשֵּׁר –
נֶחְרַךְ חָטְמוֹ, וְנָס מהר!
ונועזים, קבלו תשובה
של "תנצבה" על מצבה..
מי שהתחיל כאספסוף,
שֶׁדָּר תַּחְתֵּי סככות קני-סוף,
במציאות המדכדכת
חש שהוא עם, – התחיל ללכת!
ככה זה שם, וכאן בינתיים –
קם מלך בירושלים,
וביבי נתניהו שמו;
שמעוניין – רק בעצמו,
ובמימוש של מורשתו
אשר יצר לו, עם אשתו
וחרטומיו, (עד אחרון
בחר לו בשיטת גדעון
מבין לוגמים בלקיקה
ומיטיבים ללחוך פִּנְכָּה [3].)
ואבו מאזן, ברמאללה,
מוחזק פחות אדוק לאללה.
אמרו עליו חלש, אפור,
אך דווקא הוא התחיל לדהור –
אם קודם הם דגלו בכח
הוסיף הַלָּהּ: "אבל עם מח!"
וגם למד מהגיון
של מנהיגים כמו בן-גוריון,
מותיר את ביבי מאחור
כשלכסותו רק חור על חור,
עוסק בִּלְבַצֵּר כסאו ¬–
וכבר מפיו – הוּצָא בִּלְעוֹ.
וכך, עברה כל היזמה
אל אבו-מאזן, אלא מה,
(את שְׁמוֹ עִבְרֵת הוא מן הסתם –
לשם עברי: ¬ "אֲבִי-מֵיזָם"
הלה מחד – פורש כנפיים
ונתניהו – בירושלים,
כל יום מוסיף הוא תנאי חדש
כדי יסכים לעוד מִפְגָּשׁ,
כמו אותה הַמְּמָאֶנֶת
בלי שֶׁבָּרוּר מה מִתְכַּוֶּנֶת
כשהיא אומרת "לא"[4] חַרוּץ –
זו כוונה , או סתם תרוץ?
לאבו-מאזן, על האש,
בְּסִיר גדול, תבשיל רוֹחֵשׁ,
אומות באו"ם, כֻּלָּן פתאום
עומדות בתור – כדי לטעום.
ומה עושים בירושלים?
ביבי יושב בין משפתיים...
הוא לא עזר כלל לבשל?
סופו את כובעו אוכל...
נזעק סוף-סוף המסרב
בכל קָרוּא כך לְסַרְהֵב [5]:
"אל תשתתף בחתונה,
או לפחות – בלי מתנה,
ברכה שלא תהי נִתֶּנֶת
אל תצטלם עם המחותנת..."
טרחו כבר שושבינים, המון –
על עריכת הסכם ממון
וגם כתבו לראיה
את הסדרי הראיה
הכל נראה כבר ממוסד
וישראל – נותרה לבד.
אך לא אלמן כלל, ישראל,
כי מִסֻּבְּכוֹ צץ, מתגלגל,
ה"סופרטנקר", כל-יכול,
מניף דגלו לבן-כחול,
אשר פותר כל קטסטרוף
(כשכבר האש כִּלְתָה לִשְׂרוֹף...)
נשקו – הוא נשק הנאום
בו לא חֻדַּשׁ שנים – מאום,
נאום – כמו שמראש פורסם –
הוא יְשַׁנֶּה פני העולם...
עיקר בו – הצגת תכלית
במכמני שפת האנגלית,
בו הליברית ופרטיטורה
כבר מוכרים לכל פיגורה.
עצור נא ביבי רגע, יוֹק!
זה לא בת-ים פה, זה ניו-יורק,
ולכל דרדק וילד גן
אנגלית בניב די מהוגן.
נו, ניב בוסטוני מלומד
אינו מרשים כאן אף אחד.
תִּנְאָם בפני מליאת האו"ם?
רובם – כלל לא יבינו כלום,
והם יחדיו, כאיש אחד,
יֵצְאוּ ותשאר לבד
לומר את "האמת שלך"
שמאמין בה – רק הִנְּךָ,
(כי שֵׁם לך, אדון נכבד,
של איש שקרן ותיק, מוּעָד).
ומי באו"ם ישמע אותך?:
יושב הראש, רעייתך,
וגם אובאמה, שהפעם,
בלי ספק חנוק מזעם
כי אָנַסְתַהוּ בְּגַסּוּת
לְמִשְׁבַּתְךָ לתת חסוּת,
וזכות של וטו נַעֲלָה
עָשָׂה חוּכָא וְאִטְלוּלָא.
ולעצמו ילחש אוברמה:
"ביבי, תגיד לי – למה??? " [6]
[1]מתוך בבא מציעא
[2]דמות ידועה מספר יהושע.
[3]שלוש מאות גבוריו של גדעון – ספר שופטים
[4]על פי "כשאת אומרת לא" של רעי דן אלמגור
[5]להפציר
[6]על פי השיר "בולבול, תגיד לי למה" לעץ הלל.
ד"ר ערן גרף
כ"ב אלול תשע"א September 21, 2011
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה